“הי שולמית. התחלתי מנקודת פתיחה בינונית, 16 שורות לדקה.
בזכות האימון הגעתי די מהר ל-52 שורות לדקה ואני ממש מבסוט.
אבל שם נתקעתי. ניסיתי להגביר עוד קצת, להרים את הרף,
ולא הצלחתי יותר מזה. יכולה לעזור לי?”

ככה כתב לי אבי לפני כמה ימים.

והנה עוד משהו ששלחה לי ש.

במשך השנים קיבלתי הרבה מיילים כאלה או פוסטים בקבוצה הסגורה של המתאמנים.
והשאלה אם יש המלצות או האם אני יכולה לעזור היא זו שהביאה אותי לכתוב את הפוסט הזה.

אני בטוחה שאתם כבר מכירים את הנושא מתחומים אחרים:
התחלנו משהו, אנחנו מתקדמים יפה ואז… לא עוד. נתקעים.
לפעמים אנחנו אפילו משתכנעים שיותר מזה אי אפשר,
שהגענו למקסימום היכולת שלנו.

ואכן, יש גבול יכולת. בעיקר בתחום הפיזי.
אבל בדרך כלל מדובר בגבול החשיבה שלנו.

ברוס לי

כשהייתי בת 30 התחלתי ללמוד שאולין צ’ואן.
כן, זה מה שעושים הנזירים המדהימים האלה.
זה גם דומה למה שעושה ברוס לי.

יצא לכם לראות תמונות שלי?
ברוס לי היה אפילו נמוך ממני,
שלא לדבר על הקימורים 😊

כשהתחלתי ללמוד שאולין צ’ואן, זה היה לי
ממש לא פשוט. התנועות הן מהירות וחדות
ודורשות הרבה אנרגיה מתפרצת וגם הרבה
שליטה עצמית.

כשלמדנו את הסטים של הבעיטות, היינו
לומדים אותן בצמדים ולכל בעיטה היינו
מתרגלים שלוש בעיטות קדימה ושלוש אחורה.
סך הכול לכל צמד: 12 בעיטות.

כשלמדתי את השתיים הראשונות, סיימתי אותן
ללא אוויר, שרועה מתנשפת על הרצפה,
כולי אדומה ומזיעה. זה לא היה קל.

שלוש שנים התאמנתי והגעתי לבצע 8 בעיטות.
בכל פעם, כל צמד חדש שלמדנו, הייתי צריכה
לנצח את עצמי, לנצח את המבנה הפיזי שלי.
ואכן המאמן היה אומר: כולכם טובים, אבל היא
צריכה להזיז יותר מָסָה…
את הבעיטות 9 ו-10 כבר לא הצלחתי לבצע.
אחת הייתה כרוכה בלהרים את עצמי מאחור
בעזרת שרירי הבטן בלבד והשנייה הייתה
כרוכה בשתי בעיטות באוויר, ממש לעוף.
חוק המשיכה עשה את שלו…

הגעתי לתקרת היכולת שלי.
האם הרגשתי כישלון?
לא, ממש לא.
ידעתי שעצם זה שהגעתי עד הלום
היה רחוק מאד מהנקודה בה התחלתי.
ניצחתי את עצמי פעם אחר פעם.
הייתי מרוצה.

האם לתנאי ההתחלה יש משמעות?
בהחלט כן. יש מי שהמבנה הפיזי שלו
יותר מתאים.
ראו למשל את המקרה של השחיין מייקל פלבס
וזרועותיו הארוכות מאד.
האם כל אחד יכול לרוץ מהר כמו יוסיין בולט?
לא. לא סתם הוא אלוף העולם.

אבל כל אחד, כל אחד, יכול להשתפר בהרבה
מנקודת הפתיחה שלו.

ומה זה קשור לקריאה מהירה?

כמו בכל יכולת נרכשת, גם בקריאה מהירה
יש משמעות לנתוני הפתיחה.

כן, יש כאלה שבאופן טבעי קוראים יותר מהר.
אך האם זה מנבא את התוצאה הסופית?
במקרה הזה – תתפלאו – נתוני הפתיחה המשמעותיים
יותר אינם אלה של יכולת הקריאה,
אלא של הגמישות המוחית.

במשך השנים ראיתי את כל סוגי המקרים:
מי שהתחיל מנקודת פתיחה של קריאה מהירה
מהממוצע והגיע למהירויות מהממות,
מי שהתחיל מנקודת פתיחה של קריאה מהירה
ונתקע מעט אחרי,
מי שהתחיל מנקודת פתיחה נמוכה מאד והכפיל
את מהירות הקריאה שלו פי 3 ו-4,
ומי שהתחיל ממהירות נמוכה ו”רק” הכפיל את
המהירות שלו.

והנה הגענו לתקרת הזכוכית

מה אִפיֵין את אלה שהכפילו פי ארבע, חמש
ואף פי עשר את מהירות הקריאה שלהם?
שלוש תכונות עיקריות:
מוטיבציה,
אמונה ביכולות שלהם,
הנחישות להתמיד.

כי תקרת הזכוכית שלנו, זו שבאה לידי
ביטוי בשתי הדוגמאות שצרפתי כאן מעלה,
היא רק שאלה של שכנוע, אמונה פנימית,
קול פנימי שאומר לך: יותר מזה אי אפשר.

ברגע שאנחנו אומרים לעצמנו שיותר מזה אי
אפשר, המוח ישר מתאים את עצמו למציאות הזאת.

ראו מה כתבה אחת המתאמנות שכן שברה את
תקרת הזכוכית שלה:

מה אפשר לה לשבור את תקרת הזכוכית ולהתעלות על עצמה?
גם כאן שלושה מרכיבים:
לזכור את המטרה (מוטיבציה)
הרגעת המנגנונים שעוצרים אותנו על ידי הירגעות פיזית
נחישות ביחס לתהליך.

זה מה שעושה את ההבדל!

מה הביא אותי לנצח את עצמי בשאולין צ’ואן?
בדיוק אותן התכונות.

מה שעוזר לנו לנצח

כשנתקלתי בקשיים בבעיטות האחרונות, כבר לא
הייתה לי מוטיבציה או נחישות.
לא חשבתי להפוך להיות לוחמת קונג-פו מהוללת,
המטרה שלי כאן לא הייתה כל כך משמעותית,
וגם התחלתי שנת אימון בהתפתחות שלי שהרחיקה אותי
ממקום מגורי ומקום האימון.

אבל הקריאה המהירה אינה דבר כשלעצמו.
הקריאה המהירה היא כלי שמשמש את כל המטרות
האחרות שכרוכות ברכישת ידע,
אם בלימודים או בעבודה או סתם בתהליך ההתפתחות
שלנו. התועלת שהיא מביאה עוזרת לנו בהרבה
תחומים בחיינו.

אז גם אנחנו צריכים לעשות כפי שעשתה ד.:
לזכור לשם מה אנו עושים את זה, מהי המטרה.
להירגע, להרגיע את החלקים ההישרדותיים שלנו
שפשוט מפחדים משינוי.
להמשיך להתאמן עד שזה מצליח.

כן, עד שזה מצליח.

בואו להכיר את הקורס השלם לקריאה מהירה שלי

אוהבים אודיו? הקשיבו לשולמית מקריאה את המאמר הזה