אינפורמה ישראל בע"מ
הזית 21 כרמי יוסף
טל. 08-9790871
פקס. 08-9790671
in-forma@in-forma.co.il

אנחנו מלמדים אותך להשתמש במוח שלך יותר טוב.
הכלים הטובים ביותר כדי לקרוא פי 5 מהר יותר, להבין יותר ולזכור יותר.

background

Posts Tagged ‘זיכרון’

קריאה מהירה ושיפור זיכרון מעל גיל 50 – האם זה אפשרי?

Tuesday, July 8th, 2014

במשך השנים נתקלתי, דרך הטלפונים השונים שהגיעו אלינו, בשאלה: “אני מעל 50, יש לי בכלל מה להתחיל עם זה, או שזה מיועד רק לצעירים?”. במילה “זה” הם מתכוונים, כמובן, לקורסים שאני מציעה בקריאה מהירה, או קריאה תלת מימדית כפי שאני אוהבת לקרוא לזה.
אז המאמר הזה מיועד בעיקר לכם, בני החמישים פלוס (אך לא רק).
אתחיל מיד מגילוי נאות: גם אני מעל גיל 50.
ואמשיך בכך שאספר לכם שיש לי גם תלמידים שעברו את גיל ה-80.
ואצהיר מיד שמטרת המאמר הזה הוא לטעת בכם תקווה.

התשובה המידית לשאלה האם ניתן ללמוד קריאה מהירה מעל גיל 50 היא: בטח, בוודאי, כמובן. למה לא בעצם?

ריטה לוי מונטאלצ’יני, כלת פרס נובל לרפואה ופיזיולוגיה בשנת 1986, חיה עד גיל 103 בצורה פעילה מאד. למרות שכבר לא ראתה טוב והיו לה גם בעיות שמיעה והתניידות בשנותיה האחרונות, המשיכה להיות ערנית והתעניינה כל הזמן בכל מה שקורה סביבה. בכל ראיון אהבה להדגיש: “אני הולכת כל יום למעבדה. אני עובדת לא פחות טוב מאשר בגיל 20. אני נהנית מהעבודה כמו בימים הראשונים”. מעבר לכך שהיא עצמה הייתה אחראית להוכחה כי המוח ממשיך להתחדש גם בגיל מבוגר תודות ל”גורם הגדילה העצבית”, עליו זכתה בנובל, בכל פעם ששאלו אותה איך היא מסבירה את אריכות החיים שלה ואת מוחה החד בגיל מבוגר והאם זה תלוי רק בגנטיקה, היא הייתה עונה שגנטיקה עוזרת בוודאי, אך הגורם העיקרי הוא שהיא המשיכה לעסוק במה שמלא אותה בתשוקה, שעניין אותה.

נכון, המוח עובר שינויים עם הגיל. לפי מחקרים, נפחם של איברים מסוימים יורד גם בחלקים של המוח הרלוונטיים ביותר ליכולת של הזיכרון והחשיבה: באונה הפרונטאלית (קליפת המוח המצחי), האזור שאחראי ללקיחת ההחלטות, ההבדלה והבנת הנקרא , ובהיפוקמפוס, האזור במוח האחראי לתפקודים רבים הקשורים בתהליכי הזיכרון (בעיקר הויזואלי). ניכרת גם ירידה בזרימת הדם במוח, ירידה בקצב צריכת החמצן במוח, יש שינוי בפעילות העצבית של המוח. גם היכולת להישאר מרוכזים, בקשב, בדבר אחד כשמסביב יש רעש נפגעת.
אך האם זו גזירה? האם זה מצב סטטי ועלינו פשוט לקבל את העובדה שעם הגיל נפגע התרגיל?

זהו, שלא. כי גם אם תפקודים מסוימים מפסיקים לעבוד כמו קודם, המוח מסוגל “לגייס” לעבודה אזורים אחרים במוח שלא השתתפו בעבר במשימות כגון קריאה, הבנת הנקרא וזכירת הנתונים.
כלומר, המוח מפצה על הירידה בתפקוד באזורים מסוימים על ידי הכנסה לפעולה של אזורים אחרים במוח. היכולת להפעיל את החלקים האחרים של המוח יחד עם תזונה נכונה ופעילות פיזית – והייתי מוסיפה גם, לאור דבריה של ריטה לוי מונטאלצ’יני, גילוי עניין ותשוקה בדברים שאנו רוצים לדעת וללמוד לעשות – יכולים בהחלט לעזור לנו להיות אנשים מבוגרים אקטיביים ודינמיים.

לגיל, אבל, אין רק חסרונות, יש בהחלט גם יתרונות, והעיקרי שבהם היא הפרספקטיבה ביחס לזמן שעובר. כשאנחנו צעירים הכול צריך לקרות מהר, עכשיו, ברגע זה. יש לנו תמיד צורך בסיפוק מהיר. יש באמת הרבה תשוקה לדברים, סקרנות, אנרגיה וגם פתיחות יחסית. אך הגיל והמהמורות הבלתי נמנעות שאנו עוברים בחיים לא רק מחשלים אותנו, אלא גם ממלאים אותנו בסבלנות. הניסיון שלנו בחיים מראה לנו כי יש דברים שפשוט לוקחים יותר זמן. אנחנו יכולים להסתמך על ניסיון העבר שלנו כדי למצוא את אותם הדברים שאם התעקשנו מספיק, פשוט קרו. הבנו את הערך של הזמן ושל החזרה, אם כל האמנויות.

הבעיה העיקרית, כפי שאני רואה אותה, היא קיבוע ההרגלים. אחד מהדברים שקורים ככל שהגיל מתקדם הוא שהרגלים מסוימים שלנו, שבגיל צעיר היו משהו שאהבנו לעשות, ששמחנו שקרו או, אפילו, משהו שההורים שלנו נהגו לעשות, נעשים עבורנו עם השנים הכרח, משהו שאי אפשר בלעדיו.
לחברה יקרה שלי מאיטליה היה תחביב: פסלונים קטנים מכסף או מזכוכית. בבית שלה תמיד היו כל מיני פסלונים של חיות, פרחים, חפצים קטנים, והם היו תמיד חמודים ואסתטיים למראה והוסיפו חן לבית. כשהכרתי את שאר משפחתה, גיליתי שגם שתי אחיותיה אוספות את הפסלונים האלה ושזהו הרגל שירשו מאימם. בפעם האחרונה שביקרתי אותה גיליתי שכל הבית מלא בפסלונים כאלה שעומדים תמיד על מפית תחרה, גם בחדר האמבטיה. זה עדיין יפה, רק שהבית הפך למעין מוזיאון שבו צריך להיזהר בכל תנועה (איפה לשים את הסבון? ואת המגבת?) כי צריך לכבד את הסדר המדויק שבו הדברים נמצאים תמידית. החוויה הזאת הדליקה אצלי אור אדום: ההרגלים שלנו יכולים להפוך להיות הכלא שלנו… ואם כך הוא הדבר באשר לחפצים, מה בדבר הרגלי המחשבה שלנו? או מה בדבר ההרגל להתייחס לעצמנו בצורה מסוימת, למשל כ”אדם שלא מסוגל ללמוד?”.

ניסיוני הראה לי שמה שעומד בינינו ובין היכולת לקרוא מהר, לזכור או ללמוד טוב יותר הוא תמיד ההרגל. הקדשתי לזה גם את המאמר “מסע התגלית האמתי – או איך ליצור שינוי“. זה נכון לגבי כל אדם, כי גם אדם צעיר מקבע הרגלים. אך זה נכון שבעתיים ככל שהשנים עוברות. כמו תלם שבו עוברים פעם אחר פעם וככל שעוברים בו יותר, כך הוא נחרץ יותר, כך הוא הדבר לגבי מקומם של ההרגלים במוח. אנו חייבים, אם כן, להביא בחשבון את המנגנון הזה ולפעול תמידית כדי לאפשר לעצמנו שינויים וגמישות מחשבתית.

גמישות מחשבתית. הנה מילת מפתח חשובה. כפי שאנו יכולים לעבוד על הגמישות של הגוף דרך תרגילים מיועדים לכך, כך אנו יכולים גם לעבוד על הגמישות המחשבתית שלנו. ומה תאפשר לנו הגמישות? להיפתח לדברים חדשים, לאנשים חדשים, לתחומי עניין חדשים, לגלות מחדש את התשוקה ואת האנרגיה, לחיות את כל מה שיש לחיים להציע לנו גם בגיל מבוגר.
פיתוח תחביבים ותחומי עניין, עבודה מתמדת בגירוי החושים שלנו דרך משחק ואתגרים, פתרון תשבצים, משחקי ברידג’, משחקי זיכרון, הליכה בדרכים שונות וחדשות כדי להגיע לאותם יעדים, שיחות עם אנשים, שמיעת הרצאות, גלישה באתרים המכילים ידע או המעודדים מיומנות – כל אלה בשילוב עם פעילות פיזית ואוויר צח יכולים לעזור למוח שלנו להישאר צעיר ופעיל.
וכמובן, להצטייד בטכניקות לקריאה מהירה, לפיתוח הזיכרון והלמידה. כי אפשר לעשות את כל זה יותר טוב.

הקשר בין לקרוא ולזכור את מה שקראת

Monday, June 6th, 2016

כשמתקשרים אלינו לקבל מידע על “הקורס השלם לקריאה מהירה”, אחת השאלות בהן אני נתקלת לעיתים קרובות היא: “האם אזכור את מה שקראתי?”. זו שאלה לגיטימית, כולם רוצים לזכור את מה שקראו ומתוסכלים כשזה לא קורה. הסטטיסטיקה העולמית כאן אינה מנחמת וטוענת כי מספר שקוראים נשארים לנו כ-10% ומספר שקוראים בצורה “אקדמית” נשארים לנו 20%. לא משהו. רחוק מה-100% לו אנו מקווים.

אך האם באמת נגזר עלינו לאבד את כל מה שקראנו? לא. ממש לא. אך גם הפנטזיה שלנו על כך שנקרא פעם אחת ספר כלשהו, מהר או לאט, ואולי גם בהיסח דעת, ונזכור את כולו ללא כל מאמץ, היא אכן פנטזיה, אלא אם כן הנך “סוואנת” בעל יכולת של זיכרון צילומי.\
אם זה לא כך, אם, כמוני, לא נולדת עם היכולת המובנית הזאת, אז גם עליך לעשות מאמצים כדי לפתחה.

אך רגע לפני שאנו מתייאשים ומחליטים להפסיק לקרוא, בואו ננסה לעשות קצת סדר ולהבין מה הקשר בין לקרוא ולזכור, ונדייק עוד יותר: מה הקשר בין לקרוא מהר ולזכור.

הקריאה ומה שקורה במוח

הקריאה, כלומר הקליטה של המילים על ידי העיניים, מתרחשת באופן מכאני על ידי המנגנון שאוסף את הנתונים מהעיניים, כל עין בנפרד, ומעביר את הנתונים – כעין מקבצים של “פיקסלים”, כלומר חלקי תמונה – לאונה העורפית אשר נמצאת באחורי הראש. משם עוברים נתוני הראייה כ-30 מרכזים במוח אשר מעבדים אותם ולבסוף, לאחר כחצי שנייה, באזור אחר לגמרי של המוח, באונה המצחית בהמיספרה השמאלית, אנחנו מבינים מה שקראנו.

מעבר לנתונים הטכניים, מה שכבר ברור לכולנו, גם אלה שאינם מבינים עדיין שום דבר במבנה המוח, שהקריאה והבנת הנקרא מתרחשים באזורים שונים של המוח (וכאן אני מזמינה אתכם לקרוא את המאמר שכתבתי על קריאה והבנת הנקרא).

וכאן גם המקום להדגיש פעם נוספת שבקריאה מהירה לא מבינים פחות ולא זוכרים פחות אלא יותר! איכות הקשב בקריאה מהירה היא גבוהה לעין ערוך מזו של קריאה רגילה.

הזיכרון

ומה עם הזיכרון?

מעבר לכך שאין מקום אחד במוח שבו נמצא הזיכרון (לכל חוש יש זיכרון משלו, יש זיכרון לטווח קצר, בינוני וארוך ויש גם מאגר זיכרונות לא מעובדים…), הרי שהזיכרון נמצא במקום אחר לגמרי מאלה שהשתתפו בקריאה ובהבנת הנקרא (גם אם האונה המצחית משחקת תפקיד בשני המקרים, אך לא אלאה אתכם שכן זהו לא מאמר בחקר המוח).

מה זה אומר לנו “בתכלס”? שבכלל לא מובן מאליו שאנו נזכור את מה שנקרא. אך שוב, לא להתייאש, שכן יש בהחלט פעולות שניתן לעשות כדי שנזכור את מה שקראנו.

השלב הראשון של הזיכרון, כפי שכבר כתבתי במאמר אחר, מבקש מאתנו להיות אקטיביים ולנקוט פעולות בכדי לזכור. כל אלופי הזיכרון למיניהם משתמשים בטכניקות של אסוציאציה ודמיון כדי לזכור כל דבר. הטכניקות אינן קשות וניתן לסגל אותן לעצמנו. כמו תמיד, החזרה היא אם כל האמנויות. ככל שמשתמשים יותר בטכניקות הזיכרון, כך יותר קל לנו להשתמש בהן. זה פשוט, אבל זה דורש אימון.

בספרו “הליכת ירח עם איינשטיין”, ג’ושוע פויר מתאר כיצד הפך לאלוף זיכרון. הוא עשה זאת כעיתונאי כשרצה להבין איך האנשים האלה שזוכרים סדרות קלפים אינסופיות ויודעים לצטט עמודים שלמים בספרים עושים זאת. הוא גילה שזה די פשוט, אבל הוא גם גילה שזה דורש הרבה אימון.

בקורס השלם לקריאה מהירה אני מלמדת קודם כל איך להכין את עצמנו לקריאה, לכוון את המוח שלנו למצוא את מה שאנו מחפשים ולאסוף הרבה נתונים על הספר עוד לפני שקראנו אותו. כבר הפעולות האלה ייעלו את הקריאה שלנו. ואז אנו מלמדת את טכניקת “הדף הלבן”, שמאפשר לנו לסכם ספר שלם על גבי דף אחד בזמן שאנו קוראים אותו, להדגיש לעצמנו את מה שאנו רוצים לזכור ממנו והיכן זה נמצא.
יש לי גם קורס “מפות ארגון חשיבה“, דרך נפלאה ליצור לעצמנו “מפת מטמון” שתאפשר לנו להגיע לכל מידע שהזנו לתוך המוח שלנו גם אחרי זמן רב.

ואז יש קורס שמלמד אותך את כל הטכניקות להטמעה, שימור ושליפה של המידע מהזיכרון.

את הכול ניתן ללמוד.
אחר כך צריך להתאמן ואחר כך צריך להשתמש.
ככה הופכים לאשף ידע.
בהצלחה.

background