במאמר הראשון התמודדנו עם כמה מהדברים שמסיחים את תשומת לבנו מהספר,
כמו למשל הגירויים החיצוניים, ומה שאנחנו יכולים לעשות כדי להתגבר עליהם באופן פרקטי.

במאמר הזה נתמודד עם גירויים מסוג שונה, אלה הפנימיים, כלומר אנחנו.

 המאמר הקודם הסתיים ברעיון של “להיות מלך“, והסברנו שצריך לפתח בתוכנו את אותו החלק שמסוגל
לקרוא לסדר לחלקים האחרים. רבים מאתנו כבר נוכחו בכך שבתוכנו יש חלקים שונים כשכל אחד מהחלקים
עונה על צרכים שונים: יש את החלק הפיזי, השייך למוח הזוחלים ואשר דואג כל הזמן לבריאות, לשינה, לאוכל ולהישרדות
באופן כללי; יש את החלק הרגשי שמחפש סיפוקים ותשומת לב מהעולם החיצון; ויש את החלק
השכלי שמחפש עניין, הבנה וידע.

לצערנו נוכל להיווכח כיצד החלקים השונים שלנו יכולים “לגנוב” את תשומת ליבנו: אנחנו רוצים לקרוא ולהתרכז אבל… (וכאן תוכלו להכניס למשוואה את ה”אבל” שלכם). לא חשוב מהו גונב הקשב, התוצאה היא אחת: לא היינו עם מה שקראנו. האותיות אולי עברו בצורה מכאנית מול העיניים שלנו, אך התוכן לא חדר פנימה. מוכר? מוכר.

 הבה נבדוק כמה ממסיחי הדעת הפנימיים המוכרים ביותר

הצורך לזוז

 נתחיל מגירוי פנימי מוכר וידוע: תזזיתיות.

 הבעיה: אחרי שאנו יושבים למשך זמן מסוים, יש לנו דחף בלתי ניתן לעצירה לזוז. זה מתחיל
מהרגל שמתחילה לקפוץ מתחת לשולחן ומתבטא בכך שאנו מסיחים את דעתי. אם אנו ליד המחשב,
אז במקום להיות עם מה שאנו אמורים לעשות אנחנו עושים “קפיצה” לפייסבוק, לתיבת המייל,
לצ’אט כלשהו. הזמן עובר ולא הספקנו לעשות את מה שהצבנו לעצמנו ( = תסכול = רגשות אשמה).

בצורה דומה זה מתרחש גם לגבי דברים שמחוץ למחשב. בכל מקרה, המחשבות נדדו וכבר אינן עם מה שאנו קוראים.

הפתרון: יש אנשים שהם מטבעם היפר-אקטיביים ומתאפיינים במוטוריות גבוהה, כלומר צורך לזוז.
רבים מאתנו פשוט לא עושים מספיק פעילות מוטורית ומסתפקים בהתעמלות לאצבעות על גבי
המקלדות השונות והעכבר. כשהדחף המוטורי לא בא לידי ביטוי בצורה פיזית, כלומר אם אנחנו
לא פורקים את עודף האנרגיה הזה, הוא מתחיל לבוא לידי ביטוי דרך מחשבות חוזרות ומעגליות.

נסכים, אם כן, כולנו שלטובת השקט הנפשי, עדיף שנוציא קצת מהאנרגיה הזאת דרך תזוזה. תבחרו אתם מהו
הספורט שאתם אוהבים יותר, איך אתם אוהבים לזוז ומה זמין לכם יותר, אבל העיקר הוא שתזוזו.

אני, למשל, מנצלת את המתקנים שנמצאים ביישוב בו אני מתגוררת וכך אני עושה אימון אירובי באוויר הפתוח ובחינם. זהו האימון הנכון ביותר במקרה זה: עצימות נמוכה למשך זמן יותר ארוך.

אל תפחדו מלהיות עייפים, מה שיתעייף יהיה הגוף, אך הראש יהיה פנוי לעבודה הנכונה.

 הדברים שעל סדר היום

 הבעיה: כל המשימות שעוד לא בצענו ושנמצאות על סדר היום שלנו יכולות להוות גורם מטריד ומסיח דעת.
אנחנו רוצים לשבת ולקרוא אבל אז עולה בנו המחשבה: “אוי, אני צריכה להתקשר ל…”, “אוי, הבטחתי ל… שאביא לו את ה…”, “וואו, אני חייבת לקנות….”, “אה, צריך לשלם את ה…”, וכן הלאה וכן הלאה, אני בטוחה שכבר הכנסתם כאן את המשימות שלכם.

וכך, במקום שנהיה עם מה שאנו קוראים, אנחנו נמצאים פיזית ליד הספר או המחשב, אבל הראש כבר
מזמן משוטט במרחב המשימות הלא פתורות.

הפתרון: ניהול הזמן. לא אוכל בפסקה אחת לפתור את כל בעיות ניהול הזמן, אבל עצה אחת קטנה אוכל לתת מיד.

חלקו את המשימות ל-4 קטגוריות: דחוף ועקרוני, דחוף ולא עקרוני, עקרוני ולא דחוף, לא דחוף ולא עקרוני. ברור לכולנו שהקטגוריה הרביעית, לא דחוף ולא עקרוני, מהווה את בזבזן הזמן הגדול ביותר. מדובר בכל הסרטונים, בסטטוסים המצייצים, בתכניות הטלוויזיה, בקיצור כל מה שבאמת אפשר לחיות בלעדיו כאשר יש לנו משימת לימוד לפנינו. אז המשימה שתתויג בתווית הזאת תידחה לרגעי הפנאי. אם נתחיל כל בוקר – או אפילו יותר טוב, כל ערב לפני – בסקירה קצרה של המשימות לפי הקטגוריות, נוכל לארגן את היום שלנו בהתאם.

יש הרבה כלים לניהול משימות ובקרוב אכתוב מאמר שמציע לכם כמה שמצאתי יעילים יותר. אך דבר אחד חשוב שנזכיר לעצמנו: המוח שלנו אוהב לסיים דברים ולכן, אין כמו לסמן “וי” ליד משימה שהשלמנו כדי להרגיש כבר טוב יותר, בעיקר אם מדובר במשימת קריאה.

 הדאגות והחששות

 הבעיה: מדהים עד כמה מה שאנו מפחדים ממנו הופך להיות האויב הגדול של יכולת הריכוז שלנו.

במוח שלנו יש מנגנון שלם שמטרתו להגן עלינו ולשמור על חיינו. זהו מנגנון אוטומטי הקשור למערכת הלימבית, וליתר דיוק לאמיגדלה, ואשר אמון על מצבי החרדה שלנו. בכל פעם שאנו דואגים וחוששים, המנגנון הזה נכנס לפעולה ומסית את כל האנרגיה שלנו אל עבר אותו הדבר המאיים עלינו ועל שלוותנו. סטודנטים רבים נתקלים בו כשהם נתקפים בפאניקה מול דף הבחינה. הפאניקה הזאת עצמה גורמת לכך שכל מה שלמדת והכנת נעלם לו ואתה משותק.

הפתרון: קודם כל, למי שרוצה להעמיק קצת יותר ולהבין את פעולתו של המנגנון הזה ובפתרונות השונים האפשריים, אני ממליצה לקרוא את המאמר שכתבתי ” זה ששומר עלינו מכל פגע, אבל גם שומר שלא נצליח…”

הנוגדן הטוב ביותר לחששות ולדאגות היא היכולת שלנו לעשות שקט באופן רצוני.

מדיטציה

כאן אני חייבת להשתמש בטון דיבור החלטי: היכולת החשובה ביותר שעלינו לרכוש בתקופה היסטורית זו היא היכולת לעשות שקט כשאנו רוצים, להירגע. אנו חייבים לאמן את המוח שלנו, ממש לחנך אותו, להיות בשקט.

בכל פה אני ממליצה ללמוד טכניקות הירגעות ו/או לעשות מדיטציה על בסיס יומיומי. ההיצע בתחום הזה הוא גדול ואני משאירה לכם כאן את הבחירה. המדע הוכיח וממשיך להוכיח את השפעתה של המדיטציה על המוח שלנו, הן בחיזוק המערכת החיסונית והן ביכולת לשלוט במחשבותינו. אך אפשר להתחיל מטכניקות הירגעות פשוטות, מהיכולת פשוט לשבת לכמה דקות ודרך הנשימה להרגיע את השרירים שבגוף מהראש ועד כפות הרגליים. זה עושה פלאים. ככל שנתרגל יותר, כך נוכל בעת הצורך פשוט לקחת נשימה עמוקה ולהרגיע את החששות והפחדים ולהחזיר את עצמנו למה שאנו רוצים לעשות עכשיו: לקרוא.

 אסיים בתובנה אחת מרכזית שגם אם היא ברורה לכולנו, חשוב להדגיש אותה פעם נוספת:

לא נוכל להשתיק את העולם מסביבנו וגם לא נוכל להשתיק את כל הדחפים שלנו. נוכל לעשות, אבל, את הצעדים הקטנים אך המשמעותיים כדי לשפר את איכות החיים שלנו.

בהבנה שלא קיימת שום טכניקה בעולם שתוכל לקרוא או ללמוד במקומנו ושניתן רק לספק לנו כלים, אך אנו צריכים להשתמש בהם, אני מסיימת את המאמר הזה ומאחלת לכם להמליך את המלך הפנימי שלכם במהרה בימינו, אמן.

קבלו את כל הפרטים על הקורס השלם לקריאה מהירה שלי