מאמרים

על קריאה מהירה וקריאה צילומית

בואו נדבר לרגע על קריאה צילומית.
כולם היו רוצים להיות מסוגלים לקרוא בקריאה צילומית.

מה זה קריאה צילומית?

זה לצלם עם העיניים עמוד שלם בזמן ממוצע של כ-3 שניות ולדעת מה כתוב בו.

לסיים ספר שלם בכעשרים דקות… נשמע כמו חלום, נכון?

זה לא חלום, זה אפשרי ובין לקוחותיי הוותיקים יש מי שמסוגל לכך (כי לימדתי גם קריאה צילומית למשך כ-8 שנים). אבל למרות שרבים מטפחים את החלום הזה, חשוב להבין מה זאת קריאה צילומית ובאילו תנאים היא מתאפשרת.

איך אנחנו קוראים היום?

השאלה הנכונה היא: איך לימדו אותנו לקרוא ולכן זו הדרך היחידה בה אנו יודעים לקרוא?

לימדו אותנו את האותיות והראו לנו איך אלה מצטרפות למילים ואיך כמה מילים ביחד יוצרות משפט מובנה.

אנחנו קוראים תוך כדי מודעות מלאה ומבינים את הנקרא תוך כדי קריאה, או לפחות כך אנחנו אמורים לקרוא. אנו שוקלים כל משפט, מבינים את המילים המרכיבות אותו וכשאנחנו מרכיבים יחדיו את המשפטים, אנחנו מקבלים את התמונה המלאה, את הסיפור.

זוהי שיטה שעושה שימוש בהמיספרה השמאלית של המוח, בחלק הלוגי ליניארי של המוח שלנו. (מידע על מבנה המוח ניתן למצוא במאמר שכתבתי “מבנה המוח ואיך הוא קשור לקריאה מהירה“)

זוהי ללא ספק שיטה יעילה, שיטה שיושמה דורות על גבי דורות ב”חדרים”. עד היום, לימודי הגמרא וההלכה מתנהלים על ידי פירוק, ניתוח והרכבה. אך יש בשיטה זו פגמים לרוב, בעיקר בתקופה ההיסטורית שלנו.

מה מייחד את התקופה ההיסטורית הזאת?

שפע של מידע מהיר. זה מה שמאפיין את התקופה שלנו. אנחנו מוקפים במידע והוא זורם אלינו מכיוונים רבים, כשללא ספק, הבולטים בהם הוא האינטרנט והטלפון החכם. אין היום בעיה להשיג ידע, הידע זמין לנו מכל פינה בעולם בזמן אמת. בכמה לחיצות קלות ניתן היום להגיע לכל דבר שמחפשים, במהירות רבה.

אך איך מבדילים בין עיקר וטפל? איך מוציאים את המוץ מהתבן? איך מתעדפים?

כשאנחנו לא יודעים לברור, כל המידע נראה חשוב באותה מידה ואנו חשים תחושה של הצפה. יש לנו יותר מידי מה לקרוא וכרגיל, אין לנו זמן מספיק כדי להתמודד עם השפע הזה.

ויש בעיה נוספת: שפע המידע גורם לכך שהמוח שלנו כל הזמן מגורה. מהירות גלי הבטא החשמליים במוח שלנו גוברת והולכת. אם אנו לא יודעים כיצד לשלוט ב”רעש” של המוח (ומדיטציה היא כלי טוב לכך), אז אנו חווים תופעות כמו קושי בהירדמות בלילה ואיבוד מהיר של הקשב שלנו.

הקריאה עם ההמיספרה השמאלית היא איטית, שכן מדובר בחלק האיטי יותר של המוח. המוח המגורה שלנו, אשר מבין את הנקרא כחצי שניה לפני שאנו מודעים לכך (וגם על כך כתבתי מאמרים רבים), משתעמם, ובעוד אנו מנסים להבין את הנקרא כפי שלימדו אותנו, המוח האנרכיסט והלא מאומן שלנו גולש אסוציאטיבית למחוזות אחרים. והנה, אנחנו כבר לא עם הספר, לא עם מה שכתוב, אנחנו בעולמות אלטרנטיביים.

כאן יכולה לעזור לנו מאד הקריאה הצילומית, או בכל מקרה הקריאה המהירה.

אז על מה מתבססת הקריאה הצילומית?

על השימוש בהמיספרה הימנית. (וכאן אמליץ להציץ במאמר “אאורקה – מה בין ההמיספרה הימנית וההצלחה במבחנים“)

בספרו “לחשוב מהר, לחשוב לאט“, דניאל כהנמן מדבר על שתי מערכות במוח, שתי טכנולוגיות. “מערכת “2. “היא החשיבה המודעת, רצף המחשבות שזורם בראשנו. היא אטית מאוד ויכולה בכל רגע לבצע רק פעולה אחת, וגם אז דורשת שליטה ומאמץ.”.

ואז יש את “מערכת 1”. “היא פועלת מאחורי הקלעים, לא מודעת, אוטומטית, והשימוש בה אינו דורש מאמץ ולרוב אינו בשליטה רצונית. “אם אראה לך תמונה של בחורה כועסת, אתה תזהה את מצב הרוח שלה תוך שבריר שנייה. הוא יהיה ברור לך כמו צבע השיער שלה. אתה אפילו תדע באיזה טון היא תדבר. זה דבר שרק מערכת 1 יכולה לעשות”, מסביר כהנמן. מערכת 1 היא גם האחראית הבלעדית למה שאנחנו מכנים אינטואיציה. למעשה היא האינטואיציה.”

וזוהי בעצם הליבה של הקריאה הצילומית: כדי לקלוט כמות כה גדולה של מידע בזמן כל כך קצר, אי אפשר להשתמש ב”מערכת “2, חייבים להשתמש ב”מערכת 1”.

אז איפה הבעיה?

הבעיה היא ש”מערכת 1″ אמנם מפנימה, קולטת, מעבדת, אך אנו לא מודעים לכך. כל זה מתרחש באזור במוח שאין בו מילים…

אז איך אפשר לדעת מה קראנו?

רק על ידי יצירת גשר תקשורת בין שני חלקי המוח: זה שקולט וזה שיודע להגיד לנו מה הבנו. זה לא מובן מאליו. מעטים הם האנשים שיש להם את התקשורת הזאת באופן טבעי. מה המשמעות של זה? שבהתחלה אין באפשרותנו להגיד מה קראנו בזמן אמת.

האם ניתן לפתח את היכולת הזאת?
חד משמעית כן!

על ידי אימון מכוון ניתן לפתח את התקשורת הזאת בין שתי ההמיספרות, בין החלק המודע לחלק הלא מודע. ניתן ללמד את המוח לתקשר לנו את הנתונים שקלט באופן לא מודע.

כאן המקום להדגיש שגם אם איננו מבינים את מה שקראנו תוך כדי הצילום, אנו צריכים להישאר במצב של ריכוז מוחלט בספר. אי אפשר לצלם ספר כשהמחשבות נמצאות במקום אחר!

מה המלכודת?

שזה דורש זמן. ואימון. וחזרה. ובעיקר, זה דורש לשחרר התחלתית את הצורך להבין מיד את מה שלמדנו.

כמה זמן? זה אישי. יש מי שזה לוקח לו 21 יום, יש מי שזה יכול לקחת לו הרבה יותר.

בהתחלה אולי יידרש זמן בין הצילום להבנה הלוגית של הנקרא, אך הזמן הזה יתקצר עם הזמן ועם האימון.

נדרשת, אם כן, סבלנות, יכולת לשחרר, אמונה בטוחה.

זוהי הסיבה שרבים אינם מצליחים ללמוד להשתמש בקריאה צילומית (וגם הסיבה שבשלה הפסקתי ללמד את זה…).

כולם רוצים את ה”נס”, מעטים מוכנים להשקיע זמן ומאמץ מכוונים על מנת שה”נס” הזה יקרה.

אלה שעושים זאת, אבל, רוכשים לעצמם יכולת מוחית יוצאת מהכלל שיכולה לשמש בהרבה יותר מאשר רק בקריאה!

אז איך עושים את זה?

הנה המתכון (וכל השלבים בו חשובים!)עושים עבודת הכנה על הספר: מציבים לעצמנו מטרה לקריאה ומכוונים את המוח אל עבר מה שאנו רוצים למצוא בספר והסיבה שבשלה אנו קוראים אותו. עושים גם “הקדמה” לספר, כלומר סוקרים את הספר ודולים ממנו את כל המידע האפשרי עוד לפני שקוראים אותו. מסמנים לעצמנו מילות מפתח.

  1. * את שתי הטכניקות האלה אני מלמדת ב”קורס השלם לקריאה מהירה“.
  2. נרגעים עמוקות. הקליטה בקריאה הצילומית יכולה רק להתרחש כשכל מנגנוני ההישרדות מושתקים. (אני ממליצה לקרוא את המאמר שכתבתי: “זה ששומר עלינו מכל פגע, אך גם שומר שלא נצליח“. ניתן להשתמש לשם כך בטכניקות הירגעות מודרכות.
  3. מרגיעים את העיניים ומביאים את המבט למעין “בהייה”, מצב שבו אין מיקוד סגור אלא שבו שדה הראייה הוא רחב.
  4. מצהירים לעצמנו באסרטיביות על מצב הקשב שאנו רוצים להשיג תוך כדי צילום העמודים. מצלמים את עמודי הספר כשהמבט קולט את כל העמוד בכללותו. הזמן הוא בערך 3 שניות לעמוד.
  5. עם תום צילום כל הספר, אנו צריכים להגיד למוח שלנו מה אנו רוצים ממנו וכמה זמן עומד לרשותו כדי לעשות זאת.
  6. *רשות: ניתן להחזיק לצד הספר את הדף עליו רשמנו את המטרה ואת מילות המפתח, ואם תוך כדי צילום אנו נתקלים בעמודים אליהם נרצה לחזור ביתר פירוט, מסמנים לעצמנו את מספר העמוד ובתום הצילום “צוללים” אל תוך העמודים האלה בקריאה מהירה.

זה די פשוט. זה לא אומר שזה קל, אבל זה אפשרי.

לנסות כדי להיווכח.

בהצלחה.