כמה הרהורים על עבדות וחירות

אולי אנחנו לא נתונים למָרות הפיזית של אף אחד,
ועל כך אנחנו צריכים להגיד “תודה, חיים” כל יום.

אולי אנחנו יכולים לנוע, לנסוע, לקום וללכת בכל רגע,
ועל כך אנחנו צריכים להגיד “תודה, חיים” כל יום.

אולי אנחנו יכולים לעסוק במה שמעניין אותנו,
להמשיך בלימודים גבוהים, לפתח קריירה עשירה,
ועל כך אנחנו צריכים להגיד “תודה, חיים” כל יום.

אולי אנחנו יכולים לבחור את בני הזוג שאיתנו,
לבחור איפה להתגורר, עם מי להיות,
ועל כך אנחנו צריכים להגיד “תודה, חיים” כל יום.

הפעם אני לא רוצה לעסוק בכל העולם שמחוץ לנו,
אלא אני רוצה להיכנס פנימה, אל תוך תוכנו,
מה שקורה בעולם הפנימי שלנו.

האם שם אנחנו אנשים חופשיים?
או האם אנחנו עבדים?

הנה קטע משמעותי מתוך הספר “חיפוש אחר המופלא”
של פ. ד. אוספנסקי (הוצאת שוקן):

“תחילה חייב אדם להבין בפשטות שהוא כפוף, ממש ללא כל צורך,
לאלף חוקים פעוטים אך טרדניים שנוצרו בשבילו על ידי אנשים
אחרים ועל ידיו עצמו. אם ינטה להשתחרר מהם, יראה שאינו יכול.
ניסיונות ארוכים ומתמידים להשתחרר מהם ישכנעוהו בעבדותו.”

אם נתבונן בעצמנו, אם ננסה לרגע לתפוס את הדיאלוג הפנימי
שמתרחש בתוכנו ללא הפסק, נמצא שם הרבה “דמויות”
שמייצגות את ההשפעות שספגנו בחיים שלנו.

כל ה”זה בסדר” ו”זה לא בסדר”, כל ה”זה אסור” וה”זה מותר”
כל ה”צריך להתנהג ככה”, “אסור להתנהג ככה”
כל ה”מה יחשבו עלי” שמתחילים בעצם מ”אני לא מספיק טוב/ה”,
כל השיפוט, כל התיוג, כל ההפרדה,
כל מה שאני מרשה לעצמי ומה שאני לא מרשה לעצמי,
כל אלה חיים בכל רגע בתוכנו ובעצם שולטים על החיים שלנו.
הם מכתיבים לנו מה לעשות ואיך לעשות.

רגע, האם אני אומרת שלא צריך להיות מוסר או פיקוח עצמי?
בוודאי שלא!

אנשים שמאבדים לגמרי את העַכָּבות והמוסר הם לא מודל
להתייחסות עבורי.

אבל האם כל העכבות משרתות אותנו?
האם יכול להיות שמרוב המוסר שלא שלנו ואשר הוכתב לנו
על ידי המשפחה, התרבות וכו’, אנחנו עוצרים את עצמנו
מלעשות או להיות את מה שחשוב לנו באמת?
ההתבוננות שלי מראה לי שכן.

אז מה זה להיות בן חורין? מה זה לצאת מעבדות לחירות?
הרשו לי עוד ציטוט קצר מ”חיפוש אחר המופלא”:
“חירות, שחרור, זאת חייבת להיות מטרתו של האדם. להיות חופשי,
להשתחרר מן העבדות: אל הדבר הזה חייב אדם לחתור כשמצבו נעשה
מודע לו אפילו במקצת. אין מזומן לו שום דבר, ושום דבר אינו אפשרי,
כל הוא הוא עבד מבחינה פנימית ומבחינה חיצונית. אך אין הוא יכול
לחדול להיות עבד מבחינה חיצונית כל עוד הוא עבד מבחינה פנימית.
אי לכך, על מנת להיעשות בן חורין, חייב אדם להגיע לחירות פנימית”
איך נעשים בני חורין? איך משתחררים מהעבדות הפנימית?

איך נעשים בני חורין? איך משתחררים מהעבדות הפנימית?
על ידי פיתוח המודעות העצמית.
כפי שאמר הציטוט, צריך קודם להיות מודעים לעבדות שלנו,
לעובדה שאנחנו לא חופשיים.
זה לא קורה ביום אחד, גם לא ביומיים,
אך כמי שחרטה את המודעות העצמית על דיגלה כבר 29 שנים,
כמי שלומדת את עצמה ואת האחרים כבר כל כך הרבה זמן
וכל הזמן מגלה עוד שכבה של עבדות (לשמחתי יותר ויותר דקות),
כמי שמסתכלת סביבה ורואה איך אנשים חוסמים את עצמם מלהיות
כל מה שהם היו יכולים ורוצים להיות,
אינני יכולה אלא לעודד כל אחת ואחד להתבונן, להיות נוכחים,
לרצות להיות נוכחים, לרצות לחיות חיים עם משמעות,
חיים שיותר מחוברים לערכים האמיתיים שלנו, למה שבאמת
חשוב לנו.
יש אינספור כלים לעשות זאת, החל ממדיטציה וכלה בלימוד ארוך
טווח, כמו זה שאני עושה כבר 29 שנים.

אחת ההחלטות שלקחתי לאחרונה זה להכניס לקורסים שאני מלמדת
יותר מהפן הזה, האפשרות שלנו ללמוד את עצמנו ולהיות יותר חופשיים.
ובינתיים אני מאחלת לכולנו
הרבה יותר חופש פנימי וחיים מלאי שמחה והגשמה.

בואו להכיר את הקורס השלם לקריאה מהירה

הקשיבו לשולמית מקריאה את המאמר הזה בYouTube