יש ימים כאלה. ימים שבהם נדמה שיש זרם של שליליות

באוויר, שכולם מתוחים, ששום דבר לא עובד, שמגיעות

“מכות” אחת אחרי השנייה.

מכירים את זה?

היום מצאתי את עצמי מכבה “שריפות” כל היום ומרגיעה

אנשי צוות שהגיעו לגבול ההכלה שלהם.

גם אני הרגשתי לפעמים מוצפת היום. היו לי תוכניות לגמרי

אחרות היום. רציתי, למשל, להקליט עוד סרטון לקורס של

הקריאה הצילומית D3 (חסרים לי רק עוד ארבעה סרטונים

כדי לסיים את הקורס), רציתי להקדיש את היום לכתיבת

מאמרים וניוזלטר ועוד כהנה וכהנה,

אבל היום הזה התנהל אחרת מהצפוי.

בכל רגע הגיעה עוד בעיה, עוד משהו לפתור, עוד מישהו

שצריך לתמוך בו.

אני בטוחה שזה קורה גם לכם, בטח בתקופה הזאת.

נדמה לפעמים שהעולם “נופל עלינו” ושאין לנו כוח יותר

לשום דבר נוסף.

וכשזה קורה, מה אנחנו עושים?

איך אתם מגיבים כשהעולם “נופל עליכם”?

מה נדחק החוצה מסדר היום בגלל זה,

למשך כמה זמן אתם מרגישים “מנוטרלים”,

כלומר, כמה זמן לוקח לכם להתעשת.

בתורת ניהול הזמן, נוהגים לחלק את הזמן לארבעה

אזורים, קטגוריות:

דחוף ועקרוני

דחוף ולא עקרוני

לא דחוף ולא עקרוני

עקרוני ולא דחוף

אם תחלקו לאחוזים את היום שלכם, כמה זמן אתם

מעבירים בכל אחת מהקטגוריות האלה?

סביר להניח שגם אתם תמצאו עצמכם מקדישים את

רוב הזמן לדברים הדחופים, שלא כולם עקרוניים.

וסביר גם להניח – אם אנחנו רוצים להיות כנים עם

עצמנו – שאתם גם מעבירים זמן בקטגוריית לא

דחוף ולא עקרוני (סרטונים, קבוצות ווטסאפ וכו’).

לפעמים זה עוזר לנו גם לשחרר קצת קיטור.

מה שבדרך כלל נדחק החוצה נמצא בקטגוריה של

העקרוני ולא דחוף. אם לקחת דוגמה שמשותפת

לכל מי שקורא את המאמר הזה, סביר להניח

שדחיתם את הקריאה המהירה לרגע אחר.

ואני יודעת שאתם רוצים לקרוא מהר, שאתם גם

מודעים לכך שברגע שתקראו מהר יותר, ייחסך

לכם זמן רב, מה שיעזור לכם לנהל את הזמן שלכם

טוב יותר.

אז מה אם אנחנו יודעים את זה?

באותם רגעים שבהם העולם שולח לנו כמות גירויים

שקשה לנו להכיל, התגובה הראשונה שלנו היא

או לרוץ כמו משוגעים עד שהכוח שלנו אוזל לגמרי,

או להתנגח ולריב עם כל העולם ואשתו,

או להתכנס לדיכאון ולהיסגר כלפי העולם,

או… (תגידו לי אתם).

אבל הדברים החשובים, העקרוניים, אלה

שאנחנו רוצים באמת, שחשובים לנו,

אבל שעליהם אנחנו מוותרים.

ואני יודעת, לא קל להישאר ממוקדים כשהעולם

דורש מאתנו לתת תשובות.

הנה, השעה עכשיו כמעט עשר בערב, ורק עכשיו

התפניתי לכתוב את המאמר הזה (שהתחלתי

הבוקר).

אז מה עושים? קודם כל, נשארים עם המטרה.

אני לא אלך לנוח עד שלא אסיים את המאמר הזה,

אכין את הניוזלטר ואשלח אותו.

כי זה עקרוני. היו דברים דחופים יותר היום והם

גזלו לי את רוב היום. אבל נשארתי עם המטרה.

איך?

על ידי הרבה נשימות עמוקות, על ידי תרגול של

OMM, המדיטציה של דקה אחת של פטריציו פאולטי,

זו שעוזרת לאסוף את עצמנו ובדקה אחת להחזיר

את עצמנו לעצמנו, לחזור למרכז שלנו.

אני לא רוצה להיות פשטנית, זה לא קורה ביום אחד,

אני אדם שמתאמן כבר הרבה שנים. אבל היום

ראיתי שזה אפשר, ראיתי איך נשארתי בתוכי,

איך הצלחתי לצחוק במקום לבכות, איך הצלחתי

לעזור ולהרגיע, להיות עם האנשים ועדיין לזכור

מה אני באמת רוצה.

אז אני ממש ממליצה לכם ללמוד את הכלי הנפלא

הזה.

ואני יודעת שאסיים את הקורס שלי בהקדם.

רובו כבר באוויר, מוכן למי שמתחיל אותו,

ואת המעט שנשאר אני אסיים ממש בקרוב.

מה שכן, כל עוד לא סיימתי אותו,

אתם עדיין יכולים ליהנות ממחיר ההנחה שלו

קבלו מידע על הקורס לקריאה צילומית תלת מימדית

רכשו את הקורס לקריאה צילומית בהנחה (קוד הנחה: רגעלפני)