אינפורמה ישראל בע"מ
הזית 21 כרמי יוסף
טל. 08-9790871
פקס. 08-9790671
in-forma@in-forma.co.il

background

Archive for the ‘קריאה’ Category

מאמרים נבחרים

יום שלישי, אפריל 27th, 2010

read about us in english

המאמר כוחו של אימון מדבר על כוחה של התמדה ביצירת הרגלים מועילים

המאמר על מוזיקה וקריאה מהירה מספר לכם איך המוזיקה יכולה לעזור לכם בקריאה וגם מספק לכם רשימת השמעה של קטעים מתאימים.

המאמר ללמוד איך ללמוד נותן תמונה על הכלים שניתן לרכוש כדי ללמוד בקלות גדולה יותר, כולל תרגילים פשוטים לאימון הקשב

המאמר "לבנות את ההצלחה בקריאה מהירה" מזכיר את חשיבות האימון ואיך להימנע ממלכודת ה"הכל או לא כלום"

המאמר "העין ותפיסת המציאות" מספר לכם שהמציאות היא באמת בעיני המתבונן, או יותר נכון במוחו

המאמר "איך ללמוד כל הלילה ולהישאר ערים" נותן לכם כמה עצות איך לצלוח ליל לימודים בשלום

במאמר "קריאה מהירה וקינדל – לקרוא ספרים אלקטרוניים בקריאה מהירה" תמצאו סקירה של הקוראים האלקטרוניים ואיך ניתן לקרוא בהם בקריאה מהירה

המאמר "קריאה מהירה ומיומנויות למידה" מסכם עבורנו כמה מסקנות שהגיעו אליהן חוקרים ואשר יעזרו לנו ללמוד ולזכור טוב יותר.

המאמר "עיצוב המוח" הוא תוצאה של ראיון שערכה העיתונאית אסתר טל עם שולמית אסיף אודות הקריאה התלת מימדית. תוכלו למצוא שם מידע וגם הרבה טיפים מועילים

למה ילדים לא אוהבים לקרוא היום? עזרו לנו לפצח את הבעיה ולמצוא לה פיתרון!

מאמרים על זיכרון: בואו וקראו על ארבעת השלבים שעוזרים להבין את הזיכרון ולשפר אותו

המאמר "20 טיפים לשיפור הזיכרון" שהתפרסם במגזין "לאשה" – קראו את המאמר ובו טיפים פרקטיים לשיפור הלמידה והזיכרון. מאמר של אסנת עופר על שולמית אסיף שהתפרסם במגזין "לאשה" ב-2.8.2010

מאמר ראשון על זיכרון - קליטה אקטיבית של הנתונים.

בטכניקה של הקריאה התלת מימדית, אנו לומדים בעצם כיצד להטמין את הנתונים בתוך הזיכרון שלנו כדי לדלות אותם, מאוחר יותר, באופן רצוני. מדובר בפרוצדורה השונה מדרך הקריאה הרגילה שלנו ואשר עושה שימוש בחלקים אחרים של המוח מאלה המשתתפים בהבנת הנקרא בקריאה רגילה.

מאמר שני על זיכרוןסיווג וקידוד הנתונים.

השלב השני בדרך לשיפור הזיכרון שלנו הוא, כפי שאמרנו, שלב ארגון הנתונים במוח שלנו. בואו נבדוק איך זה עובד.

מאמר שלישי על זיכרון - אחסון הנתונים.

היכן נמצא הזיכרון? בשאלה זו התחבטו רבים משחר ההיסטוריה.

כ-600 שנה לפני הספירה הנוצרית, פרמנידס תפס את הזיכרון כמעין ערבוב של חושך ואור, חום וקור, אשר רק אם התנאים נותרים כפי שהיו בזמן הערבוב, הזיכרון יכול להיוותר בעינו.

במאה הרביעית לפני הספירה, אפלטון הציג את תיאורית לוח השעווה, תיאוריה שבחלקה תקפה עד היום. הרעיון המרכזי היה שחוויה נחרטת על גבי לוח השעווה ורק הזמן, השוחק את לוח השעווה, יכול לעמעם את הזיכרון.

מאמר רביעי על זיכרון –  למצוא את הנתונים.

נושא הזיכרון מעסיק אנשים רבים ובאופן מפתיע, לא רק מבוגרים. כמות הגירויים אליה אנו נחשפים כל יום בתרבות התקשורת המערבית היא עצומה. בו זמנית, בעיקר בעולם העבודה בעידן הגלובאליות, אנו נדרשים גם להפגין התמצאות בכמות נכבדת של ידע. במאמר זה נאיר כמה נקודות באשר לדליית הנתונים שאוחסנו בזיכרון שלנו.

ועוד כמה מאמרים נבחרים:

טיפים ועצות טובות לקריאה מהירה ממחשבבימינו, כאשר מרבית הזמן עובר בקריאה על גבי צג המחשב, השימוש בטכניקות הקריאה המהירה יכול לייעל את עבודתנו. הנה כמה עצות להתנהלות מול המחשב.

מבנה המוח ואיך זה קשור לקריאה מהירה – להבין איך בנוי המוח יכול לעזור לנו להשתמש בו טוב יותר. הנה מאמר שמסביר בשפה פשוטה איך בנוי המוח – או יותר נכון המוחות שלנו.

לקחת נשימה עמוקה – על הקשר בין הירגעות ויכולת קריאה מהירה

מאמרים מרתקים ומעשירים נוספים ניתן למצוא גם בקישור זה

קראו מאמרים נוספים, מחקרים מדעיים, קישורים לסרטונים וכל מה שיכול להעשיר אותנו

השיפור – שולמית אסיף

יום ראשון, מאי 2nd, 2010

'תהליך השינוי מתחיל במקור עם היכולת שלנו להותיר לעצמנו תמיד חלל לשיפור'.

(פטריציו פאולטי, 'אררט – דרך ההתפתחות')

פעמים רבות אני פוגשת אנשים אשר מכריזים על הרצון שלהם להגיע להישגים גבוהים יותר בתחום כלשהו בחייהם: הן אם מדובר בקריירה, או בזוגיות, או במצב הכלכלי, או בתוך המשפחה, החברים, הקהילה, הגוף או פיתוח יכולות החשיבה. אני מוצאת את השאיפה הזאת עצמה נפלאה. אך פעמים רבות אני רואה את אותם האנשים נעצרים עם הקושי הראשון ומוותרים על השאיפה, מחליטים להסתפק. הצרה היא שתוך כדי הויתור, נותר בחייהם סימן של 'מינוס', אכזבה, תסכול, אשר גורמים להם לפעמים להפסיק לנסות ולהסכין עם חיים בסטנדרט נמוך בהרבה מזה שהיינו רוצים לחיות בו.

הבה נבחן יחדיו כיצד ניתן להימנע מכך.

השאיפה לשיפור עצמה – ויהא השיפור בכל תחום שהוא – היא כבר ברכה, כי היא מאפשרת לנו למדוד את עצמנו ולתת כיוון לחיים שלנו.

למדוד את עצמנו משמעו להתמודד עם הגודל שלנו כיום: עם הדברים שכבר השגנו בחיינו, עם מה שכבר למדנו ויישמנו, עם מה שאנו טובים בו אך בו זמנית, להתמודד גם עם מה שעלינו עדיין ללמוד ועם שדות השיפור שלנו. רק התבוננות מפוכחת בעצמנו תעזור לנו לקבוע את נקודת המוצא הריאלית שלנו ותמנע מאתנו אכזבות. עלינו, כמובן, להביא בחשבון את העובדה שהחיים משתנים כל הזמן ועימם הגודל שלנו ולהיות מוכנים לבחון אותו כל פעם מחדש.

אחרי שמיקמנו את עצמנו, אנו צריכים להחליט על נקודת היעד שלנו:

'עבור כל דבר שהוא שאליו אתם רוצים להגיע, כל שיפור, כל שינוי שהוא, גם אם זה בפשטות ביסוס מה שיש ברשותכם, הכרחי שתהיה לכם מטרה' .

(פטריציו פאולטי, 'אררט – דרך ההתפתחות')

ואכן, הזכרנו קודם את הכיוון. למטרה, לכל מטרה שהיא, יש את היכולת הזאת, היא מסוגלת לכוון את חיינו. המטרה מאפשרת לנו לנוע קדימה, באופן ספיראלי ולא, למשל, במעגלים. האם שמתם לב שלפעמים זה קורה לנו שאנו פשוט הולכים במעגלים ולא מתקדמים לשום מקום? המעגלים האלה יכולים להיות גם מכאיבים. הנה לנו סיבה טובה מדוע כדאי, אם כן, לשאוף לשיפור, אותו הכלל חל גם על מטרות הנוגעות באפשרות שלנו להצליח בחיי היומיום כגון פיתוח יכולת קריאה מהירה.

איך ניתן, אם כן, להימנע מלצבור תסכול ואכזבות?

ארבע תכונות צריכות להיות למטרה על מנת שנוכל להגשימה:

1.      היא צריכה להיות קונקרטית: משהו ברור, מוגדר, משהו שנוכל אחר כך לציין לעצמנו שהשגנו אותו ולחגוג את הניצחון.

2.      היא צריכה להיות ברת מדידה: צריך שיהיה אפשר לכמת אותה, להגדיר את המידה, להגדיר את הזמן שייקח לנו להשיג אותה, להגדיר את הצעדים שנצטרך לנקוט בכדי להשיגה.

3.      היא צריכה להיות ברת השגה: ריאלית, בהישג יד, גם אם השגתה תדרוש מאמץ. ואכן, פעמים רבות אנו שוכחים את צעדי הביניים שנצטרך לנקוט בכדי להשיג את המטרה שלנו. אנו לא צריכים להקטין את השאיפה, אך בהחלט להציב מטרות ביניים בדרך להישג הגדול.

4.      היא צריכה להיות מדודה ליכולותינו: לפעמים אנו מציבים לעצמנו מטרות שהן גדולות ממידתנו, מטרות שאינן מביאות בחשבון את כמות המאמץ שנצטרך לנקוט, את האינטנסיביות שזה יבקש מאתנו ואת משך הזמן שזה ידרוש מאתנו, זמן שמן הסתם נצטרך לגזול מתחומים אחרים בחיינו, לפחות למשך הזמן הנחוץ להשגת המטרה.

כשאנו מציבים לעצמנו מטרה, אנו יכולים לבדוק אותה בכך שאנו מעמתים אותה עם ארבע התכונות אשר ציינתי מעלה. חשוב שנזכור שכל ארבע התכונות הן חשובות באותה המידה ולכן, עלינו לוודא שהמטרה שלנו עונה על כולן – אם נעשה זאת, נשיג את כל מה שאנו שואפים לו בחיים והחיים שלנו עצמם יתמלאו במשמעות.

ואסיים, ברשותכם, באמרה נוספת של פטריציו פאולטי:

'החיים נוצרו כדי לשפר את עצמנו. אם אנו נשארים מה שאנחנו, אנו עולבים בחיים, בעולם, באחרים, באלוהים'.

מאחלת לכולנו הרבה שאיפות והרבה הגשמות.

שולמית אסיף

המעט שהוא הרבה – על קריאה מהירה והרבה יותר – שולמית אסיף

יום ראשון, מאי 2nd, 2010

קריאה מהירה היא משאת נפשם של רבים מהאנשים עמם אנו, באופן טבעי, באים במגע. בו זמנית, לרבים מהפונים יש חשש שאם יקראו מהר, ילך לאיבוד חלק גדול מהטקסט והם 'לא ידעו את הפרטים'.

המאמר הבא רוצה להפריך שכנוע, פרדיגמה ובו זמנית, לעודד אתכם. כדי לעשות זאת, הרשו לי להפגיש אתכם עם עקרון ה-20/80 ועם היישומים שלו בקריאה מהירה.

המהנדס וילפרדו פארטו (1848-1923) הוכיח שבאזור איטלקי מסוים, חלק קטן בלבד של התושבים היו בעלי מירב ההון באזור. הוא התבונן בכך שבאנלוגיה, בכל מערכת היו מעטים האלמנטים העקרוניים אשר הגדירו את התנהגות המערכת כולה.

זהו העיקרון העומד בבסיס חוק ה-20/80 שניסח ג'וזף ג'ורן:  '20% העקרוניים ו-80% המשניים'.(the vital few and the trivial many).

בואו נבחן, אם כן, את הקשר שבין חוק ה-20/80 לבין קריאה מהירה.

אין 100%

אם אנו רוצים לקרוא בקריאה מהירה, עלינו להפריך קודם כל שכנוע, פרדיגמה: גם כשאתם קוראים ספר בתשומת לב, בשום אופן אינכם תופסים 100% ממנו. לא מאמינים? לכו ובדקו.

קחו ליד ספר שקראתם בשמחה ובשקידה לפני חודשים ספורים ובדקו כמה אתם זוכרים ממנו. תיווכחו לדעת שאתם זוכרים את העיקר, כמה דוגמאות, כמה רגעי מפתח ותו לא.

קראו ספר במקביל לחבר ואחר כך דברו איתו עליו. צאו מהרצאה או מסרט ודברו עם החברים שלכם, נסו לבדוק מה כל אחד זוכר מהסרט או ההרצאה. תגלו שכנראה הייתם בסרטים שונים!

מדוע זה כך? מדוע אנו לא זוכרים את כל הספר, גם אם קראנו אותו בתשומת לב?

הסיבות הן רבות וקטנה היריעה במאמר זה, אוכל רק לגעת בקצה המזלג. מראש אומר שכל אחד מהסעיפים המפורטים כאן ראוי למאמר משלו. הנה כמה סיבות:

  • האזור במוח עימו אנו מבינים את הנקרא עמוס מאד. מתנהלת בו גם רשימת המטלות שלו: כל מה שאנו צריכים להגיד, לזכור, להביא, לעשות וכו'. יכולת ההכלה של האזור הזה היא מוגבלת ולכן, כאשר משהו מעסיק אותנו, הוא 'בא על חשבון' משהו אחר. אי לכך, פעמים רבות אנו מאבדים את הקשב ובמקום לקרוא, אנו פשוט חושבים על אחת מהמטלות או על אירוע שקרה לנו במשך היום. העיניים אולי עדיין רצות על הדף, אבל המחשבה כבר לא עם הספר.
  • טיבה של המחשבה הלוגית הוא שהיא פועלת לפי אסוציאציות: דבר מוביל לדבר. לפעמים אנו קוראים משהו בספר והוא מזכיר לנו משהו אחר שנמצא על סדר היום שלנו ו…הנה נדדה מחשבתנו והקריאה שלנו.
  • כל מידע אשר מגיע אלינו, נתקל בכל הידע הקודם שיש לנו, בכל הדעות שלנו על הדברים, במערך המוסר שלנו, בהתנסויות הרגשיות של עברנו, במערכת הערכים שלנו. אנו נוטים יותר לקלוט דברים אשר עולים בקנה אחד עם כל אלה ולהדחיק ולהתנגד לכל מה שסותר אותם. נקרא לכל אלה 'הפרשן' שלנו.
  • חיפשתם פעם את המפתחות של המכונית ולא מצאתם אותם? ובסוף הם היו ממש שם היכן שחיפשתם, רק שפשוט לא ראיתם אותם? לתופעה הזאת קוראים 'סקוטומה' – אנחנו באמת לא רואים דברים מסוימים גם אם הם שם, מול העיניים שלנו. מה אנחנו לא רואים בספר?

היינו יכולים להמשיך ולפרט, אך אני בטוחה שכבר הבנתם מדוע אין אנו קוראים בקריאה מהירה…

קריאה מהירה ועקרון ה- 20/80

כמה מהבגדים שיש לכם בארון אתם באמת לובשים?

בכמה מתכונות הטלפון הנייד שלכם אתם משתמשים?

כמה זמן באמת לוקח לכם במשך היום לעשות את הדברים שעושים את ההבדל?

כל אלה הן התבטאויות של עקרון ה-20/80 בחיי היומיום.

השימוש הנפוץ ביותר בעקרון ה-20/80 הוא בעולם העסקים, אך אותנו כעת מעניינת האפשרות לקרוא ספר בקריאה מהירה, נכון?

הפרדה בין עיקר לטפל

לפי עקרון זה, 80% מערכו של הספר נמצאים ב-20% מתוכנו. אם כך, ניתן להפנים את הרעיונות העיקריים של הספר בזמן קצר מאד.

קריאה מהירה של סיכומו של הספר, ההקדמה שלו, התוכן שלו ואחר כך רפרוף בספר ועיון בקטעים בהם עוצרים, יכולה לתת לנו תמונה מאד ברורה על הספר. כמובן, אם אנו צריכים לשנן את הספר לקראת בחינה, או אז עלינו להתעכב יותר, אך אם לרגע נרפה מהשכנוע שלנו הדבק בפרטים, נוכל לגלות עולם חדש של ידע. כל זה אינו יכול לקרות אם אנו משתמשים רק במחשבה הלוגית שלנו, אותו החלק במוח שלנו הקשור לפרשן.

המחשבה הלוגית קשורה לחינוך, ללימודים שעברנו ולהרגלים שיש לנו. היא איטית מאד. בשל אופייה, יש שלבים של מחשבה שהיא תמיד מדלגת עליהם. המחשבה הלוגית מחפשת את הדברים הדומים ביניהם, היא אינה מנתחת. האנשים בעלי יכולת ללוגיקה בסיסית מתקדמים צעד אחר צעד ללא לחץ, כשהם משתדלים להדגיש לעצמם כל מעבר. עלינו להתאמן במהלך הזה, כשאנו מכניסים בו את יכולת הניתוח המאפשרת לנו להבין כיצד הדברים קורים. עלינו להמשיך לשאול את עצמנו בהמשך אם קיימת עוד דרך לעשות את הדברים. הדרך האלכסונית היא מחשבה אינטואיטיבית. בעזרת המחשבה האלכסונית ניתן להגיע לרמות מחשבה אחרות.

קורס קריאה תלת ממדית מלמד אתכם להגיע לרמות המחשבה העמוקות ולהשתמש בהן לצורך עיבוד מעניין יותר של הידע, להפעיל אזורים שונים במוח מאלה שאנו רגילים להפעיל בדרך כלל לשם קריאה. שימוש במחשבה העמוקה יעזור לזהות מיד את אותם החלקים בספר שהם מרכזיים, עיקריים, ה-20% שיוצרים את ה-80%. כשאתה לומד להשתמש כך במחשבה העמוקה שלך, היתרונות הם מיידיים ולא רק לשם קריאה מהירה.

טיפ:

'קיימים רק ארבעה סוגי קצינים. הסוג הראשון הוא העצלים והטיפשים. אל תשימו לב לאלה, הם לא מזיקים. הסוג השני הם אלה שעובדים קשה ואינטליגנטים. הם קציני צוות מעולים, שמוודאים שכל פרט נשקל בכובד ראש. הסוג השלישי הוא אלה שעובדים קשה וטיפשים. אלה הם איום ומטרד, ויש לפטרם לאלתר. הם יוצרים לכולם עבודה לא רלוונטית. הסוג האחרון הוא האינטליגנטים העצלים. הם מתאימים לתפקידים הבכירים ביותר.'

גנרל פון מנשטיין, על סגל הקצינים בצבא הגרמני

מתוך 'עקרון 20/80, מבוסס על חוק פארטו, להתמקד בעיקר ולהגיע לתוצאות'. של ריצ'ארד קוק

להיות מלך – מחוננים וקריאה מהירה | שולמית אסיף

יום ראשון, מאי 2nd, 2010

נפלה בחיקי השנה הזכות ללמד ילדים מחוננים לקרוא בקריאה תלת מימדית. פעם אחר פעם, אני נפעמת מהמוחות הקטנים-גדולים המבריקים האלה, מהיכולת שלהם לקלוט ולעבד נתונים, מהיכולת שלהם להנחיל לעצמם יכולות חדשות. ההצלחה שלהם ביישום הטכניקות היא מיידית, יש להם תוצאות שמחייבות גם אותי להשתפר כדי לעמוד בקצב של התלמידים שלי…

את המאמר הזה אני רוצה להקדיש לכל האנשים, ילדים ומבוגרים כאחד, אשר מחפשים את השיפור. במקרה שלנו, מדובר ביכולת לפתח קריאה מהירה, אך מן הסתם, היכולת הזאת, בהשלכה על תחומי חיים אחרים, מתייחסת לכל פיתוח יכולת חדשה. עם הילדים פתחנו קוד, מילה מוסכמת, אנחנו קוראים לזה 'להיות מלך'.

כשאני מתבוננת במהירות בה הילדים קולטים את השיטה ומסוגלים לתקשר עם המחשבה העמוקה שלהם ולהביא את הקריאה שלהם למהירויות כה גבוהות, אני מיד חושבת על כל אותם אנשים שאני פוגשת במהלך הקורסים ואשר מתקשים לפעמים להפנים בהתחלה את האפשרות להשתמש בעצמם אחרת.

הבעיה, כפי שאני אומרת לכל אחד כבר בשיחת הטלפון הראשונה לפני הקורס, אינה הטכניקה, הבעיה טמונה בנטיה שלנו לחפש תמיד את נקודות ההתייחסות הישנות שלנו, את מה שאנו כבר מכירים, שהרי הדבר שמפחיד כל אדם שהוא הוא הלא מוכר, (התייחסתי לנושא זה במאמר 'מסע התגלית האמיתי', שאני מזמינה אתכם לקרוא).

אך לנסות להשוות את שיטת הקריאה הישנה לקריאה המהירה והתלת מימדית, זה כמו לנסות להכניס קופסא גדולה לתוך קופסא קטנה – זה פשוט לא יכול לעבוד!

אם נוסיף לכל אלה את איבוד הקשב והריכוז תוך כדי קריאה, את מכלול הגירויים שנוטים לסחוף אותנו למחוזות אחרים מאלה של הספר (ראו במאמר 'מה צריך בשביל לקרוא בקריאה מהירה'), את הרצונות הסותרים שלנו: חלק בנו אשר רוצה לקרוא את הספר וחלק אחר אשר, לעומת זאת, רוצה לאכול, לענות למייל, לשלוח סמס, לשמוע מוזיקה ועוד כהנה וכהנה מרעין בישין, הרי שבשביל להצליח להיות עם הספר, לקרוא אותו בקריאה תלת ממדית ולהשיג ממנו את כל המידע שאנו מחפשים, נדרשת יכולת אחת מסוימת, יכולת שעומדת בבסיס כל היכולות: להיות מלך!

מה זה אומר להיות מלך? מלך של מה? של מי?

של עצמנו.

של הממלכה שלנו.

של כל התאים, האיברים, התחושות, הרגשות והמחשבות שלנו.

של כל העם הזה שהוא אני.

צריך שיהיה שם מישהו, משהו, שיהיה מסוגל, ממש כמו מלך, להוציא צווים ולהוביל את הממלכה שלו אל עבר המטרה.

יש מי שיאמר שהמלך הוא בעצם כוח הרצון. יש מי שיאמר שהמלך הוא המשמעת. יש מי שיאמר שהמלך הוא תשומת הלב. ובכן, המלך הוא כל אלה יחדיו, הוא הרי המלך! הוא אחראי גם על הרצון, גם על המשמעת, גם על תשומת הלב. הוא זה שמסוגל לקרוא לכל העם לדגל, זה שמסוגל להכריז ש'זה מה שאנחנו רוצים לעשות עכשיו', לקרוא לעצמנו חזרה, לכנס חזרה את תשומת הלב, את הריכוז, לזכור מה רצינו לעשות ו-לעשות.

זה לא כל כך מסובך. כל מה שצריך זו נשימה עמוקה אחת ולזכור שאנחנו מלך.

עם הילדים פיתחנו גם תנועה: אנחנו מניחים את הידיים על הראש כמעין כתר. אחת הבנות ביקשה שיד אחת תתפנה להחזיק שרביט. היא צודקת, למלך יש שרביט. וכשהכתה מתפזרת, יש תמיד מישהו שמזכיר לחברים ש'אנחנו מלכים'.

כשאני חושבת על כך שיהיו להם עוד הרבה שנים לתרגל את השליטה שלהם על הממלכה שלהם, ליבי מתמלא שמחה. אבל לא צריך להשאיר את זה רק לילדים, כי אם הם יכולים…

אז נשימה עמוקה, וזכרו שאתם, כל אחד ואחת, מלך!

…לשנה הבאה בני חורין – להיות חופשי עם יכולות קריאה חדשות

יום ראשון, מאי 2nd, 2010

'בכל דור ודור, חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא מארץ מצרים' – כך אנו אומרים כל שנה בערב פסח.  ניתן, כמובן, להתייחס לסיפור התנ'כי על יציאת בני ישראל העבדים ממצרים לאחר עשר המכות בהם לקו המצרים, ובחצותם את ים סוף, פנו לארבעים שנה של נדודים במדבר עד שימות דור העבדים, במטרה לגבשם כעם אחד של בני חורין.
בחרתי כאן להתייחס להיבט המופשט יותר של היציאה מעבדות לחירות שאולי בגינו, מצווה עלינו לראות עצמנו כל דור כאילו יצאנו ממצרים.

במאמר 'להיות מלך' כתבתי על האפשרות להיות מלך של הממלכה שלנו, זה אשר מוציא צווים וקורא לדגל וכל העם נענה לו.
בכתבים נוהגים להתייחס למילה מלך כאל ראשי תיבות:  מוח, לב, כבד. 'כאשר האדם מעריך נכונה את הכוחות אשר הבורא חנן אותו בהם,משתמש בהם כראוי ויודע כי המוח חייב לשלוט על הרגש, על הלב, והוא נוהג בהתאם לכך בחייו היומיומיים, א ז י הוא בבחינת ״מלך״ — מלך היצירה, בחיר כל היצורים אשר למענו נברא העולם.'

במאה ה-16, כתב הרוזן ג'יובאני פיקו דלה מיראנדולה את החיבור הנפלא 'נאום על כבוד האדם' שממנו בחרתי לצטט כמה קטעים:

'אמרתו של הרמס: 'אכן דבר פלא גדול, או אסקלפיוס, הוא האדם!' תואמת בהחלט את קביעה זו. ואני בהיותי שוקל בליבי מהי הסיבה לקביעות הללו, אותי לא שכנעו די הצורך אותן סיבות רבות שרבים נוהגים להביאן על אודות עליונותו של טבע האדם.
ואלו הן: היות האדם נושא בשורה בין הבריות: היותו עמית לעליונים ומלכם של התחתונים: היותו מפרש הטבע בעזרת חושיו החדים, תבונתו עמוקה ואור שכלו: היותו נקודת ביניים בין הנצח הדומם לבין העת השוטפת חולפת: או היותו כפי שטוענים הפרסים, חוליית ההתחברות – ואף ההזדווגות – של העולם: ורק כפסע בינו לבין המלכים, כפי שמעיד על כך דוד…'

'…לא עשינוך שמיימי גם לא ארצי, לא בן-תמותה גם לא בן-אלמוות כדי שאתה – שאינך, אם אפשר להגדיר זאת כך, בעל תואר כבוד של יוצר עצמך – וצר צורתך שלך – אתה תיצור את עצמך בצורה בה תבחר. תוכל להידרדר לצורות התחתונות, צורות הפרא: גם תוכל על פי החלטתך להיוולד מחדש בצורות העליונות שהן האלוהיות. הו נדיבותו העילאית של אלוהינו אבינו, הו אושרו העילאי והפלאי של האדם אשר ניתן לו ולהשיג מה שליבו חושק ולהיות מה שהוא חפץ להיות..'

'…הבא נשתדל להידמות לדרגות העליונות הללו. בכבוד ובתפארת. כי אז, אם רק נרצה, לא נהיה נחותים מהן במאום. אולם, באיזו דרך, ובאילו מעשים בכלל? הבא, אם כן, נתבונן במעשיהם של אלה ובאורח חייהם. אם גם אנו נאמץ לעצמנו אורח חיים כזה, ואכן יכול נוכל נעשה את גורלנו שווה לגורלם…'

בספרו 'לגדול למצוינות', שיצא בקרוב בשפה העברית, כותב פטריציו פאולטי:
'טבעו של האדם הוא גמיש במהותו: הוא מהווה ישות אשר כשלעצמה 'אינה מוגשמת', ואשר קיימת לגביה האפשרות של ההליכה בדרך השיפור העצמי.
ההבנה המעמיקה הזאת את טבע האדם משותפת לאנשים הרחוקים מאוד זה מזה במרחב ובזמן: פילוסוף מתקופת הרנסאנס, פיקו דלה מיראנדולה (Pico della Mirandola), ומומחה במדעי המוח, איאן רוברטסון Ian Robertson)).
לפניכם שלושה מאפיינים בסיסיים של בני-אנוש בתיאורו של פיקו דלה מיראנדולה:
האדם הוא יצירה שטיבה אינו ברור.
בניגוד לבעלי-החיים, אין לו מעמד קבוע-מראש בבריאה.
הוא יכול להפעיל את חירותו, ולקבוע האם להתדרדר ולרדת אל בין הפראים, או לחולל את עצמו מחדש.

איאן רוברטסון, מצדו, בחר שלושה מאפיינים של האדם, ההולמים לחלוטין את אלו הראשונים:
האדם הצליח לשרוד את הברירה הטבעית הודות ליכולת ההסתגלות שלו.
האדם הוא יצור חופשי, לא צֶבֶר מתוכנת-מראש של מודולים מוחיים, הנאלצים לציית לחוקים נעלמים כלשהם.
האדם מסוגל לחשל את גורלו בכוחו-הוא, לעצב בעצמו את מוחו. למעשה, גם אם חלק ניכר מהתנהגותו מוכתב על ידי הגנטיקה, הרי שבאמצעות התרבות והציוויליזאציה הוא יכול לעצב את מוחו באמצעות השימוש בשכלו (I. Robertson, 1995).
הראייה המודעת היא המקור שממנו נובע באופן הראוי, טבעו הבלתי-מוגדר-מראש וחסר-היתרון-לכאורה של האדם, המייצג את האפשרות הגדולה שעשתה אותו לאדון הבריאה האמיתי.'

המלכות, לפי ההוגים ולפי חוקרי המוח, אינה, אם כן, מובנת מאליה ואנו יכולים לרכוש את הבעלות על הממלכה שלנו רק כתוצאה מהחלטה מודעת ושורה של פעולות הנעשות בהתמדה ובנחישות עד השגת השחרור.

במקום אחר, אומר מר פאולטי:
'החיים שלך הם מפה שבה אתה מדגיש דברים מסוימים ומזניח אחרים. כל אחד מדגיש את מה שהוא מעדיף. כל אחד מדגיש דברים במציאות היומיומית שלו לפי סולם העדיפויות שיש לו. אתה הוא צייר המפות של החיים שלך.'

מעניינות ביותר בתחום הזה הן התיאוריות של פרופ' מיכאל גזניגה – עליו כבר כתבתי במאמר 'להרחיב את המסגרת' -  (Michel S. Gazzaniga) והצוות שלו, אשר הביאו אותו להצהיר כי: 'בני האדם הינם מכונות שנועדו לבניית אמונות. אנו מייצרים אותן בצורה מהירה ועקבית ולאחר מכן אנו מתקבעים בתוכן. אנו מאבדים בזריזות את המודעות למקור שלהן (…). אנו מחשיבים אותן כהיבטים בלתי נמנעים בכדי לנהל את החיים שלנו וכשאנו מרגישים מחויבים להן, אנו נשארים דבוקים אליהן גם כשהעובדות מוכיחות לנו את ההיפך'.((M. Gazzaniga – the Ethical brain -  ed. Penguin

היציאה לחירות, אם כן, יכולה רק לנבוע מההכרה בדפוסים ההתנהגותיים ו/או המחשבתיים שלנו ועבודה מודעת מתמדת ליצירת דפוסים חדשים, מועילים יותר. במובן הזה, בקורסים של הקריאה התלת מימדית אנו קוראים תיגר על מערך האמונות הישן ופועלים באופן אקטיבי לרכישת יכולות חדשות. במובן הזה, הקורס מהווה התנסות פרקטית בחתירה לחופש.

ואכן, כשאתה רוכש לעצמך יכולת חדשה, כמו זו של קריאה מהירה כל כך, כמו שמלמד קורס 'קריאה תלת ממדית', אתה רוכש לעצמך בו זמנית את החופש ללמוד. הידיעה הוודאית שאתה יכול להתמודד ביעילות ובמהירות עם כל חומר לימוד, הופכת להיות היכולת לספק את הסקרנות ולהרחיב כל הזמן את אופקיך. כשאתה בעל ידע, אתה כבר לא מפחד יותר ואדם שאין בו פחד הוא אדם חופשי!

מאמר ראשון על זיכרון וקריאה מהירה | שולמית אסיף

יום ראשון, מאי 2nd, 2010

בטכניקה של הקריאה התלת מימדית, אנו לומדים בעצם כיצד להטמין את הנתונים בתוך הזיכרון שלנו כדי לדלות אותם, מאוחר יותר, באופן רצוני. מדובר בפרוצדורה השונה מדרך הקריאה הרגילה שלנו ואשר עושה שימוש בחלקים אחרים של המוח מאלה המשתתפים בהבנת הנקרא בקריאה רגילה.

מארק רוזנצוויג, מדען מקליפורניה שחקר במשך שנים תאי מוח בודדים, הצהיר כבר ב-1974 שגם אם במשך כל חיינו היינו מזינים את המוח כל יום בעשרה דברים שעלינו לזכור, בתום חיינו עדיין לא היינו מצליחים למלא יותר ממחצית תכולת המוח שלנו. הוא הדגיש שבעיות של זיכרון אינן נובעות מיכולתו של המוח, אלא בחוסר היכולת לנהל אותה.
לפני כמה חודשים, התראיינתי ברדיו יחד עם פרופסור אלי וקיל מאוניברסיטת בר-אילן, שתחום מומחיותו הוא הזיכרון. גם פרופ' וקיל התווה את מסלול הזיכרון בארבעה שלבים:
• שלב הקליטה
• שלב עיבוד המידע
• שלב אחסון המידע
• שלב דליית המידע

בואו, אם כן, נסקור ביחד כמה מהכללים אשר יכולים לעזור לנו לנהל טוב יותר את הזיכרון שלנו. במאמר הזה נתרכז בשלב הראשון לשיפור יכולת הניהול של הזיכרון:

הכלל הראשון: קליטה אקטיבית של הנתונים

כמו שכבר כתבתי במאמרים קודמים, המכונה האנושית בנויה קודם כל כדי לשמר את עצמה. המוחות האחראים על תפקודי ההישרדות שלנו (מחזור הדם, מערכת הנשימה, העיכול, ויסות טמפרטורה, חילוף חומרים וכו'), מוח הזוחלים, הבנוי מגזע המוח והמוחון והמערכת הלימבית, הם מוחות קדמונים וחזקים ביותר: כשהמוח מזהה סימני סכנה להישרדות, כל תפקוד אחר של המוח נעצר. אנו יכולים לראות דוגמה לכך כשאנו שוכבים במיטה, גם אם רק בשל חום קצת יותר גבוה. אנו מכינים שורה של ספרים לקריאה, אך מוצאים עצמנו ישנים רוב היום, שזה מה שנדרש למכונה שלנו כדי לאסוף כוחות ולהחלים.
עלינו, אם כך, לדאוג לתנאים הבסיסיים אם ברצוננו להפעיל יכולות נוספות:

• הכל מתחיל, כמו תמיד, מהנשימה: המוח הוא צרכן גדול של חמצן, זה הדלק שלו. כדאי, אם כן, לקחת מידי פעם נשימה עמוקה ולקוות שאנו נמצאים במקום בו האוויר הוא אוויר טוב לנשימה.

• ואז מגיע תורה של התזונה: עלינו לדאוג לספק לעצמנו מספיק מינרלים וויטמינים, שהם האחראים על התזוזה המהירה של המידע בתאי העצב.

• מצב הזיכרון תלוי גם בפעילות גופנית אירובית. מחקרים באונ' אילינויז בארה'ב, בהם היה מעורב פרופ' אלי וקיל, הראו בבירור שמי שמקיים פעילות אירובית אקטיבית מצליח לשמר את יכולות המוח והקוגניציה שלו טוב יותר. לא חייבים להיות ספורטאים, אך תנועה, אפילו למשך זמן קצר, עוזרת מאד.

• באופן כללי, ניתן לתחזק את העירנות ולחדד את יכולת הקליטה שלנו על ידי שימוש בחושים שלנו. עלינו לגרות כל הזמן את החושים שלנו, את כל החושים שלנו וניתן לעשות זאת בפשטות! למשל, בזמן שאנו אוכלים, אנו יכולים להתעכב ולנסות לראות את הצבעים של המזון, להקשיב לצליל הנובע מהמגע של המזון המסוים עם השיניים, להתעכב על הריח, על הטעם ואפילו על המרקם. אנו יכולים להפנות את תשומת ליבנו לרשמים המגיעים מהחושים בכל סביבה אליה אנו מגיעים ואף ליצור עבור עצמנו גירויים מכוונים: ללכת לגינה, למשתלה או לחנות פרחים ולהריח כל מיני פרחים, לדרוך על גרגירי שעועית, חומוס, עדשים, להקשיב במרוכז לציוץ של סוגי ציפורים שונים ועוד ועוד כל יד הדמיון הטובה עלינו.

איכות קליטת החומר תגדיר את יכולתנו בעתיד ליצור עימו מגע. ככל שאנו אקטיביים יותר בשלב קליטת החומר, כך יהיה לנו קל יותר לדלות אותו בעתיד.

תשומת הלב היא הכרחית לשם דלייה מהזיכרון ולשם קריאה, שהרי אין ספר בעולם שיכול להיקרא בלעדינו, אך מדובר בתשומת לב מסוג מסוים, תשומת לב ממוקדת. כשאנו רוצים לזכור משהו, עלינו להתעכב עליו לרגע, לסמן לעצמנו דברים שיוכלו לעזור לנו בעתיד, צבעים, קולות, לחזור עליו. כשאנו פוגשים מישהו, חשוב להתבונן בו, לחזור על שמו, אולי לתת לו יד. זה יקל עלינו בעתיד לזכור את שמו. כך גם כאשר אנו מחנים את המכונית, או שמים את המפתחות בכניסה לבית וכו'.
כדי לאמן את היכולת שלנו, עלינו לדאוג להתאמן בלמקד את תשומת הלב שלנו למשך רגעים יותר ויותר ארוכים. תרגול מדיטציה מסוג מסוים יכול בהחלט לעזור לכך, אך גם התנסויות פשוטות ויומיומיות כמו למשל לנסות להיות עם מחוג השניות של השעון למשך דקה שלמה, או לחלק את תשומת הלב ולנסות להתבונן במשהו כדי שאנו מבצעים תרגיל עם האצבעות ומקשיבים בו זמנית למוסיקה וכו'. תרגול מתמיד יעלה את יכולתנו להפנות תשומת לב ממוקדת ורצונית.

כאשר רוצים להתרכז, רצוי למנוע הסחות דעת. אם זה אפשרי, אם כן, עלינו להתרחק מהטלפון הנייד, מהמחשב ומכל אותם דברים אשר נוטים לשאוב את תשומת לבנו וליצור לעצמנו מרחב ניטרלי, בו אני יכולים להישאר עם המוח שלנו ועם מה שאנו מנסים לזכור.
אך עלינו לזכור שהסחות הדעת אינן תמיד חיצוניות, יש גם הסחות דעת פנימיות: כאשר, למשל, דעתי מוטרדת ממשהו, אני נמצאת עימו ולא עם מה שאני מנסה לזכור. עלינו, אם כן, לקרוא לעצמנו חזרה, להכריז מה כוונתנו, לקחת נשימה עמוקה, להירגע ולהתרכז.

•כדי לזכור משהו, רצוי לקשור בו רגש. את הדברים המודגשים רגשית אנו זוכרים טוב יותר. כולנו, לדוגמה, זוכרים היטב היכן היינו ב-11/9/2001, נכון? המנגנון הזה קשור למערכת הלימבית שלנו, להיפוקמפוס ולאמיגדלה. על חשיבותה של המערכת הלימבית בתהליך הקריאה והזיכרון ניתן לקרוא במאמר שכתב ד'ר רוני פז מהמחלקה לנוירו-ביולוגיה במכון וויצמן :'הזיכרונות שלנו ניתנים לזימון יותר בקלות כאשר הם קשורים לרגשות חזקים. … הניאו-קורטקס וההיפוקמפוס נמצאים במעין דיאלוג הכולל אותות הנעים מהניאו-קורטקס להיפוקמפוס וחזרה. אך כאשר המידע הזה קשור לרגש, האמיגדלה קופצת אל תוך התקשורת ומשפיעה על העברת האותות.'  (מתוך (Interface, Spring/Summer 2008.
אם כן, אם ברצוננו לזכור משהו, אפילו מדובר במשהו שאינו רגשי בעליל כמו חומר למבחן, אנו יכולים להדגיש אותו לעצמנו רגשית על ידי כך שנציין לעצמנו מדוע אנו לומדים כעת, מה יהיה לנו כשנצליח במבחן או – ויש מי שאצלו הכיוון הזה עובד אף טוב יותר – להזכיר לעצמנו מה נפסיד אם לא נצליח במבחן. זה יעזור לנו להיות עם יותר תשומת לב למה שאנו קוראים ולזכור אותו טוב יותר.

הנה כמה עקרונות בסיסיים, אם כן, עבור השלב הראשון בשיפור הזיכרון שלנו, שלב קליטת המידע.
במאמרים הבאים נדבר עם השלבים האחרים: העיבוד, האחסנה והשליפה של החומר.
בהצלחה לכולנו,
שולמית

פתגם החודש:
'למידה ללא תשוקה מקלקלת את הזיכרון, ושום-דבר ממה שנספג בו אינו נשמר'.   – ליאונרדו דה וינצ'י

לקראת יכולת קריאה מהירה: מאמר שני על זיכרון – סיווג הנתונים

יום ראשון, מאי 2nd, 2010

במאמר הראשון על הזיכרון כתבתי על מה שאנו יכולים להחשיב כשלב הראשון כדי לזכור טוב יותר והוא שלב הקליטה. אמרנו שכדי לזכור בעתיד, עלינו להיות נוכחים וקשובים עת אנו קולטים את החומר.
במאמר הזה ברצוני לשפוך אור על השלב השני של שיפור הזיכרון והוא שלב ארגון הנתונים.

בואו נבדוק איך זה עובד.

קידוד

המידע נקלט בנו דרך החושים שלנו: אנו רואים דברים, או שומעים, או מריחים, או נוגעים או טועמים. לאחר שהמידע נקלט, הוא צריך להיות מקודד על מנת שניתן יהיה לאחסנו במוחנו. כדי שנבין מהו הקידוד צריך להבין את אופן פעולתם של תאי העצב.

תאי העצב מעבירים אותות חשמליים במהירות עצומה, מהירות שמגיעה לכמה עשרות מטרים בשנייה. האותות עוברים מאיבר החישה אל המוח, שהוא מרכז המערכת העצבית. במוח קיימים מקבצים רבים של תאי עצב הנקראים גרעינים. הגרעינים מחוברים ביניהם במערכת של קישורים דרכם עובר המידע. זוהי ממש רשת כבישים פיזית במוח שלנו.

על סמך כל הניסויים שנערכו עד עתה, סביר להניח שהמידע החושי המגיע למוח נקלט באונה המצחית (פרונטאלית). כלומר, כל הגירויים המכים בחושינו, אשר הגיעו אלינו דרך 'שערי הכניסה' שלהם ואחרי שהופצו באזורים המתאימים המסוגלים לפענח את הגירוי, כמו התאלמוס, מגיעים לאונה הקדם-מצחית. גם אם המידע כבר עובד חלקית, הוא עובר כאן תהליך עיבוד מחודש ונוצרות אסוציאציות והשוואות חדשות.
נראה, לכן, שאונה זו מסוגלת לבצע סינתזה מתוחכמת ביותר, ולעמת בין ההבחנות המגיעות לבין אלו שכבר מאוחסנות בזיכרון.

פעולה טבעית

באופן טבעי, אנו נוהגים לתמצת נושאים שלמים במילה אחת. המילה הזאת יכולה לכלול בתוכה עולם שלם.
ניקח לדוגמה את המילה 'עוגה'. מגוון העוגות הוא אינסופי, אין לי כל יומרה להכיר את כל העוגות בעולם. אך בכל זאת, כשאני אומרת 'עוגה' ברור לכולנו למה אני מתכוונת והשם הזה מכיל בתוכו את כל העוגות הקיימות ואף את אלה שעוד יומצאו. ואנו מבדילים היטב בין עוגה לבין עוגייה, או ביסקוויט וכן הלאה, נכון?

ובכן, היכולת לתת שמות, טבועה בנו מרגע בריאתנו:

'ויצר ה' אלוהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמיים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו: ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה…' (בראשית ב', י'ט, כ)

חשוב, אם כן, להדגיש שהמוח שלנו נוטה באופן טבעי לחלוטין לקודד את המידע. המוח שלנו קולט את המידע ובעזרת פעולה של סינון, סיווג והשוואה משייך אותו ל'תיקייה' מסוימת במוח שלנו ומבדיל אותו ממידע אחר. המידע מאורגן למעשה במעין רשת, כמו לוח השחמט, כשכל נתון דומה מתאגד לשאר המידע האגור כבר במוח.

כמו במחשב

אבל בואו נפשט לרגע ונעשה זאת על ידי השוואה לעולם המחשב ולפעולות שאנו עושים על בסיס יומיומי.
כשאנו שומרים מסמך על גבי המחשב שלנו – ומדוע אנו שומרים אותו? כמובן, כדי שנוכל למצאו מאוחר יותר – אנו בעצם מתמצתים את כל הכתוב במסמך הזה, גם אם הוא מונה עמודים רבים, במילים ספורות. מילים ספורות כדי להביע נושא שלם!

כאשר הצטברו במחשב שלנו מסמכים רבים, אנו מאגדים את כולם בתיקייה. לתיקייה אנו נותנים שם אשר מקבץ את המשותף בין כל המסמכים הכלולים בה. אם מצטברות תיקיות רבות, אנו מאגדים אותן ב'תיקיית על' וגם היא תישא שם אשר יביע את הנושא הכללי של כלל התיקיות הכלולות בה.

כך גם במוח שלנו: אנו מקודדים, משווים, מפרידים ומקבצים. אם נחזור לעוגה שלנו, אזי המסמכים יהיו: עוגת שוקולד, עוגת גבינה, עוגת תפוחים וכדומה. התיקייה תהיה 'עוגות'. תיקיית העל תוכל למשל להיות 'קינוחים'.

פעולה מודעת

כאשר אנו קולטים את המידע, אנו צריכים להיות מודעים לכך שנרצה להשתמש בו בעתיד – כמו שקורה בקריאה התלת מימדית, כאשר אנו רוצים לשלוף את המידע שאוחסן במחשבה העמוקה ולהשתמש בו ברמות המחשבה הלוגית.
איך עושים זאת?
מחליטים מראש מה יהיו שמות המסמכים, התיקיות ותיקיות העל בהם נתייק את המסמכים במוח. אלה הן מילות המפתח או התגיות.
כאשר מדובר בספר או בחומר כתוב, כפי שאנו מלמדים בקורסים, אנו צריכים לחפש את המילים המרכזיות בטקסט. קל לזהות אותן: הן מופיעות בכותרות, תתי הכותרות, בעטיפת הספר, באינדקס הערכים וכו'.
כאן המקום להזכיר כי המוח שלנו מזהה עיקר מתפל באופן טבעי ולכן, דרך החזרה והאימון, התהליך נעשה פשוט וקל יותר ויותר.

אותו התהליך תקף לגבי כל מסד נתונים שאנו רוצים לאחסן בזיכרון, שכן עבור המוח שלנו אין כל הבדל אם מדובר במילים, תמונות, מספרים, חפצים או אנשים. אנו פשוט צריכים להגיד לעצמנו היכן 'נתייק' את המידע הזה במוח. אנו יכולים להקל על עצמנו בשימוש בנטייה טבעית נוספת שהיא זו של לקבץ ולאגד.

ניקח לדוגמה את רשימת הקניות שלנו. לפעמים מדובר ברשימה ארוכה שקשה לזכור אותה בעל פה ואם היא מאורגנת לא נכון, אז אנו יכולים למצוא עצמנו מתרוצצים ברחבי הסופרמרקט וגומעים מרחקים רבים. אך אם נאגד, למשל, את כל מוצרי החלב ביחד, יהיה לנו קל יותר לגשת למקום בו הם נמצאים (שכן גם הסופרמרקט משתמש בקיבוץ ואיגוד), ולזכור שרצינו חלב, גבינה, חמאה ויוגורט, הרבה יותר מאשר לו המוצרים האלה היו מפוזרים על פני כל הרשימה שלנו.

ארגז הכלים לקידוד מכוון

במאמר 'מה צריך בשביל לקרוא בקריאה מהירה' הדגשנו את הקשר בין ההיפוקמפוס, המקום בו נמצאת הגישה לזיכרון לטווח הארוך, ובין האמיגדלה, שהיא גשש רגשי, ולכן את הקשר ההדוק בין זיכרון ורגש. כדי ליצור את ההדגשה הנכונה ולזכור פריט מידע מסוים, קיימים כמה כלים שיכולים לעזור לנו:

• שימוש רצוני באסוציאציה: המוח שלנו נוטה, כפי שאמרנו, להשוות ולאחד. אנו יכולים לחבר באופן רצוני את פריט המידע שאנו רוצים לזכור עם פריט מידע אחר שהוא תדיר ונגיש לנו. זו יכולה להיות מילה, אך גם שיר או תמונה או מספר.
• מכיוון שאנו זוכרים דברים שמעניינים אותנו, אנו יכולים ליצור לעצמנו את ההדגשה על ידי קישורו לנושא שאנו אוהבים ושאנו מכירים היטב
• רגש זו התלהבות: אם נתלהב מהדברים, יהיה לנו קל יותר לזכור אותם. כדאי להזכיר לעצמנו למה חשוב לנו לזכור את המידע הזה, מהי המטרה, שכן מטרה היא דלק רגשי רב עוצמה.
• שימוש בחושים: ככל שיותר חושים מעורבים בתהליך, כך יהיה לנו יותר קל לדלות את המידע בעתיד.

סיכמנו, אם כן, את השלב השני בשיפור הזיכרון. במאמר הבא נדבר על השלב השלישי: אחסון המידע. כמובן, אין לי כל יומרה לכסות את הנושא העצום הזה של זיכרון במאמר אחד ואף לא בארבעה. סדנת שיפור הזיכרון שלנו מאפשרת ללמוד על הזיכרון בצורה יותר מעמיקה וחוויתית, בואו והתנסו בה! כדי ללמוד על הזיכרון בהקשר של ניהול ידע וקריאה, אינני יכולה אלא להמליץ על קורס 'קריאה תלת מימדית'.

מאמר שלישי על זיכרון – אחסון הנתונים | שולמית אסיף

יום ראשון, יוני 27th, 2010

היכן נמצא הזיכרון? בשאלה זו התחבטו רבים משחר ההיסטוריה.

כ-600 שנה לפני הספירה הנוצרית, פרמנידס תפס את הזיכרון כמעין ערבוב של חושך ואור, חום וקור, אשר רק אם התנאים נותרים כפי שהיו בזמן הערבוב, הזיכרון יכול להיוותר בעינו.
במאה הרביעית לפני הספירה, אפלטון הציג את תיאורית לוח השעווה, תיאוריה שבחלקה תקפה עד היום. הרעיון המרכזי היה שחוויה נחרטת על גבי לוח השעווה ורק הזמן, השוחק את לוח השעווה, יכול לעמעם את הזיכרון.
בסוף המאה הרביעית לפני הספירה, אריסטו היה הראשון שהכניס לנושא טרמינולוגיה מדעית יותר, אך הוא ייחס ללב את רוב התפקודים שאנו מייחסים היום למוח. תרומתו העיקרית של אריסטו הייתה שהדגיש את העובדה שזיכרון בנוי מאסוציאציה של תמונות ורעיונות.
במאה השלישית לפני הספירה, הירופילוס דיבר על רוח חייתית, נמוכה יותר, ועל רוח גבוהה, אנושית. הוא ייחס את הזיכרון לרוח הנמוכה יותר (המוחות הקדמונים) ובכך העביר אותו למוח במקום ללב. רק 2000 שנה מאוחר יותר תוכר אבחנתו כנכונה בבסיסה.

בלב? במוח? במקום אחד במוח? בכמה מקומות?

ובכן, הדעה הרווחת היום היא שהזיכרון לטווח הקצר של מה שאנו שומעים ורואים ממוקם באונה הקודקודית, בחלק העליון של האונה הצדית (טמפורלית) ובאונה העורפית.

הזיכרון לטווח הארוך ממוקם בהיפוקמפוס ובקורטקס של האונה המצחית, בתלאמוס ובהיפותאלמוס.

חשיבות מכרעת בתהליכי הזיכרון יש להיפוקמפוס, אותו "סוס שוכב" (פירוש המילה ביוונית עתיקה) הממוקם במערכת הלימבית ואשר נחשב כ"גוגל" של המוח שלנו, אותו חדר כרטסות של הספריות הישנות, שם המידע מקודד לזיכרון ושם ניתן לאתר את מיקום אותו פרט זיכרון שאנו מחפשים.

בהקשר הזה, מעניין לצפות בסרטון (http://video.nationalgeographic.com/video/player/science/health-human-body-sci/human-body/london-taxi-sci.html#) המתאר את הניסוי שנערך באוניברסיטת לונדון על נהגי מוניות ותיקים בעיר. נהגים אלה, אשר לומדים מעל שנתיים להתמצא באלפי הרחובות, סמטאות ואתרים של העיר, כדי לעבור את מבחני ההסכמה, מאחסנים במוחם מפות שלמות ואכן, הניסוי הראה כי חלק מההיפוקמפוס אצל נהגי מוניות ותיקים גדל פיזית ממש כדי למלא אחר הצורך הזה, כלומר המוח מתאים את עצמו כאשר הוא נקרא לאחסן כמות גדולה של מידע.

במאמר "מבנה המוח ואיך הוא קשור לקריאה מהירה", ציטטתי את המחקר שנעשה במכון וויצמן למדע ובו הוכח הקשר ההדוק בין ההיפוקמפוס – זיכרון – והאמיגדלה – רגש. קישור של רגש, כפי שאמרנו, עוזרת לפרט המידע המסוים להיחרט טוב יותר בזיכרון ועוזרת לנו, מאוחר יותר, לדלות אותו. המשימה שלנו, אם כן, כאשר אנו יודעים מראש שנרצה לאחסן מידע מסוים במוחנו לשימוש עתידי, היא לצרף הדגשה רגשית לאותו החומר שאנו רוצים לזכור.

כמו כל אחסון, גם כאן, היכולת של הגורם המאוחסן להישמר במצב טוב, תלוי גם באיכות המקום בו אנו מאחסנים אותו. עלינו לשמור על המוח שלנו פעיל, גמיש ומוכן לפעולה. אם המוח שלנו אינו רגיל לחפש בתוכו מידע, זה יכול להקשות עליו לבצע את הפעולה כאשר סוף כל סוף נבקש ממנו לעשות זאת, קצת כמו להתחיל מחדש ספורט שזנחנו, השרירים לא ממש יצייתו לנו. אי לכך, וכמו בכל דבר, אימון מתמיד יכול לסייע, למשל דרך משחקי זיכרון למיניהם.  http://www.lumosity.com/brain-games/memory-games

אך חשוב גם לדעת שאם אנחנו לא זוכרים משהו, זה לא תמיד בגלל שהזיכרון שלנו אינו טוב, אלא שהמוח שלנו נוטה לתעתע בנו.

אחד הספרים שנוכח ב"מזוודת הקורסים שלי" הוא הספר "שבעת החטאים של הזיכרון" של  דניאל ל. שכטר, ראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת הרווארד. הוא מגדיר שבעה גורמים לבעיות הזיכרון שלנו:

  1. דעיכה: הזיכרון נעשה מטושטש עד שאנו מאבדים את הזיכרון עם הזמן
  2. פיזור נפש: נתק בין הקשב לזיכרון, אנו לא זוכרים פגישות, היכן הנחנו חפצים וכו'
  3. חסימה: פריט המידע פשוט לא נשאר "על קצה הלשון"
  4. ייחוס מוטעה: המקור לפריט הזיכרון אינו זה שאנו מייחסים לו. לא הייתי שם, קראתי על זה…
  5. השאה: זיכרונות שהושתלו בתודעה על ידי שאלות מנחות, הערות או רמזים מכוונים
  6. הטיה: עריכה ושכתוב של זיכרונות העבר על פי דעותינו ואמונותינו בהווה. לא מודע.
  7. התמדה: אירועים מן העבר ששבים וצצים בזיכרוננו גם אם היינו מעדיפים שיימחקו

כדי להימנע ולצמצם את השפעתם של "חטאים" אלה – כפי שקורא להם דניאל שכטר – אנו צריכים לתפוס בעלות על המידע שאנו מאחסנים במוח. כן, גם כאן נדרש מאתנו, כמו תמיד, להיות ה"מלך" של הממלכה שלנו. (קישור למאמר)

מה שיפה בזיכרונות הוא שאתה יכול לבחור אותם ויליאם טרבור

+++   +++

חדש: אנו מציעים שימוש חפשי בתכנה לקריאה מהירה

Meditation Gives Brain a Charge, Study Finds

יום ראשון, מאי 2nd, 2010

By Marc Kaufman

Washington Post Staff Writer, Monday, January 3, 2005; Page A05

Brain research is beginning to produce concrete evidence for something that Buddhist practitioners of meditation have maintained for centuries: Mental discipline and meditative practice can change the workings of the brain and allow people to achieve different levels of awareness.

Those transformed states have traditionally been understood in transcendent terms, as something outside the world of physical measurement and objective evaluation. But over the past few years, researchers at the University of Wisconsin working with Tibetan monks have been able to translate those mental experiences into the scientific language of high-frequency gamma waves and brain synchrony, or coordination. And they have pinpointed the left prefrontal cortex, an area just behind the left forehead, as the place where brain activity associated with meditation is especially intense.

'What we found is that the longtime practitioners showed brain activation on a scale we have never seen before,' said Richard Davidson, a neuroscientist at the university's new $10 million W.M. Keck Laboratory for Functional Brain Imaging and Behavior. 'Their mental practice is having an effect on the brain in the same way golf or tennis practice will enhance performance.' It demonstrates, he said, that the brain is capable of being trained and physically modified in ways few people can imagine.

Scientists used to believe the opposite — that connections among brain nerve cells were fixed early in life and did not change in adulthood. But that assumption was disproved over the past decade with the help of advances in brain imaging and other techniques, and in its place, scientists have embraced the concept of ongoing brain development and 'neuroplasticity.'

Davidson says his newest results from the meditation study, published in the Proceedings of the National Academy of Sciences in November, take the concept of neuroplasticity a step further by showing that mental training through meditation (and presumably other disciplines) can itself change the inner workings and circuitry of the brain.

The new findings are the result of a long, if unlikely, collaboration between Davidson and Tibet's Dalai Lama, the world's best-known practitioner of Buddhism. The Dalai Lama first invited Davidson to his home in Dharamsala, India, in 1992 after learning about Davidson's innovative research into the neuroscience of emotions. The Tibetans have a centuries-old tradition of intensive meditation and, from the start, the Dalai Lama was interested in having Davidson scientifically explore the workings of his monks' meditating minds. Three years ago, the Dalai Lama spent two days visiting Davidson's lab.

The Dalai Lama ultimately dispatched eight of his most accomplished practitioners to Davidson's lab to have them hooked up for electroencephalograph (EEG) testing and brain scanning. The Buddhist practitioners in the experiment had undergone training in the Tibetan Nyingmapa and Kagyupa traditions of meditation for an estimated 10,000 to 50,000 hours, over time periods of 15 to 40 years. As a control, 10 student volunteers with no previous meditation experience were also tested after one week of training.

The monks and volunteers were fitted with a net of 256 electrical sensors and asked to meditate for short periods. Thinking and other mental activity are known to produce slight, but detectable, bursts of electrical activity as large groupings of neurons send messages to each other, and that's what the sensors picked up. Davidson was especially interested in measuring gamma waves, some of the highest-frequency and most important electrical brain impulses.

Both groups were asked to meditate, specifically on unconditional compassion. Buddhist teaching describes that state, which is at the heart of the Dalai Lama's teaching, as the 'unrestricted readiness and availability to help living beings.' The researchers chose that focus because it does not require concentrating on particular objects, memories or images, and cultivates instead a transformed state of being.

Davidson said that the results unambiguously showed that meditation activated the trained minds of the monks in significantly different ways from those of the volunteers. Most important, the electrodes picked up much greater activation of fast-moving and unusually powerful gamma waves in the monks, and found that the movement of the waves through the brain was far better organized and coordinated than in the students. The meditation novices showed only a slight increase in gamma wave activity while meditating, but some of the monks produced gamma wave activity more powerful than any previously reported in a healthy person, Davidson said.

The monks who had spent the most years meditating had the highest levels of gamma waves, he added. This 'dose response' — where higher levels of a drug or activity have greater effect than lower levels — is what researchers look for to assess cause and effect.

In previous studies, mental activities such as focus, memory, learning and consciousness were associated with the kind of enhanced neural coordination found in the monks. The intense gamma waves found in the monks have also been associated with knitting together disparate brain circuits, and so are connected to higher mental activity and heightened awareness, as well.

Davidson's research is consistent with his earlier work that pinpointed the left prefrontal cortex as a brain region associated with happiness and positive thoughts and emotions. Using functional magnetic resonance imagining (fMRI) on the meditating monks, Davidson found that their brain activity — as measured by the EEG — was especially high in this area.

Davidson concludes from the research that meditation not only changes the workings of the brain in the short term, but also quite possibly produces permanent changes. That finding, he said, is based on the fact that the monks had considerably more gamma wave activity than the control group even before they started meditating. A researcher at the University of Massachusetts, Jon Kabat-Zinn, came to a similar conclusion several years ago.

Researchers at Harvard and Princeton universities are now testing some of the same monks on different aspects of their meditation practice: their ability to visualize images and control their thinking. Davidson is also planning further research.

'What we found is that the trained mind, or brain, is physically different from the untrained one,' he said. In time, 'we'll be able to better understand the potential importance of this kind of mental training and increase the likelihood that it will be taken seriously.'

Structure of the brain and how it is related to speed reading

יום ראשון, מאי 2nd, 2010


How do you write a text message? How do you find a name in your mobile phone contacts list? How to enter an appointment there? I am sure each of the readers will be able to answer these questions.
How is the brain constructed? What is the responsibility of each of its parts? How to make it work better? I guess most of us do not have the answers.
In the courses I give, I dedicate a small section to explain how this machine, the brain, works.
I do of course not pretend to cover in a few minutes researches that took hundreds of man-years to complete, but I find that a few data well-organized about the structure of our brain can help us “take control” and start use it and the large potential it hides in a better way.
Therefore, for those who have no time or will to collect pieces of data from different sites, I present a short summary about our brain, relating it to the ability of fast reading in general, and 3-dimensional reading in particular.

3brains, 4 lobes, 2 hemispheres

In 1952 Paul McLean introduced the idea of the 3-parts brains, that is: that we have 3 brains and not just one. The brains, that developed while humans evolved, are built one on top of the other.

The first is the reptilian brain, common to us and to reptiles. In the scientific community it is also named “brain stem”, it is connected directly to the spine and it is responsible for all the native functionality having to do with survival. The second brain created in the evolutionary process was the intermediate brain, or early mammals brain. It is better known as the limbic system, and this is the “emotional” brain. The third brain is the new mammals brain, the part that makes us superior to other mammals, it is named the Neo-cortex and it is the location of abstract thought, strategic management and creativity.
Let us get acquainted with the parts of the brain.

3brains

Reptilian Brain
The brainstem

This brain connects the spine with the “large brain”. This is a narrow region where the nerve fibers bringing sensations from the body to the brain, and fibers bringing commands from the brain to the muscles and glands, pass. It is responsible for the functioning important for survival : control of breathing, heart rate, blood pressure, digestive system and metabolism, wakefulness, hunger, regulation of body heat and sugar level and more.
The small brain (cerebellum
Even though it is independent, it is part of the reptilian brain, responsible for our body position, equilibrium and coordination. Responsible for our ability to move the jaw in order to speak or chaw, our ability to walk and additional functioning that is learned by copying. After a certain motoric movement is learned in the motoric center in the parietal lobe, it is managed in the cerebellum.

The limbic system

Together with the brainstem, the limbic system controls blood pressure, body temperature, heart rate, level of blood sugar, appetite and emotional relation with food. The hippocampus and Amigdala are responsible for creation of memories. this system is considered the center of human emotions and is involved in their expression, but it is also the center of the pathology of depression. it consists about 20% of the volume of the brain. Let’s get acquainted with its parts:

The hippocampus is part of the limbic system and has a role in memory and navigation. Its name is derived from its similarity to a lying hippocampus (sea animal). It has an important role in creation of new memories and it knows how to correlate the position of one item with that of another. It is considered the center of visual memory.
The Amigdala (almond in Latin) is an almond looking organ. It is correlated to emotional reaction in danger situation (especially fear and aggression), takes part in behavioral, autonomous and hormonal reactions to emotional solicitations. It is considered directly involved in processes of emotional regulation, “responsible” to fear and frightfulness. It is known that the first human memories after birth are stored in the Amigdala.

The Thalamus is one of 2 egg-like formations made of grey material, located deep inside every brain hemisphere. It is in the thalamus that the awareness of sensations such as heat, pain, touch etc starts. This is the center of transmission in the brain, it is responsible for orientation of the impulses arriving from the senses (except for smell) to the Cortex. The Thalamus differentiates between peripheral and central, it has a role in long-term memory.
Hypothalamus
A small formation in the frontal brain, linked to the thalamus residing above it, and to the Pituitary Gland residing beneath it. it contains many important centers that operate and control the body temperature, hunger, thirst, wakefulness, sleep, sexual function and coping with states of anxiety. It is linked to emotional activity and sleep, acts as integration center of hormonal activity and autonomous nervous system activity, by controlling secretion of hormones from the Pituitary Gland.
Even though it is not directly related to the limbic system, we will mention here the Pineal gland, located behind the Thalamus, it receives pulses from the eye and is sensitive to light. It is considered in the esoteric world to be the third eye. It is responsible for the internal perception of time, it produces melatonin which is related to states of sleep and wakefulness.

The Neocortex

This mind is more developed in the human kind, through it we can think abstractly, plan, analyze situations logically, make complex calculations, and implement decisions. It is the seat of the language and talk (that exists only in humans). This is the brain we use most of the time consciously.
The cerebral cortex is composed mostly of neurons, it looks grey therefore it is sometimes called the grey material. The fibers carry information from and to the body. The fibers bringing impressions from the right part of the body cross those arriving from the left part, and reach the opposite hemisphere. The fibers carrying commands from the cortex to the muscles cross as well, therefore every hemisphere is responsible for the movement of the opposite half body. The cortex is folded and looks like series of folds and grooves. This structure originated from the cortex growing within the skull, resulting in its need to compress within a small area. Humans have the most developed cortex of all animals.
The 4 brain lobes can be seen clearly in the neocortex

The frontal lobe (lobe of the forehead) : located in the forehead, responsible for planning, logic, oration, oriented behavior. Connected to the location of emotions in the limbic system.
The temporal lobe (lobe of the temples) : center of hearing and talk, including several kinds of memory. Spoken language is located in the left hemisphere in most people.
The parietal lobe (lobe of the crown): receives data from the skin. The neurons in this lobe process the data of touch, sensations including heat, cold, pressure, pain and orientation in space. The motoric center, controlling voluntary motoric operations, is located In its frontal part.
The occipital lobe (nape lobe) is directly above the cerebellum, is responsible for processing of sensory data from the eyes.

2Hemispheres

The biggest differentiation possible in the human brain is most probably its division into 2 hemispheres, each with its own functioning. The 2 hemispheres are connected through Corpus Callosum, responsible for the mediation between them. This mediation is what provides us with a full picture of reality, as result of the integration of the  separate outlooks of each 2 hemisphere.
The left hemisphere controls verbal communication and the ability to tell a story. It uses logical, rational and abstract thought, and is responsible for mathematical logic. It grasps the dimension of time linearly.
The right hemisphere is more motoric, creative and emotional. It sees the world as a whole. It controls the non-verbal communication (body language) and uses intuitive logic. It is more spatial, rhythmic and linked to art. It grasps the cyclic dimension of time.
The left hemisphere controls the right part of the body, and the right hemisphere controls the left part of the body.

The Brain’s world of communication
The brain is built out of Neurons; this is a general name for cells that are electrically activated in the nervous system, cells responsible for transmission and processing of data. All the data is transmitted in the brain through electrical pulses and Neurotransmitters.
This is where the synapse is essential: this is the tiny gap through which neural signals pass from one neuron to another. A neural signal that arrives to the synapse causes release of a chemical named Neurotransmitter that releases an electrical signal in the adjacent Neuron. Some of the brain cells have more than 15000 synapses.

As data comes in from various sources through the 5 senses, the brain needs to encode it into one language, common to all parts of the brain. The brain “talks “electric language””.

The dominant brain
Paul McLean suggested that in each of us one of the brains is dominant.
A person whose dominant brain is the reptilian brain is a rigid (strict) man, tending to repetition and ritualism, who finds it hard to learn from his own mistakes.
The life of a man whose limbic system is dominant depends on his ability to avoid pain and experience as much pleasure as possible.
The dominance of the Neocortex, being the location of abstract thought, creativity, strategic thought – makes a man able to plan, invent, correlate between data, while keeping an emotional distance from solicitations.

How will all this be expressed while reading?
Assuming that the 3 brains are expressed in all of us, we need to take into account on one hand the disturbance they will cause if we ignore them, and on the other hand we can make sure that each brain will supply us its special qualities to support the building of the ability for fast reading.
The brain trunk is responsible for our survival functionality. We are normally not aware of it and take its functioning for granted. But it is the correct functioning of the breathing, digesting etc that enable us the “luxury” of logical thinking, learning, reading. When we want to be focused on reading and read our book or study material quickly, we have to take our body into account:
- We’d better not eat too much before that, so as not to divert energy to digestion, but we should also not let hunger divert our attention from the reading.
- Similarly regarding other needs – we’d better visit the toilet before starting to implement the technique.
- Our body contains about 69% water; we’d better refresh it and drink enough.
- We should sit in a comfortable posture, so as not to divert our attention. We should make sure we have the right lighting, and most important – from time to time take a deep breath and ensure a flow of oxygen to our brain.

Dr Ronny Paz from the neuro-biology department in Weitzman institute tells us about the importance of the limbic system during the process of reading:
.. The Neo-cortex and the hippocampus conduct a kind of dialog that includes signals moving from the Neo-cortex to the hippocampus and back. But when this data is related to emotions, the Amigdala joins the communication and influences the transmission of signals (from Interface, Spring/Summer 2008)..

- If we wish to remember what we learn and wish not to have emotional blocking related to reading, we should correlate speed reading to positive emotion
- It is therefore important to accentuate every success in reaching the objective of the reading
- It is also important that we have a clear objective when reading, as the objective will provide the emotional fuel that will enable us to stay with the reading material.

The Neocoretex is where the understanding of reading, creation of connections between different new ideas and between them and data we already know happens. We have to take into account both hemispheres, and allow each of them space for expression. (In the article “What should we do to increase the speed of our reading”, published in our Internet site, I detailed what can be done practically for speed reading).
The NeoCortex is the human-specific brain part; there we find our potential as homo-sapiens, that is – the possibility not to submit to our “animal” impulses, to our desires and needs.
The knowledge gained by reading can help us develop that part of the brain. The 3-dimensional reading, and the speed-reading ability it contains, helps us to learn better and faster, making use of this wonderful partner of ours, the brain, the fastest computer in the world.
This month’s citation:
“it is not sufficient to have a good brain. It is more important to use it well”-Descartes

background