קריאה מהירה ומיומנויות למידה

איך אפשר ללמוד בצורה הטובה ביותר?

האם ניתן להתגבר על ההפרעות בקשב ובריכוז?

האם ניתן לרכוש כלים פרקטיים כדי לשפר את יכולת הלימוד?

האם ניתן ללמוד איך ללמוד?

התשובה היא כן.

שנת הלימודים האקדמית התחילה והוזמנתי לערוך שתי סדנאות באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, האחת סדנה לקריאה מהירה, השנייה סדנה שכותרתה הייתה “ללמוד איך ללמוד”. הסדנאות שולבו בשבוע ההכנה ללימודים לסטודנטים חדשים שתוייגו כ”בעלי לקויות למידה”.

הצלחת הסדנה ושביעות הרצון של המשתתפים (ואכן, ערכתי באוניברסיטה את הסדנאות שלי לכלל הסטודנטים חמש שנים רצופות) גרמה לי לחשוב על הצורך הגדול שיש כיום בכלים פרקטיים כדי ללמוד איך ללמוד ולרצות להקדיש לכך את המאמר, אך גם להתמקד בסדנאות כאלה בעתיד הקרוב.

התייחסתי כבר בעבר לנושא הזה במאמר “קריאה מהירה ומיומנויות למידה” וגם דיברנו על “איך ללמוד כל הלילה ולהישאר ערים“, אך הנושא הוא כה חשוב שראוי לכתוב עליו עוד ועוד.

לרכוש כלים

אם לומר את האמת, קצת חששתי מהסדנה הזאת לפני שהגעתי לאוניברסיטה. אני, הרי, לא נחשבת “טיפולית” וחששתי שאעמוד בפני קבוצת אנשים שרק רוצה שיניחו לה, ומה אוכל להציע למי שבעצם רק רוצה לעשות פחות?

התבדיתי.

מצאתי קבוצת אנשים מקסימה ובעלת רצון למצוא פתרונות ולקבל כלים.

ואתם יודעים משהו? כשעשינו את טסט “נקודת הפתיחה” בקריאה, כלומר הבדיקה של מהירות הקריאה ההתחלתית, מה שאני תמיד עושה בקורסים ובסדנאות כדי שכל מתלמד ידע מהי נקודת הפתיחה שלו ויוכל לוודא בכמה שיפר את הקריאה שלו במהלך הסדנה, גיליתי שהמהירות שלהם הייתה מהירות ממוצעת לחלוטין, כזו שאני תמיד פוגשת בקורסים שלי, ממש לא מהירות איטית במיוחד.

שאלתי אותם מדוע הם תופסים את עצמם כמתקשים, וכולם הכריזו שהם מרגישים חסרי כלים להתמודד עם כל הדרישות, שהם מרגישים איטיים ושקשה להם לעמוד בקצב.

אני מבינה אותם. העולם השתנה, אך מערכת החינוך נותרה זהה.

הדור שלי, כדי למצוא מידע על דבר מסוים, היה צריך לפנות לאינציקלופדיה העברית, למילון ולשאר ספרים גדולים וכבדים. זה דרש מאתנו ללכת פיזית למקום בו נמצאים הספרים האלה, בבית או בספרייה. המשמעות של זה הייתה שהיה עובר זמן בין רגע הדרישה למידע ובין הרגע בו ציפו ממך לתת את התשובה.

הזמן הזה היום לא קיים יותר. את התשובות ניתן למצוא בזמן אמת דרך המחשב או הסמארטפון תוך דקות ספורות. זהו יתרון גדול אך, בו זמנית, גם בעיה: הדרישות עלו, אנו צריכים לנהל יותר גירויים בו זמנית ולתת עליהם תשובה מיידית. זאת בלי להביא בחשבון את העובדה שאותם הכלים מספקים גם גירויים נוספים: הודעות דוא”ל, צ’אטים, עדכוני סטטוס בפייסבוק, כולם מצבים שרוצים מאתנו תגובות מידיות ושנוטים לסחוף את תשומת הלב שלנו.

מערכת החינוך

לא בכדי, אנשים מלומדים במדע הידע (אפיסטימולוגיה) כמו אדגר מורין, טוענים נחרצות שמערכת החינוך בארצות המערב כבר לא מתאימה לצרכים.

ואכן, בבתי הספר ניתן ללמוד כל מקצוע, אך לא כיצד ללמוד.

לפני המהפכה התעשייתית, הלימוד התרחש באופן פרטי בבית או כשוליה אצל בעל המקצוע, אשר העביר את הידע שלו אך גם את הניסיון האישי שצבר בחיים.

עם התרחש המהפכה התעשייתית נוצרו קווי הייצור. לא היה יותר צורך באדם שמלווה את התהליך מתחילתו עד סופו (או, אם נרצה לדייק, היה צורך במעטים כאלה בעמדות ההנהלה), אלא באדם שיודע את חלקו ויש לו משמעת עבודה ואשר יהווה כוח עבודה זול. המהפכה הביא אתה מכונית לכל אדם, אך אתה נולד גם חוסר ההבנה החברתית שמערכת החינוך מתאפיינת בו.

החלה נדידה גדולה אל עבר הערים הגדולות ונוצר צורך ליצור מערכות חינוך, קווי ייצור חינוכיים, שיטפלו במספרים גדולים יותר. מערכת החינוך שלנו היום עדין מתחקה אחר המודל הזה.

העולם השתנה בינתיים, אך מערכת החינוך עדיין מכשירה אותנו לאותם הדברים. ואכן, אם נבדוק בכמה מהדברים שלמדנו בבית הספר יש לנו שימוש פרקטי בחיים שלנו, נגלה שאנו משתמשים במעט מאד מהם, שלא לדבר על כמה מהם אנחנו בכלל זוכרים.

אנו לא צריכים להאשים את המורים. בבתי הספר מלמדים מורים שגם הם תוצאה של מערכת החינוך, גם הם היו צריכים להסתדר כדי לעבור את המבחנים. הם גם צריכים להתמודד עם מספר תלמידים גבוה מידי בכל כיתה.

מה לא מלמדים בבית הספר? למשל איך בנויה המחשבה וכיצד ניתן לשלוט עליה, כיצד ניתן לרכז את תשומת הלב והקשב, כיצד ניתן להתמודד עם שלל הגירויים שמגיעים אלינו בכל שנייה.

מספר הלוקים בלקויות למידה, בבעיות קשב וריכוז, בהיפר-אקטיביות וכו’ צריך להדאיג את כולנו.

אז ביקום הגדול של ההפרעות והבעיות, בואו נתחיל לדבר על אחת מהן: הקשב.

בהבדל מהריכוז, כלומר ההתמקדות בדבר אחד קטן וספציפי, הקשב הוא סוג של ריכוז בעל קשת ריכוז רחבה. כאשר המחשבה קשובה כל הגירויים נקלטים ונרשמים במוח שלנו.

לא רבים הם בעלי יכולת הקשב, אך יחידי סגולה אלה יכולים לתאר את הפרטים של כל מה שקלטו: איך היה לבוש האיש שחצה את הכביש, מהם פרטי המכונית שעקפה אותנו לפני 3 דקות, מי ישב לידנו בבית הקולנוע….

לא במקרה לחוסר תשומת הלב קוראים בעברית “היסח הדעת”. הדעת, אולי המילה העברית ל-mind, מוסחת, אינה במקום בו היא צריכה להיות. היסח הדעת הוא ההיפך של הקשב. כשאנו איננו קשובים אנו פועלים באופן אוטמאטי לחלוטין, מכאני. סוג כזה של קשב משתמש רק במינימום האנרגיה ולכן, ההשפעה של הגירויים לא נרשמת כי היא אינה מספיק חזקה כדי להשאיר רושם.

גם כאן, ראו איך העברית באה לעזרתנו. להשאיר רושם. להשאיר = משהו שנותר בזמן. רושם = רישום, סימן.

חוסר תשומת הלב, היסח הדעת, הוא אחד הגורמים העיקריים לבעיות שלנו ביומיום, לא רק בלימודים. מספיק לחשוב על הזמן שאנו מעבירים בחיפוש אחר המפתחות או המשקפיים, וזאת בלי להתייחס לתאונות דרכים ועוד צרות שנובעות מחוסר תשומת לב.

היכולת להצליח בדברים שאנו עושים תלויה ביכולת שלנו לראות כל דבר בראייה רחבה הכוללת את כל ההיבטים, כל נקודות המבט. לשם כך נדרש קשב.

את הקשב ניתן לאמן!

כמו כל דבר במוח הגמיש שלנו, ניתן ללמוד הכל והכול תלוי בכמות המאמץ, משך הזמן והאינטנסיביות שאנו מוכנים להקדיש על מנת שזה יקרה, על מנת שנרכוש לעצמנו יכולות חדשות.

אבל יש חדשות טובות: האימון הוא קל, לא מסובך, אפשר לעשותו תוך כדי שאנו ממשיכים לחיות את חיי היומיום שלנו ואפילו ליהנות מכך.

מוכנים?

הנה תרגיל פשוט לאימון תשומת הלב:

פעם ביום קח דף וכלי כתיבה וחשוב על אדם עימו העברת יותר מ-5 דקות היום.

כתוב על גבי הדף:

• סוג הלבוש והצבע שלו
• צבע השיער
• צבע העיניים
• האם היה לו/לה שעון? איזה?
• סוג וצבע נעליים?
• מה היה הדבר הראשון שהוא/היא אמרו?

עשו את התרגיל הזה פעם ביום, בזמנכם החופשי וראו כיצד תשומת הלב שלכם הולכת וגדלה.

יכול להיות מועיל לשמור את הדפים שכתבתנו בהתחלה כך שנוכל להיות עדים לתהליך השיפור.

ועוד תרגיל פשוט לאימון תשומת הלב:

קח דף וכלי כתיבה וחשוב על רחוב או דרך בה אתה עובר לעיתים קרובות (הדרך למשרד או לאוניברסיטה?).

את התרגיל הזה יש לעשות פעם ביום, תמיד עם אותו הדף וכשאתה חושב על אותה הדרך או הרחוב. המטרה היא להוסיף בכל פעם עוד מידע

נתחיל מלזכור את הפרטים שיש בידנו כבר עכשיו ונכתוב אותם על הדף. לדוגמה: תמרורים, חנויות, עצים, גינות, סוג בתים, אפשרויות חניה וכו’. בכל יום, השתדל להוסיף פרט נוסף שלא זכרת בהתחלה.

נראה פשוט, נכון? ומי אמר שצריך רק להסתבך כל הזמן?

בהצלחה.