קריאה מהירה – הסרט “לוסי” ולשדרג את המוח

לוסי הוא הכינוי שקיבלה האם הגדולה של האנושות, בת 3.2 מיליון שנים, שהשתמשה במוח שלה בצורה טובה מאבותיה. לוסי הייתה אוסטרולופיתאקוס     (Australopithecus afarensis), החוליה המקשרת בין קופי האדם לבני האדם כפי שהם כיום (Sapiens Sapiens), ההומנידים הראשונים שהילכו זקופים, שהרחיבו      את הטריטוריה שלהם מצמרות העצים של היער אל הערבה (סוואנה) ושנאלצו, בשל כך, להמציא שורה של המצאות שיגנו עליהם במרחב המחיה החדש שלהם ויאפשרו להם    לצוד ולהתקיים.

לוסי הוא גם שמה של גיבורת הסרט של לוק בסון המתאר אישה שבשל שורה של נסיבות סופגת בגופה סם המפתח את היכולות של המוח. מדובר, אמנם,   בסרט פעולה    שבמרכזו אשה (כמיטב המסורת של לוק בסון בסרטים כמו “ניקיטה”, “לאון”, ו”ז’אן דארק”), אך בו זמנית, הסרט עוסק בשאלה ‘עד היכן אנו יכולים להגיע עם   היכולות    שלנו’ ומתעמת עם “מיתוס 10%”

 (לצפייה בטריילר של הסרט “לוסי” עם כיתוביות בעברית)

האם אנו באמת משתמשים רק ב-10% של המוח? המשפט הזה כשהוא מנוסח כך אינו מדויק, כנראה. הדמיות מוח מוכיחות שהמוח פעיל ביותר מ-10% מנפחו, אפילו כשאנו ישנים. מאיפה נובעת האמירה הזאת?

מעבר לייחוס כנראה שגוי לאלברט איינשטיין עצמו, הטיעון הזה מיוחס לוויליאם ג’יימס, פרופסור מאוניברסיטת הרווארד אשר חקר יחד עם בוריס סידיס את נפלאות המוח של בנו של סידיס, וויליאם, לו מייחסים IQ של 250-300 (רק לצורך השוואה, לאיינשטיין עצמו מייחסים IQ  של 160). וויליאם ג’יימס כתב בספר “האנרגיות של האדם” את המשפט: “We are making use of only a small part of our possible mental and physical resources.” – הווה אומר: אנו משתמשים רק בחלק קטן של המשאבים המנטליים והפיזיים שלנו.

בהקדמה לספרו של דייל קרנגי, “איך להרוויח חברים והשפעה על אנשים”, כתב פרופסור ג’יימס ש”האדם הממוצע מפתח רק כ-10% מיכולות המחשבה החבויות שלו”.

גיאוגי לוזאנוב הבולגרי, אבי שיטת החינוך “סוגסטיופדיה” טען גם הוא בשנות השבעים שאנו משתמשים רק ב-10% מהיכולות המנטאליות שלנו.
ג’יימס ולוזאנוב לא היו היחידים שטענו כך, מן הסתם מיתוסים נוצרים כשהרעיון חוזר על עצמו פעמים רבות במקומות שונים.

למה הם התכוונו? האם לכך שבאמת רק 10% מהמוח שלנו הם אקטיביים באופן טוטאלי? סביר להניח שלא.

מאז שיש לנו את האפשרות לראות מה קורה במוח בזמן אמת, תודות למכשירי ה-fMRI  ודומיהם (EEG, PET) ניתן לראות אילו חלקים מהמוח פעילים בזמן שאנו עוסקים בתפקודים שונים. אחד הדברים שקל להיווכח בו הוא שאכן לא כל חלקי המוח פעילים בו זמנית. למען האמת, ניתן לראות כי רק חלק קטן מהמוח “דולק” בזמן פעולות מסוימות.

אז אולי לזה הכוונה? לעובדה שהמוח מצמצם את הפעילות שלו רק לאזורים שנוגעים לה ישירות בכל רגע נתון ושחלקי המוח השונים אינם משתפים פעולה ביניהם?
ומה קורה כשהם כן משתפים פעולה?
והאם הנטייה ההתחלתית, הגנטית, שלנו לשימוש בחלקים אלה או אחרים היא בגדר “גזר דין”?
כלומר, האם ניתן לשפר ולשנות את הפיתוח, השימוש והיכולת של חלקי המוח שאינם אקטיביים?
האם ניתן לעזור להם לתקשר ביניהם טוב יותר וכך להשתמש בו זמנית ביותר חלקים של המוח ולהפוך ליותר אינטליגנטים?

מה שאנו יכולים לעשות כדי לענות לעצמנו על השאלות האלה הוא פשוט להתבונן ולאסוף מידע.
מן הידוע הוא שכאשר שתי ההמיספרות של המוח משתפות פעולה אנו זוכים בלמידה, הפנמה וזיכרון של החומר הנלמד שהיא לעין ערוך טובה יותר, כפי שכבר כתבתי במאמרים “אאורקה – מה בין ההמיספרה הימנית והצלחה במבחנים (והארה)” , ו”מוזיקה, מאסטרו! איך להעזר במוזיקה בזמן הקריאה” .
אנו יודעים גם שרוב שיטות הלימוד המיושמות היום בישראל ובמערב שמות את הדגש על היכולות של ההמיספרה השמאלית. אנשים בעלי המיספרה ימנית דומיננטית יותר סובלים מהפרעות של קשב וריכוז, בעיות בקריאה ובכתיבה ולפעמים היפר-אקטיביות. מאידך, הם ניחנים בדמיון, באינטואיציה ובמהירות חשיבה.

בספרו “המוח הגמיש“, ספר שאני מוצאת מרתק, נורמן דוׄידְג’ מספר את סיפורה של אישה בשם מישל בק שמחצית השמאלית של מוחה בעצם הייתה חסרה מלידתה אך למרות זאת היא מתפקדת באופן מוחלט, כשהיכולות המשויכות להמיספרה השמאלית בדרך כלל, כמו יכולת הדיבור והשפה, מבוצעות על ידי ההמיספרה הימנית שלה, שלא אמורה להיות מסוגלת לעשות זאת. היא גם נחשבת “סאוואנט”, כלומר בעלת כישרון יחיד ויוצא דופן, והיא מסוגלת לחשב מספרים במהירות הבזק, גם אם היא נוטה ללכת לאיבוד בנקל.
מישל מגלמת את המוח הגמיש, כלומר את העובדה שהמוח שלנו יכול לקחת על עצמו משימות שאינן “טבעיות” לו, הוא יכול לרכוש לעצמו יכולות, הוא יכול להשתקם ולגדול.

האירוע המוחי שעברה ד”ר ג’יל בולטי טיילור, נוירופיזיולוגית, שינה את תפיסת העולם שלה בכך שגילה לה את כל יכולת התפיסה של ההמיספרה הימנית ואת היכולות החבויות של המוח.
אנו מגלים, אם כן, שלמוח שלנו יש יכולות חבויות, לא צפויות, ושאם נהיה מוכנים להקדיש מספיק מאמץ, זמן ואינטנסיביות, נוכל לאמן את המוח שלנו לעשות דברים נפלאים.

הרבה מהלקוחות שלי, הרבה מהסטודנטים שאני מלמדת באוניברסיטה מביעים בפני בעיה די דומה: ‘אני קורא, אני לא זוכר דבר ממה שקראתי, וגם אם אני זוכר לרגע זה נעלם, למדי אותי איזשהו טריק שיאפשר לי לדלות מהזיכרון שלי כל דבר’.
אני תמיד עונה שהכול אפשרי, שיש הרבה כלים וטכניקות וטריקים, אבל שיש עובדה אחת שצריך לקחת בחשבון: זה לא יקרה לבד, זה לא יקרה ברגע, זה ידרוש מאמץ. אבל התוצאה תהיה שווה את זה.

כל האנשים שפתחו יכולות מדהימות – וכאן אני לא מדברת על הסאוואנטים אלא על אנשים “רגילים” שפתחו יכולות מדהימות – מספרים על תהליך זהה: עבדתי על זה שעות, ימים, חודשים שנים.
עדי תמיר, ישראלי שזכה במקום השישי באליפות האולם בחישובים מספריים, מעיד כמה השקיע כדי להגיע לשם וכיצד לא מד’ובר ב”הוקוס פוקוס” ושגם אם יש לך כישרון מולד, צריך לעבוד ולפתח אותו.

מה זה אומר לנו? בעיקר כי זה אפשרי, בעיקר שלא צריך לוותר ושצריך להיות מוכן להשקיע מאמץ כדי לשנות את החיים שלנו ולהשתמש במוח הנפלא שלנו כמו שצריך וגם, שכל אחד יכול!