מאמרים

על חירות וקריאה מהירה – פוסט לרגל חג הפסח

בכל שנה, כשמגיע חג הפסח, הקונוטציה הזאת, ההקשר הזה של החג של יציאה מעבדות לחירות, מעלה בי הרבה מחשבות על המשמעות של חופש, של חירות, של מתי אנחנו עבדים ומתי אנחנו יוצאים לחירות בהקשר העכשיווי.

זה נושא שכבר התעמתתי איתו בפוסט (מאמר) שכתבתי לפני שנים ספורות ושמו “לשנה הבאה בני חורין – להיות חופשי עם יכולות קריאה חדשות” ואני מזמינה אותך מכל הלב לקרוא אותו אם אינו מוכר לך.

בפוסט ההוא בחנתי את הנושא המופשט יותר, זה של “להיות מלך של הממלכה שלך”, כפי שאני אוהבת לכנות את זה.

הפעם אני רוצה להתייחס ישירות לקריאה המהירה*.

(* שזה בעצם השם הקצר יותר של “קריאה תלת מימדית”, או כמו שאני אוהבת לקרוא לזה היום “לשדרג את המוח”, מה שמייצג הרבה יותר טוב את מכלול הכלים שהקורס הזה מעניק)

כדי שנוכל לרכוש לעצמנו יכולת חדשה, אנחנו צריכים לשחרר את ההרגלים שלנו, לפתח גמישות מחשבתית ולהיות מוכנים לצאת לדרך חדשה ולעשות דברים אחרת.

זה נכון לגבי כל יכולת חדשה, אבל זה בהחלט נכון לגבי הקריאה המהירה.
וכאן יש לנו בעיה, שכן המוח שלנו ממש אינו אוהב שינויים. נהפוך הוא, הוא רואה בהם סיכון פוטנציאלי לחיים שלנו. למען האמת, הפחד שלנו משינויים, שמוסווה בכל מיני תירוצים שאנו נותנים לעצמנו לגבי למה לא לעשות דבר זה או אחר, לא להתחיל בכלל, הוא ה”אויב” הגדול ביותר שלנו כשאנחנו רוצים ללמוד לקרוא מהר.

כל השכנועים, כל האמונות, כל הפרדיגמות, כל מה שאנחנו חושבים על “איך הדברים צריכים לקרות” ומה אפשרי ומה לא, כל אלה קופצים לפנינו כשאנחנו באים ללמוד לקרוא מהר.

“אי אפשר להבין אם קוראים מהר”, “גם ככה אני לא מבין, אז לקרוא מהר יותר??”, או, כמו שכתב לי מישהו בדף הפייסבוק:

“לא תומך בזה.. המוח יוצר קשרים חדשים בעת הלמידה והוא עושה זאת בעזרת אסוציאציות לרוב, אפשר לדמות את השיטה שלכם לפריקת ארגזים ממשאית וסידורם במחסן על ידי עובד 1
אפשר להגדיל את קצב הפריקה מהמשאית ( קצב הקריאה ) אבל אם ישאר עובד אחד שמסדר את הסחורה במחסן ( מוח בתהליך למידה) .. כל הארזים פשוט ילכו לאיבוד:”

אפשר לכתוב פוסט שלם רק כתשובה לקביעה הנחרצת והלא מגובה בנתונים שהובעה כאן ואשר משקפת בסך הכל את החשש מפני משהו שקורה בצורה שלא תואמת את מה שמכירים.

מה שהכי חבל לי זו הנחרצות אשר בעצם מקבעת סגירות, סגירות מפני החדש והלא מוכר ואשר יוכל, אולי, להוות אבן דרך רצינית בניהול הידע שלו, למשל. וגם אם לי ברור שהגישה הזאת שגויה, אין דבר שאוכל בעצם לעשות לטובת אותו אדם, עד שיחליט בעצמו ששווה לנסות ולתת צ’אנס ולו בשל הסיכוי הקלוש שיש בהבטחה הזאת ממש… (ומאות העדויות של המתאמנים מעידים על כך ללא ספק).

לו היינו נכנעים להיגיון של הפחד הזה תמיד, הרי שאסור היה לנו לעשות אפילו צעד אחד. כי תחשבו לרגע: בשביל לעשות צעד – כן, כן, צעד פיזי פשוט – עלינו להפר את כל שיווי המשקל והיציבות שיש ברשותנו, להביא את עצמנו למצב של חוסר יציבות טוטאלי הטומן בחובו את האפשרות אפילו ליפול, ולעשות צעד קדימה. נוכל למצוא יציבות חדשה לאחר מכן במקום החדש בו נהיה. החיים כבר לא יהיו אותו הדבר אחרי שעשינו את הצעד קדימה.

אז מה צריך בשביל לקרוא בקריאה מהירה ויעילה יותר? צריך להיות מוכנים לוותר על שיווי המשקל הרגעי, להיות לרגע במצב של אי וודאות, אבללשנות לגמרי את העולם שלנו לטובה תודות לכך.

מה יעזור לנו בכך? הסקרנות. הסקרנות היא הכלי הפשוט והנהדר הזה שדוחף אותנו קדימה, להכיר עולמות בלתי מוכרים, להפליג אל עבר יבשות חדשות. הסקרנות, יחד עם השאיפה לגדול, החיבור למה שאנחנו רוצים באמת, הם אלה שיוכלו לזכור ברגע האמת שכל ההתנגדויות שלנו, אלה שדוחפות אותנו לוותר בכלל על לנסות, כל אלה שייכים פשוט לחלק אחר במוח שלנו שמטרתו היחידה היא שימור החיים.

אין שום סכנת חיים בקריאה מהירה 🙂