לקרוא ולהבין את הנקרא.
זו אמורה להיות הנוסחה הקבועה.

אני קורא ואני מבין את מה שאני קורא – איזו סיבה אחרת יכולה להיות לקריאה?

אף אחד מאתנו לא קורא כדי רק להעביר את העיניים על גבי מילים כתובות ולזהות את האותיות, כולנו קוראים כדי שהתוכן יעשיר אותנו, כדי להחכים ממנו. ובכל זאת אני משוחחת עם הרבה אנשים, לקוחות, סטודנטים, שאומרים לי שהבעיה שלהם היא שהם קוראים ולא מבינים מה שהם קוראים, מגיעים לסוף הפסקה, העמוד, הפרק ושואלים את עצמם: “מה היה שם?”. אני מוצאת את זה עצוב.

ההבדל בין לקרוא ולהבין

 מבחינה מדעית הקריאה וההבנה הן שתי פעולות שונות המתקיימות בשני חלקים שונים לגמרי של המוח, או ליתר דיוק מסלולים שונים, שני תפקודים שונים לחלוטין. נדרשת הכוונה שלנו כדי לחבר בין שני התפקודים השונים האלה ולהפכם לתהליך אחד בעל משמעות.

 אז אחרי שקבענו את הנחת היסוד – כלומר שקריאה והבנה צריכים לצעוד יחדיו, שהקריאה צריכה לשרת את ההבנה – בואו ננסה להתחקות אחרי הסיבות האפשריות לכך שאנו לא מבינים את הנקרא.

 אני בוחרת כאן לא להתייחס ללקויות חריפות שבהן המוח פשוט לא קולט את הסימנים. יש לקויות כאלה, הן חריפות, הן דורשות אנשי מקצוע האמונים על הטיפול. אך יש שורה שלמה של תופעות הקשורות בהבנת הנקרא ואשר, למרות שיש התולים אותן בלקויות, מדובר בתופעות שניתנות לפתרון פשוט. גם לדיסלקציה יש דרכי טיפול פשוטות. חשוב גם שנבין את ההשלכה הרחבה יותר שיש להגדרה שלנו כאנשים לוקים, אני באופן אישי מעדיפה שפה יותר פרו-אקטיבית, יותר בונה, ומעדיפה להבין היכן הבעיה ולחפש עבורה פתרונות.

 ספרים קשים לקריאה

 נתחיל מכך שישנם ספרים שפשוט כתובים בשפה קשה ולא מובנת. יש כאלה, בעיקר ספרי עיון מעולם האקדמיה. פעמים רבות הכותב עצמו הוא בעל סגנון מסורבל ו/או הספר כתוב בשפה קשה המלאה בביטויים לא שגורים. אולי הוא פשוט כתוב בשפה בה אנו שולטים פחות. ועל זה כבר אמרו חכמים: מה לעשות?!. אם המצב הוא כזה, הרי שהאחריות שלנו היא פשוט לנסות ולהבין את מה שכתוב שם.

אז מה עושים?

אולי נצטרך לקרוא את הספר יותר מפעם אחת. לספרים מסוימים יש גם ספרי עזר, ספרי פרשנות, תקצירים. היום, בעידן האינטרנט, לבטח נמצא מי שכתב על הספר מאמר או הסבר שנוכל לאתר בקלות על ידי מנוע חיפוש בעזרת מילות המפתח הנכונות.
אם מדובר בחומר קריאה הקשור ללימודים אקדמיים, אולי נוכל לפנות למי שכבר למד אותו בעבר, מי שכבר התעמת עם הקושי, ולקבל ממנו/ה עזרה בהבנת הנקרא.

 מה שלוקח אותנו מהספר

 כאשר לא מדובר בספר קשה, הבעיה הופכת להיות אנחנו. הסיבה שבשלה אנחנו לא מבינים את הספר כרוכה ביכולת הקשב והריכוז שלנו, כלומר היכולת שלנו “להישאר עם הספר”.

זה בעצם הדבר הקשה ביותר, להישאר שם, להישאר עם מה שאנו עושים.  אני נמנעת בכוונה לקרוא לזה “לקויות קשר וריכוז”, אני מעדיפה להתייחס לתופעה הזאת כאל בעיות ספציפיות שניתן לפתור.

בואו נסקור מהם הגורמים השכיחים יותר לאיבוד הקשב ומה אנו יכולים לעשות כדי לעזור לעצמנו.

מקומות רועשים

 הגורם הראשון לאובדן הקשב ולכן לכך שלא נבין את הנקרא הם הגירויים החיצוניים, כלומר כל אותם דברים המתרחשים בסביבה הקרובה למקום בו אנו קוראים ואשר תופסים את תשומת הלב שלנו ומרחיקים אותה מהספר.

הבעיה: מקום הומה ורועש, רעש שמגיע מהרחוב או מהשכנים.

הפתרון: אם אין לנו אפשרות לבחור מקום שקט יותר כתחליף, החל מהספרייה או חנות הספרים,
או פשוט פינה שקטה יותר בבית. אפשר לנסות לסגור את החלון… אך אם אין באפשרותנו לעשות דבר
מכל אלה, ניתן ליצור לעצמנו “בועה”, עולם משלנו על ידי השימוש במוזיקה.

אם אתם רוצים לדעת איך יכולה לעזור המוזיקה לקריאה, אתם מוזמנים לקרוא את המאמר שכתבתי בנושא.

המחשב, הטלפון וכל השאר

הבעיה: טלפון / מחשב ואמצעי התקשורת שלנו ושלל הגירויים שהם מספקים לנו.

הפתרון: הוא פשוט מאד, למען האמת: להרחיק את כל אלה מאתנו. נכון, המהפכה אולי תפרוץ בלעדינו אם לא נתעדכן רבע שעה בפייסבוק / טוויטר / ווטסאפ וכו’ וכו’. אבל גם הספר הזה יישאר בלעדינו אם בכל רגע נזוז ממנו אל התקשורת עם האחרים. יש רגע נכון, אם כן, לכל דבר. אם נדגיש לעצמנו מדוע אנו צריכים לקרוא את מה שאנו קוראים, כלומר נציב לעצמנו מטרה חזקה, יהיה לנו יותר קל להישאר מרוכזים בספר למשך זמן יותר ארוך. עדיף להחליט מראש כמה זמן נקציב לקריאה עד ההפסקה הראשונה ומתי, אם כן, נלך להתעדכן בכל המהפכות שפרצו בזמן הזה.

 סלחו לי על הציניות, אך אני מאמינה בהומור עצמי. לפעמים אני פוגשת אנשים מיואשים שסובלים קשות מהפרעות קשב וריכוז, אך אותם אנשים יושבים לקרוא, להקשיב לשיעור, לצפות בסרט עם הסמארטפון לצדם. זו הזמנה ליפול למלכודת, אנו עצמנו אלה שכורים את הבור מתחת לרגלינו.

צריך אם כן להחליט ולהקציב זמן מתאים לכל דבר, צריך לאמן את עצמנו להישאר שם.

להיות מלך

 בכל הקורסים שלי אני מדברת על הצורך להיות מלך של עצמנו (אפשר גם לקרוא מאמר נוסף שכתבתי בקישור הזה )

מה זאת אומרת להיות מלך? לפתח את אותו החלק בתוכנו שמסוגל לקרוא לפעולה לחלקים האחרים, אותו החלק אשר ידע, בכל פעם שנסיח את דעתנו, לקרוא לעצמנו חזרה.

גם המחשבה שלי נודדת לפעמים. כשאני תופסת את עצמי – ואני משתדלת שזה יהיה לאחר זמן קצר ככל האפשר – אני פשוט אומרת לעצמי: “שולמית, תישארי כאן!“, ואז אני לוקחת נשימה עמוקה וחוזרת אל הספר.

זה כל כך פשוט? כן, זה פשוט, אבל זה לא קל, צריך לרצות את זה. למי שרוצה, זה קל.

 במאמר הבא אפרט לכם עוד כמה בעיות ופתרונות

ובינתיים, תודה על תשומת הלב.

שולמית

בואו להכיר את הקורס השלם לקריאה מהירה

קראו את מאמר ההמשך על לקרוא ולהבין את הנקרא