לבחור בעצמנו ואיך קריאה מהירה עוזרת בזה

מזה כמה ימים אני – ואני בטוחה שגם אתם – מקבלת סמסים מכל החברות שאי פעם רכשתי מהן משהו ובהם הצעות להנחות מיוחדות והזמנה לבחור בהם. נראה שיום הבחירות זה יום הקניות 😊

אבל אני לא כועסת על החברות שמנצלות כל הזדמנות כדי לעזור לנו לרכוש את המוצרים שלהם. זה יהיה צבוע מצידי. ברגע שבוחרים להיות בעלי עסק, צריך לשים בצד הרבה מה”לא נעים לי”, הרבה חשבון פנימי ולעשות את מה שצריך כדי שהעסק ישרוד. והשתמשתי כאן במילה מעניינת, “בוחרים”.

אז לכבוד יום הבחירות, אני מציעה לכם מאמר (בחינם 😊) כדי שנהרהר ביחד על המשמעות של לבחור, כמה זה לא מובן מאליו, כמה צריך לטפח את היכולת הזאת.

ואם בהקשר של הבחירות היום, רגע אחד של מבט על והודיה על כך שלמרות שנמאס לנו כבר מהבחירות המרובות בשנים האחרונות, למרות שלעיתים נראה שאנו חיים בזירת קרקס, אני מעדיפה פי מאות מונים להטריח עצמי לקלפי ולהשמיע את קולי מאשר לחיות במדינה שבה אם אני לא מיישרת קו עם דעת השליט אני נזרקת לכלא.
הופתעתי לקרוא מאמר השבוע שהראה שמספר המדינות הדמוקרטיות נמצא בירידה מתמדת ☹.
הנה, תראו את הטבלה הזאת משנת 2020. זה משקף את המצב העגום:

(כאן אתם יכולים לגשת למקור המידע ולקבל עוד פרטים)

התמונה שמצטיירת אינה מלהיבה בלשון המעטה. אבל אני רוצה ללכת רגע מעבר למדינות ולהגיע אל הפרט, אלינו. אני לא רוצה ליפול ולהפיל אתכם לדכדוך, אני רוצה שנחשוב ביחד.

מה בעצם מאפשרת הדמוקרטיה לאדם? לבחור במה ולמי להאמין; לבחור מה לאכול, מה ללבוש, לאן ללכת, איך ללכת; לבחור עם מי להיות, במה לעסוק, היכן לתרום ואם. הדמוקרטיה מאפשרת לנו להיות אינדיבידואלים, להחזיק בדעות שונות, לא להסכים עם אחרים אבל – וזה הכרחי כדי שהדמוקרטיה תשרוד – לציית לאותו סט חוקים שמטרתו להסדיר את ההתנהלות המשותפת.

כל זה דורש יכולת חשיבה והשוואה. זה לא מובן מאליו.

ריטה לוי מונטאלצ’יני, זוכת פרס נובל לרפואה בשנת 1986, שגילתה במחקריה את ה-NGF, מה שמאפשר למוח שלנו להמשיך ולהתפתח עד יום מותנו (והייתה גם חברת הסנאט האיטלקי ופעילה פוליטית ועבדה רבות למען חינוך נשים בעולם השלישי עד יום מותה בגיל 104), טענה שלמרות שמבחינה התפתחותית אנחנו נחשבים היום ל’הומו סָאפְּיֵינְס’, כלומר האדם היודע, החושב, אנחנו מיישמים את זה רק ב-20% מהמקרים ושאר ההתנהגות שלנו מוכתבת על ידי המוחות הקדמונים שלנו, אלה שעוסקים בהישרדות.
זה בעצם אומר שמותר האדם מן הבהמה הוא ברוב המקרים רק תיאורטי, רק פוטנציאל… ברוב המקרים אנחנו לא ממש בוחרים מתוך חשיבה והשוואה והבחירות שלנו מוכתבות על ידי הפחד ועל ידי התניות שנטועות בדנא שלנו, במה שההורים והחברה הכתיבו לנו כנכון, ובהתנסויות החיים שלנו, סך כל האכזבות והניצחונות שלנו.

(ואני מזמינה אתכם לקרוא או להקשיב למאמר שכתבתי בנושא “על קריאה מהירה ומה זה אומר להיות בן אדם“)

מה עלינו לעשות, אם כן, כדי שהפוטנציאל הזה יתמשש ונוכל באמת להפעיל את יכולת הבחירה? כי מעבר למדינה בה אנו חיים וברמת הדמוקרטיה, יש את המצב הפנימי שלנו, את החופש הפנימי שלנו, את היכולת לעשות את הבחירות וההחלטות שלנו בצורה מושכלת.
את החופש הפנימי הזה – כפי שכתב ויקטור פרנקל בספרו “האדם מחפש משמעות” – גם אם בחוץ יש מי שמנסה לקחת אותו מאתנו, את החופש הפנימי אי אפשר לקחת מאתנו, כי זה מצב פנימי, כי זה בתוכנו.

אבל כדי לטפח את החופש הפנימי – כן, כי צריך לטפח אותו, מעטים הם אלה שיש להם חופש פנימי באופן טבעי – צריך להיות מסוגלים לנטרל את המוחות הקדמונים שלנו, אלה שמכתיבים לנו התנהגות המושתתת על פחד והתניה. צריך ללמוד לכוון את פעילות האמיגדלה שלנו, אותו איבר דמוי שקד הנמצא במערכת הלימבית שלנו ואשר אחראי על הניהול של הרגשות הבסיסיים שלנו ועל המערכת של “הילחם, ברח או קפא על מקומך”.
אז כדבר ראשון אנו חייבים ללמוד להירגע.
כן, להירגע. לנשום עמוק, להרגיע את הנשימה וכך להפחית את כמות הקורטיזול (הורמון החרדה) בדם שלנו. צריך לדעת לשנות את הכימיה שבתוכנו.
אז דבר ראשון, תלמדו לעשות מדיטציה. אני יכולה ללמד אתכם, אני יכולה להפנות אתכם למי שמלמד וגם לספר מעולה שילמד אתכם לעשות את זה.

כדבר שני, אנחנו חייבים לדעת מה אנחנו רוצים. באמת רוצים.
רובנו יודעים מה אנחנו לא רוצים, אבל מתקשים להתחבר למה שאנחנו רוצים באמת.
מי שהוא המורה שלי, פטריציו פאולטי, תמיד מכוון לשם ושואל: מה באמת חשוב לך? הדגש הוא על ‘באמת’. מהם הערכים שאנחנו רוצים להביע? איך אנחנו רוצים שהחיים שלנו יהיו? על מה לא נהיה מוכנים לוותר בחיים שלנו ומה, לעומת זאת, הופך להיות משני כשאנחנו מציבים לעצמנו את סולם הערכים שלנו. כשדבר הופך להיות משני, קל לנו לוותר עליו, להניח לו, להפסיק להילחם במלחמות מיותרות ולהקדיש את עצמנו למה שבאמת חשוב. זה נותן המון חופש פנימי.

והדבר השלישי הוא להתעלות מעל הבורות, לצבור ידע.
למה צריך ידע? כדי שיהיה לנו מרחב בחירה.
אם אנחנו יודעים רק דבר אחד, לְמה נשווה אותו? איך נדע לבחור בינו ובין דבר אחר אם בעצם אין לנו אופציות? ואיך נוכל לשקול נקודת מבט אחרת ולהכיל אותה אם אנחנו לא מכירים אותה?

גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ” (משלי, כ”ד, פסוק ה’)

אני יודעת, לרכוש ידע דורש מאמץ וזמן. אבל היי, בשביל זה אני כאן, נכון?
אפשר לחסוך זמן ולרכוש ידע הרבה יותר בקלות.
אני לרשותכם ואני מאחלת לכם בחירות נכונות.