מאמרים

הקשר בין לקרוא ולזכור את מה שקראת

כשמתקשרים אלינו לקבל מידע על “הקורס השלם לקריאה מהירה”, אחת השאלות בהן אני נתקלת לעיתים קרובות היא: “האם אזכור את מה שקראתי?”. זו שאלה לגיטימית, כולם רוצים לזכור את מה שקראו ומתוסכלים כשזה לא קורה. הסטטיסטיקה העולמית כאן אינה מנחמת וטוענת כי מספר שקוראים נשארים לנו כ-10% ומספר שקוראים בצורה “אקדמית” נשארים לנו 20%. לא משהו. רחוק מה-100% לו אנו מקווים.

אך האם באמת נגזר עלינו לאבד את כל מה שקראנו? לא. ממש לא. אך גם הפנטזיה שלנו על כך שנקרא פעם אחת ספר כלשהו, מהר או לאט, ואולי גם בהיסח דעת, ונזכור את כולו ללא כל מאמץ, היא אכן פנטזיה, אלא אם כן הנך “סוואנת” בעל יכולת של זיכרון צילומי.\
אם זה לא כך, אם, כמוני, לא נולדת עם היכולת המובנית הזאת, אז גם עליך לעשות מאמצים כדי לפתחה.

אך רגע לפני שאנו מתייאשים ומחליטים להפסיק לקרוא, בואו ננסה לעשות קצת סדר ולהבין מה הקשר בין לקרוא ולזכור, ונדייק עוד יותר: מה הקשר בין לקרוא מהר ולזכור.

הקריאה ומה שקורה במוח

הקריאה, כלומר הקליטה של המילים על ידי העיניים, מתרחשת באופן מכאני על ידי המנגנון שאוסף את הנתונים מהעיניים, כל עין בנפרד, ומעביר את הנתונים – כעין מקבצים של “פיקסלים”, כלומר חלקי תמונה – לאונה העורפית אשר נמצאת באחורי הראש. משם עוברים נתוני הראייה כ-30 מרכזים במוח אשר מעבדים אותם ולבסוף, לאחר כחצי שנייה, באזור אחר לגמרי של המוח, באונה המצחית בהמיספרה השמאלית, אנחנו מבינים מה שקראנו.

מעבר לנתונים הטכניים, מה שכבר ברור לכולנו, גם אלה שאינם מבינים עדיין שום דבר במבנה המוח, שהקריאה והבנת הנקרא מתרחשים באזורים שונים של המוח (וכאן אני מזמינה אתכם לקרוא את המאמר שכתבתי על קריאה והבנת הנקרא).

וכאן גם המקום להדגיש פעם נוספת שבקריאה מהירה לא מבינים פחות ולא זוכרים פחות אלא יותר! איכות הקשב בקריאה מהירה היא גבוהה לעין ערוך מזו של קריאה רגילה.

הזיכרון

ומה עם הזיכרון?

מעבר לכך שאין מקום אחד במוח שבו נמצא הזיכרון (לכל חוש יש זיכרון משלו, יש זיכרון לטווח קצר, בינוני וארוך ויש גם מאגר זיכרונות לא מעובדים…), הרי שהזיכרון נמצא במקום אחר לגמרי מאלה שהשתתפו בקריאה ובהבנת הנקרא (גם אם האונה המצחית משחקת תפקיד בשני המקרים, אך לא אלאה אתכם שכן זהו לא מאמר בחקר המוח).

מה זה אומר לנו “בתכלס”? שבכלל לא מובן מאליו שאנו נזכור את מה שנקרא. אך שוב, לא להתייאש, שכן יש בהחלט פעולות שניתן לעשות כדי שנזכור את מה שקראנו.

השלב הראשון של הזיכרון, כפי שכבר כתבתי במאמר אחר, מבקש מאתנו להיות אקטיביים ולנקוט פעולות בכדי לזכור. כל אלופי הזיכרון למיניהם משתמשים בטכניקות של אסוציאציה ודמיון כדי לזכור כל דבר. הטכניקות אינן קשות וניתן לסגל אותן לעצמנו. כמו תמיד, החזרה היא אם כל האמנויות. ככל שמשתמשים יותר בטכניקות הזיכרון, כך יותר קל לנו להשתמש בהן. זה פשוט, אבל זה דורש אימון.

בספרו “הליכת ירח עם איינשטיין”, ג’ושוע פויר מתאר כיצד הפך לאלוף זיכרון. הוא עשה זאת כעיתונאי כשרצה להבין איך האנשים האלה שזוכרים סדרות קלפים אינסופיות ויודעים לצטט עמודים שלמים בספרים עושים זאת. הוא גילה שזה די פשוט, אבל הוא גם גילה שזה דורש הרבה אימון.

בקורס השלם לקריאה מהירה אני מלמדת קודם כל איך להכין את עצמנו לקריאה, לכוון את המוח שלנו למצוא את מה שאנו מחפשים ולאסוף הרבה נתונים על הספר עוד לפני שקראנו אותו. כבר הפעולות האלה ייעלו את הקריאה שלנו. ואז אנו מלמדת את טכניקת “הדף הלבן”, שמאפשר לנו לסכם ספר שלם על גבי דף אחד בזמן שאנו קוראים אותו, להדגיש לעצמנו את מה שאנו רוצים לזכור ממנו והיכן זה נמצא.
יש לי גם קורס “מפות ארגון חשיבה“, דרך נפלאה ליצור לעצמנו “מפת מטמון” שתאפשר לנו להגיע לכל מידע שהזנו לתוך המוח שלנו גם אחרי זמן רב.

ואז יש קורס שמלמד אותך את כל הטכניקות להטמעה, שימור ושליפה של המידע מהזיכרון.

את הכול ניתן ללמוד.
אחר כך צריך להתאמן ואחר כך צריך להשתמש.
ככה הופכים לאשף ידע.
בהצלחה.