| 
'בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא מארץ מצרים' – כך אנו אומרים כל שנה בערב פסח. ניתן, כמובן, להתייחס לסיפור התנ'כי על יציאת בני ישראל העבדים ממצרים לאחר עשר המכות בהם לקו המצרים, ובחצותם את ים סוף, פנו לארבעים שנה של נדודים במדבר עד שימות דור העבדים, במטרה לגבשם כעם אחד של בני חורין.
בחרתי כאן להתייחס להיבט המופשט יותר של היציאה מעבדות לחירות שאולי בגינו, מצווה עלינו לראות עצמנו כל דור כאילו יצאנו ממצרים.
במאמר 'להיות מלך' כתבתי על האפשרות להיות מלך של הממלכה שלנו, זה אשר מוציא צווים וקורא לדגל וכל העם נענה לו.
בכתבים נוהגים להתייחס למילה מלך כאל ראשי תיבות: מוח, לב, כבד. 'כאשר האדם מעריך נכונה את הכוחות אשר הבורא חנן אותו בהם,משתמש בהם כראוי ויודע כי המוח חייב לשלוט על הרגש, על הלב, והוא נוהג בהתאם לכך בחייו היומיומיים, א ז י הוא בבחינת ״מלך״ — מלך היצירה, בחיר כל היצורים אשר למענו נברא העולם.'
במאה ה-16, כתב הרוזן ג'יובאני פיקו דלה מיראנדולה את החיבור הנפלא 'נאום על כבוד האדם' שממנו בחרתי לצטט כמה קטעים:
'אמרתו של הרמס: 'אכן דבר פלא גדול, או אסקלפיוס, הוא האדם!' תואמת בהחלט את קביעה זו. ואני בהיותי שוקל בליבי מהי הסיבה לקביעות הללו, אותי לא שכנעו די הצורך אותן סיבות רבות שרבים נוהגים להביאן על אודות עליונותו של טבע האדם.
ואלו הן: היות האדם נושא בשורה בין הבריות: היותו עמית לעליונים ומלכם של התחתונים: היותו מפרש הטבע בעזרת חושיו החדים, תבונתו עמוקה ואור שכלו: היותו נקודת ביניים בין הנצח הדומם לבין העת השוטפת חולפת: או היותו כפי שטוענים הפרסים, חוליית ההתחברות – ואף ההזדווגות – של העולם: ורק כפסע בינו לבין המלכים, כפי שמעיד על כך דוד…'
'…לא עשינוך שמיימי גם לא ארצי, לא בן-תמותה גם לא בן-אלמוות כדי שאתה – שאינך, אם אפשר להגדיר זאת כך, בעל תואר כבוד של יוצר עצמך – וצר צורתך שלך – אתה תיצור את עצמך בצורה בה תבחר. תוכל להידרדר לצורות התחתונות, צורות הפרא: גם תוכל על פי החלטתך להיוולד מחדש בצורות העליונות שהן האלוהיות. הו נדיבותו העילאית של אלוהינו אבינו, הו אושרו העילאי והפלאי של האדם אשר ניתן לו ולהשיג מה שליבו חושק ולהיות מה שהוא חפץ להיות..'
'…הבא נשתדל להידמות לדרגות העליונות הללו. בכבוד ובתפארת. כי אז, אם רק נרצה, לא נהיה נחותים מהן במאום. אולם, באיזו דרך, ובאילו מעשים בכלל? הבא, אם כן, נתבונן במעשיהם של אלה ובאורח חייהם. אם גם אנו נאמץ לעצמנו אורח חיים כזה, ואכן יכול נוכל נעשה את גורלנו שווה לגורלם…'
בספרו 'לגדול למצוינות', שיצא בקרוב בשפה העברית, כותב פטריציו פאולטי:
'טבעו של האדם הוא גמיש במהותו: הוא מהווה ישות אשר כשלעצמה 'אינה מוגשמת', ואשר קיימת לגביה האפשרות של ההליכה בדרך השיפור העצמי.
ההבנה המעמיקה הזאת את טבע האדם משותפת לאנשים הרחוקים מאוד זה מזה במרחב ובזמן: פילוסוף מתקופת הרנסאנס, פיקו דלה מיראנדולה (Pico della Mirandola), ומומחה במדעי המוח, איאן רוברטסון Ian Robertson)).
לפניכם שלושה מאפיינים בסיסיים של בני-אנוש בתיאורו של פיקו דלה מיראנדולה:
האדם הוא יצירה שטיבה אינו ברור.
בניגוד לבעלי-החיים, אין לו מעמד קבוע-מראש בבריאה.
הוא יכול להפעיל את חירותו, ולקבוע האם להתדרדר ולרדת אל בין הפראים, או לחולל את עצמו מחדש.
איאן רוברטסון, מצדו, בחר שלושה מאפיינים של האדם, ההולמים לחלוטין את אלו הראשונים:
האדם הצליח לשרוד את הברירה הטבעית הודות ליכולת ההסתגלות שלו.
האדם הוא יצור חופשי, לא צֶבֶר מתוכנת-מראש של מודולים מוחיים, הנאלצים לציית לחוקים נעלמים כלשהם.
האדם מסוגל לחשל את גורלו בכוחו-הוא, לעצב בעצמו את מוחו. למעשה, גם אם חלק ניכר מהתנהגותו מוכתב על ידי הגנטיקה, הרי שבאמצעות התרבות והציוויליזאציה הוא יכול לעצב את מוחו באמצעות השימוש בשכלו (I. Robertson, 1995).
הראייה המודעת היא המקור שממנו נובע באופן הראוי, טבעו הבלתי-מוגדר-מראש וחסר-היתרון-לכאורה של האדם, המייצג את האפשרות הגדולה שעשתה אותו לאדון הבריאה האמיתי.'
המלכות, לפי ההוגים ולפי חוקרי המוח, אינה, אם כן, מובנת מאליה ואנו יכולים לרכוש את הבעלות על הממלכה שלנו רק כתוצאה מהחלטה מודעת ושורה של פעולות הנעשות בהתמדה ובנחישות עד השגת השחרור.
במקום אחר, אומר מר פאולטי:
'החיים שלך הם מפה שבה אתה מדגיש דברים מסוימים ומזניח אחרים. כל אחד מדגיש את מה שהוא מעדיף. כל אחד מדגיש דברים במציאות היומיומית שלו לפי סולם העדיפויות שיש לו. אתה הוא צייר המפות של החיים שלך.'
מעניינות ביותר בתחום הזה הן התיאוריות של פרופ' מיכאל גזניגה – עליו כבר כתבתי במאמר 'להרחיב את המסגרת' - (Michel S. Gazzaniga) והצוות שלו, אשר הביאו אותו להצהיר כי: 'בני האדם הינם מכונות שנועדו לבניית אמונות. אנו מייצרים אותן בצורה מהירה ועקבית ולאחר מכן אנו מתקבעים בתוכן. אנו מאבדים בזריזות את המודעות למקור שלהן (…). אנו מחשיבים אותן כהיבטים בלתי נמנעים בכדי לנהל את החיים שלנו וכשאנו מרגישים מחויבים להן, אנו נשארים דבוקים אליהן גם כשהעובדות מוכיחות לנו את ההיפך'.((M. Gazzaniga – the Ethical brain - ed. Penguin
היציאה לחירות, אם כן, יכולה רק לנבוע מההכרה בדפוסים ההתנהגותיים ו/או המחשבתיים שלנו ועבודה מודעת מתמדת ליצירת דפוסים חדשים, מועילים יותר. במובן הזה, בקורסים של הקריאה התלת מימדית אנו קוראים תיגר על מערך האמונות הישן ופועלים באופן אקטיבי לרכישת יכולות חדשות. במובן הזה, הקורס מהווה התנסות פרקטית בחתירה לחופש.
ואכן, כשאתה רוכש לעצמך יכולת חדשה, כמו זו של קריאה מהירה כל כך, כמו שמלמד קורס 'קריאה תלת ממדית', אתה רוכש לעצמך בו זמנית את החופש ללמוד. הידיעה הוודאית שאתה יכול להתמודד ביעילות ובמהירות עם כל חומר לימוד, הופכת להיות היכולת לספק את הסקרנות ולהרחיב כל הזמן את אופקיך. כשאתה בעל ידע, אתה כבר לא מפחד יותר ואדם שאין בו פחד הוא אדם חופשי!
