מאמרים

פחד ותיעוב (גם) בלאס ווגאס – ואיך פחד קשור לקריאה מהירה?‏

איזה פחד…

איכס, איזה גועל נפש…

אני מוצאת את עצמי אומרת לעצמי את שני המשפטים האלה בתקופה האחרונה, לא במחויב ביחד.
ואז אני פותחת פייסבוק ורואה את החברים שלי, בארץ ובחו”ל, כותבים גם הם את אותם המשפטים, בהטיות ושפות שונות…
נראה שיש מעין זרם כללי של פחד מחד, ותיעוב מאידך.

פחד ממה?
מהמלחמה הבאה, ממה שיקרה בעולם, ממה שיקרה לנו, מאייך שייראה העתיד שלנו, מהחשש שנאבד את זהותנו, את רכושנו, את עצמנו. יש לפחד הזה הרבה שמות, אך תמיד מדובר במשהו היפותטי שיקרה, אולי, ואולי לא, מתישהו בעתיד.

ואז יש תיעוב. תיעוב ממה?
מהסאוב, מהתמוטטות הערכים שאנו מאמינים בהם, משחיתות, מניצול של חלשים, מאנשים שאמורים להוות מודל והם לא ממלאים את תפקידם הזה.
התיעוב, לעומת הפחד, מתייחס להווה, אנו נרתעים ממשהו שקורה עכשיו, כמובן לפי הפרשנות האישית שלנו.

אני אינני פוליטיקאית וזהו אינו מאמר דעה על אקטואליה, אז אינני רוצה להתייחס לאירועים אלה או אחרים בארץ או בעולם, אלא רק לעיקרון וכמו תמיד, אני רוצה לקשר את זה למה שאני מלמדת, קריאה מהירה.

אז בואו נדבר לרגע על הפחד – למה הוא רע לנו, למה הוא טוב לנו.

תרשו לי לסנגר לרגע על הפחד.

הפחד הוא תופעה טבעית אשר משתייכת לכושר ההישרדות שלנו. יש לו מטרה חשובה: להתריע בפנינו על כל מה שיכול לסכן את חיינו. הפחד משחרר במוחנו הורמונים כמו אדרנלין, נוראדרנלין, קורטיזול אשר גורמים לנו, בין השאר, להיות דרוכים ובעלי ריכוז גבוה יותר. מהירות התגובה שלנו עולה, יכולת קליטת וסינון הנתונים שלנו גוברת, מערכי הגוף מתגייסים לתת ביטוי על של יכולותיהם.
אז הפחד הוא חשוב, הוא עוזר לנו להבדיל בין טוב ורע, הוא מונע מאתנו לעשות שטויות ולסכן את חיינו.

חשוב, למשל, להפגיש ילדים קטנים על הפחד דרך סיפורים על מפלצות למיניהן, המהוות המחזה והמחשה של הגורם המייצג את הרע שממנו צריך לפחד. למה זה חשוב? כדי שיידעו להבדיל בין מה שמסוכן ומה שאינו, שיידעו לגייס את יכולת ההתמודדות שלהם עם הפחד, את השליטה הרגשית הנדרשת למצבים של פחד. אי אפשר להעלים מן העולם את הדברים המפחידים והמסוכנים, נכון לפחד מהם, נכון אבל לדעת לשלוט בעצמנו ולנהל את הפחד.

ועכשיו בואו נדבר על הנזקים של המצב בו הפחד אינו מנוהל ונשלט.
נראה לי שכולנו מכירים את הנזקים של פחד בלתי נשלט. כשמפחדים לא חושבים.

פחד יכול פשוט לשתק אותנו ולגרום לנו לא לעשות דברים. וזה הנזק הקטן ביותר. הפחד יכול לגרום לנו לחפש את הפתרון המהיר ביותר כדי להיפטר מאותו הפחד ויכול לגרום לנו להאמין לאמירות שאינן מבוססות על עובדות, להאמין לאנשים שמשכנעים אותנו, בצדק ולא בצדק, שהם אלה שיכולים להגן עלינו, לאבד את המחשבה העצמית שלנו ויכולת הברירה, שהרי אני תמיד טוענת שמה שמבדיל אותנו כבני אדם מן החיות זו היכולת לחשוב, לברור, להחליט ולשאת באחריות להחלטות שלנו. ובכן, הפחד מונע את כל זה. כשאנחנו מפחדים אנחנו בעצם פועלים לא כאדם אלא כמו כל יונק אחר.

(ואני מזמינה אתכם בהקשר הזה לקרוא את המאמר שכתבתי “זה ששומר עלינו מכל פגע, אבל גם שומר שלא נצליח…”)

תיכף נדבר על מה שניתן לעשות, אם כן, כדי ללמוד לנהל את הפחד ולשלוט על רגשותינו.
אבל בואו נדבר רגע על תיעוב

אמרנו קודם שהתיעוב מתייחס למשהו שקורה בהווה, עכשיו, הן אם מדובר בהווה רגעי והן אם מדובר בהווה ממושך יותר. אנו נרתעים ממישהו או ממשהו, מאדם או מתופעה.
גם לגועל יש חשיבות בתפקוד ההישרדותי שלנו. כמו הפחד, גם תפקידו להתריע על סכנה. כשמזון מסוים, למשל, דוחה אותנו ואנו נמנעים מלאכול אותו, יכול בהחלט להיות שמדובר במשהו שלא יעשה לנו טוב או אפילו רעיל.
תיעוב, בנוסף על הגועל והדחייה, מעורב גם בכעס. יש לו עוצמה גדולה יותר.
אז לתיעוב יכול להיות תפקיד חשוב דווקא בהתגברות על הפחד ובדחיפה לכיוון המטרות שלנו.

איך אפשר להשתמש בתיעוב?

אנשים רבים, כששואלים אותם מה הם רוצים, אינם יודעים למקד את מה שהם רוצים, אבל ברוב המקרים הם ידעו להגיד מה הם לא רוצים, ממה הם רוצים לזוז, מה הם לא מוכנים יותר שיהיה בחיים שלהם.
יש פה עוצמה אנרגטית גבוהה שניתן להשתמש בה, למנף אותה, לתעל אותה.
אני אוהבת לקרוא לזה “the Big No” – מה שמייצג עבורי את ה”לא” הוא לפעמים חזק יותר מה”כן”. אוכל, אם כן, להתמקד בו, לגייס את כל התיעוב כמקפצה כדי לזוז מהמקום הזה שאיני רוצה להיות בו, כדי להתגבר על הפחד ולנוע אל עבר המטרה שלי.

פחד, תיעוב וקריאה מהירה

אז הנה דוגמה מהעולם שלי של הקריאה המהירה:
אני רוצה לקרוא מהר. אני רוצה לקרוא ולהבין ולזכור טוב יותר מכפי שאני עושה זאת כיום.
רוצה אבל…
ואז מתחיל הפחד: ואם לא אצליח? ואם זה קשה מידי? ואם אין לי את היכולות הנדרשות? ואם אני אתאכזב? ואם, ואם ואם…. תוצאה? ויתרתי מראש.
איזה תיעוב יוכל לעזור לי כאן?
התיעוב מהמקום בו אני נמצאת עכשיו, מחוסר האונים, מהנטייה לוותר מראש, מהדיכוי העצמי הזה… – זו תהיה דרך טובה מאד למנף את התיעוב אל עבר עשייה מבורכת של גדילה.

בכל מה שקשור לפיתוח היכולות שלנו, אין לפחד שום תפקיד. מדוע? כי אין שום סכנת חיים בקריאה מהירה, אין ממה להציל אותנו, אין ממה לפחד. אז הפחד, שאינו שייך להתפתחות אלא להישרדות, משחק פה נגדנו ואנו צריכים לחשוב, לברור, להחליט ולשאת באחריות להחלטה שלנו, כלומר להיות אדם.

אבל יש נוגדן עוד יותר טוב לפחד ואפילו לתיעוב: השקט.

השקט הרצוני יכול לעזור לנו להיות במרחק הנכון מן הדברים ולאפשר לנו לראות אותם נכוחה כדי שנוכל לחשוב, לברור, להחליט ולשאת באחריות להחלטה שלנו בלי להתבייש, בלי לפחד.
אני אוהבת לקרוא לזה: המקום בו המלך חושב.

קחו, אם כן, נשימה עמוקה ובוא נתחיל להיות מלכים.