כשהייתי קטנה אובחנתי כמחוננת. הייתי אחת מאותם ילדים שמשתעממים בשיעור, אבל אז עוד לא קראו לזה הפרעת קשב. אמא שלי אומרת שהציעו לה כמה וכמה פעמים להקפיץ אותי כיתה אבל מתוך רצון לשמר את חיי החברה שלי, היא סרבה. אז ביליתי הרבה במסדרונות בית הספר כשהיו שיעורים שאת החומר הנלמד בהם ידעתי כבר.
הייתי חביבתם של המורים ובכל הטכסים, המשלחות הייצוגיות והצגות סוף השנה בבית הספר היסודי מלאתי תפקידים ראשיים. אבל ילדים לא אוהבים חכמולוגים ובגיל 9 חוויתי חרם. מצאתי את עצמי בפינה של חצר בית הספר ומולי הפרצופים של אותם הילדים אתם למדתי מהגן, מפנים כלפי אצבע, מנדים אותי.
אז אמא ביקשה מהמורה שלא תתן לי תפקידים ראשיים.
וכך גדלתי כששאיפתי הגדולה ביותר היא "להיות כמו כולם", להיות חביבת כולם. כל כך התאמצתי לא להיות שונה, שכאשר הצלחתי לקבל את ה-6 הראשון שלי בפיזיקה, ממש שמחתי, עד כמה שזה נשמע אבסורדי.
בבית הספר התיכון כבר הייתי מנוסה: מראש הורדתי את הסטנדרד וניסיתי לבלוט כמה שפחות. הצטרפתי גם אני לגינוי וללעג שהיו מנת חלקם של ה"חנונים", אני השתדלתי בכל כוחי להיות "גזעית" (ככה קראו לזה פעם).
בזמני, האלטרנטיבות שעמדו בפני היו או להיות ממוצעת וחלק מהחברה, או להיות חנונית, חכמה ומבודדת חברתית. אני מניחה שהפחד הזה עדיין מלווה הורים לילדים מחוננים, אשר מחפשים את דרך האמצע.
לפני 16 שנה פגשתי איש ששינה את חיי, שלימד אותי מחדש את חוקי המשחק, שעזר לי לא לפחד מהיכולות אלא לפתח אותן, יחד עם פיתוח היכולות החברתיות הוא, פטריציו פאולטי שמו, לימד אותי איך פועלת התפיסה, איך אנחנו יכולים לפתח את היכולות שלנו ועדיין, להיות אנשים שמחים, אמיצים ומעורים בחברה. לפני כ-6 שנים, הפכתי את המחקר האישי שלי גם לעיסוק. הבנתי שהייעוד שלי הוא להגיע לאנשים ולהגיד להם שהם יכולים יותר וגם להראות להם איך, אם אפשר.
מאז חודש ספטמבר התמזל מזלי ללמד בשני מרכזים של משרד החינוך לילדים מחוננים. אני מלמדת ילדים בכיתות ז'-ט' קורס "קריאה תלת מימדית", כלומר איך לקרוא מהר ולנהל את הידע. הקורס מלמד קריאה מהירה, קריאת על וקריאה צילומית, אך גם איך להציב מטרות, להבדיל עיקר מתפל, לתייק בזיכרון ולשלוף ממנו ואף למפות את הידע במפת חשיבה.
מדובר בחוויה מתקנת עבורי, אך גם עבור הילדים זוהי חוויה מרתקת ומלאה בתוצאות.
כאשר יצאנו לדרך, מדדנו את המהירות הממוצעת של הקריאה לכל אחד: כמה שורות הוא או היא יכולים לקרוא בדקה. המספרים נעו בין 15 שורות לדקה ועד ל-35. היום – ואנו מדברים רק על קריאה מהירה, עדיין לא על קריאה צילומית, הילדים האלה קוראים בין 50 ל-98 (!) שורות לדקה! וכן, הם מבינים את הנקרא טוב מאד.
מה שחשוב עבורי באותה מידה, אם לא יותר, זה שהם אוהבים לבוא לשיעור. הם ממש משתפים פעולה.
לרבים מהם יש הפרעות קשב, הם מדברים, זזים, מסיחים את דעתם. אבל גיליתי שכשמה שהם לומדים מעניין אותם, שכאשר הם מרגישים מעורבים, כשהם מבינים מה הם מנסים לעשות וכשהם מבינים את היתרון שיכול להיות להם מכך, הם משתפים פעולה להפליא. המתודולוגיה בה אני משתמשת ללימוד הוכיחה את עצמה כמתאימה להם מאד.
ועל איזו מתודולוגיה מדובר?
כשאנו יוצאים לדרך, בשיעור הראשון, אנו קודם כל משחקים כמה משחקים אשר מיד ממחישים לנו את נפלאות התפיסה של המוח שלנו, אנו מפריכים כמה פרדיגמות אודות הדרך בה אנו מבינים ותופסים דברים ויוצרים כך עבור הילדים נקודות התייחסות חדשות, אשר ישמשו אותם לאורך מסלול השיפור.
כאשר אנו לומדים את מבנה המוח, הילדים מבינים את חשיבותו של הרגש בתהליך הלימוד. זוהי גם הסיבה שהלימוד הוא מהנה, שאפשר לצחוק, שלהיות רציני לא מחייב להיות חמור סבר. הם גם מבינים את היתרון של שילוב שתי ההמיספרות של המוח בתהליך, זו השמאלית הלוגית, אנליטית, השוואתית וזו הימנית שהיא יותר יצירתית, רגשית, מוטורית ומחפשת את התמונה שלמה.
הילדים לומדים את הטכניקות עצמן, אך בו זמנית, הם מטפחים את הגישה הפנימית הנדרשת כדי ליצור שינוי. את כוחו של הדיבור הפנימי, את השפה הפרו-אקטיבית, את היכולת ליצור מוטיבציה עצמית, את היכולת להירגע.
הכלים האלה, בשילוב עם היכולת לעבוד עם המחשבה העמוקה שלהם, האינטואיטיבית, ישמשו אותם בחיים גם מעבר לספרים, ליכולת לקרוא מהר, ועל כך שמחתי.
אין לחשוש מלטפח את יכולותיו של הילד המחונן, מכך שהוא יהיה "חכם מידי". צריך לספק לו כלים שיאפשרו לו להשתמש באינטליגנציה שלו בחשיבה רחבה, ביכולת עשייה ובו זמנית, צריך לחזק גם את האינטליגנציה הרגשית שלו, את יכולתו לנהל את הרגשות שלו ותוך מתן כלים טובים יותר לתקשורת.
בענווה, אני מקווה שהקורס של הקריאה התלת מימדית פותח צוהר ליכולות כאלה.
צפו כאן מה אומרים הבוגרים שלנו בסדנת הבוגרים: שניר ודורון – לאן אפשר להגיע עם קריאה תלת מימדית
לשולמית, מדהים לגלות שהמוח שלנו חי וקיים ומעבר להכל – מסוגל לגדול להרבה מעבר.
באתי לקורס בכדי שאוכל ללמוד למבחנים בפחות זמן ואכן השגתי זאת, אבל מה שהיה יוצא דופן ביותר זה השיפור של הזיכרון והתפיסה החזותית של טקסט. אלה הם שיפורים שלא ציפיתי להם והגיעו בתום הקורס. גיליתי שאני זוכרת המון נתונים, עומדת בפני כיתה שלמה ומסוגלת בפעם אחת לתפוס את שמות התלמידים שלה (לפני כן היה צורך בשלושה מעברים). המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי מהקריאה התלת מימדית זה האפשרות להכיל יותר, יותר מידע ויותר הבנה.
שולמית – את מעבירה את הקורס בצורה מרתקת והופכת את הדבר הרחוק ביותר לקרוב וזמין, עם המון סבלנות ותמיכה, שמאפשרת התקדמות בקצב אישי. תודה רבה על הכל! יעל גלזר, מנכ"ל הופלה
דרכי בשיטת הקריאה התלת מימדית החלה בקורס הנפלא בנוה שלום. מיד לאחר הקורס התחלתי כמובן בתרגול. בשלב הזה ייתכן שכדאי שאספר שאני עובדת 10-12 שעות ביום (לא כלל נסיעות), בהן נדרשים ממני ריכוז ואחריות מירביים. יחד עם זאת- התמדתי בתרגול. זכיתי לחודש נפלא של קימה מוקדמת כל בוקר וקריאת כמות ספרים שרק חלמתי עליה עד אז.
אבל לא על זה רציתי לספר. רציתי לספר דווקא על דברים נפלאים נוספים שקרו לי במהלך החודש של התרגול וגם לאחריו. מאז הקורס אני מרוכזת הרבה יותר בעבודה, גם בשעות מאוחרות. בנוסף, מלוות אותי תחושות של רגיעה פנימית, אני יותר סבלנית ועומדת טוב יותר בלחץ. בהתחלה לא קישרתי בין דברים אלו לתרגול, אבל באמצע השבוע שלאחר סיום חודש התרגול הרגשתי שהרגיעה ותחושות השליטה והריכוז פוחתות. אז תנחשו מה עשיתי? –קראתי ספר והכל חזר!
מאז אני מקפידה לקרוא לפחות ספר אחד באמצע השבוע, ועוד אחד בסופ"ש, פחות מלשם הקריאה, ויותר למען כל המעלות הנפלאות הנלוות. ענת א. , קצינה בצה"ל
עברתי את קורס הקריאה התלת מימדית לפני שנתיים, בתקופת שירות הסדיר שלי. באותה תקופה שרתתי בחברון. הבאתי לבסיס כ-30 ספרים שונים, והתחלתי לתרגל בין השמירות כשאני מקדיש לזה שעה ביום, על אף העייפות.
לקח לי כ-20 יום עד שהרגשתי שאני מצליח ושאני מבין את מה שאני קורא. לקראת סוף תקופת התרגול הצלחתי לקרוא ספר פרוזה של 250 עמודים בשעה ורבע, וליהנות.
בהמשך השירות, נוכחתי לדעת בכמה הזדמנויות שונות שהקריאה התלת מימדית שיפרה לי את היכולות בכמה רמות:
בקורס קצינים, הייתי קורא את הספרים בקריאה מהירה, לומד הרבה פחות מאחרים – ומקבל ציונים גבוהים במבחנים (פשוט שחררתי…).
כשנדרשתי לעשות עבודה בבה"ד 1 על ספר מסוים, קראתי עוד 4 ספרים אחרים (עיוניים) כדי לקבל רקע איכותי. חשוב לציין שהשקעתי אפילו פחות זמן מאחרים כדי לקרוא את כל הספרים האלה.
בהמשך, בתפקידי כקצין, הרגשתי שאני מצליח לקלוט ולהבין דברים במהירות גדולה יותר, וכן הצלחתי ליישם רעיונות בצורה איכותית (הכול פשוט הסתדר). היו שיעורים שהייתי נרדם בהם, ומיד אח"כ ניגש למבחן – ובכל זאת מקבל 75 -80, כי פתאום הכרתי את חומר הלימוד (הוא נקלט לי בתת-מודע…).
כיום, שנתיים אחרי, אני ממשיך לקרוא ספרים בקצב מהיר(אפילו באנגלית) כשהבנתי הכול. אני מרגיש שהקורס הקפיץ לי את היכולות של המוח – ומאמין שאני יכול לשדרג את היכולות שלי בעוד כמה רמות למעלה במידה ואקדיש לכך זמן ואאמן את עצמי עוד.
לסיכום, אני ממליץ בחום על הקורס.
אביב שור
כשהתחלתי את הקורס וראיתי את ההשראה שמפעילה את שולמית, מיד התעוררה בי ההשראה הצלחתי לחבר את עצמי ללמה זה יעזור לי, למה הקורס הזה יהיה משמעותי עבורי בכדי להשיג את המטרות שלי בחיים. שולמית מלאה בביטחון ומעבירה את הקורס בצורה שמערימה על המוח של המשתתפים. לפני כל התנגדות שהמוח רצה להעלות, שולמית הייתה שם והסבירה בדיוק איך להתמודד עם ההרגלים הישנים, חרדת הביצועים, הפרפקציוניזם, ההערכה נמוכה בקשר לעצמך ועוד כל מיני הרגלים וכמובן אילו חלקים במוח שלנו יהיו שם לטפח את ההתנגדויות שלנו – כדאי שנכיר אותם ונדע להתמודד איתם !
הקריאה שלי השתפרה בפעם השנייה שבדקנו במהלך הקורס ועכשיו בשלב שאני מתאמנת אני רואה את יכולת הקריאה והקליטה שלי. אני יכולה לספר על היכולת שלי כרגע לקרוא ספר בשעה – אבל זה בדיוק מה שמפעיל את ההתנגדויות במוח שלנו "איך זה יכול להיות ?? " זה יכול להיות! ומה שיותר משמעותי מזה שאנחנו לומדים להתמודד עם התנגדויות בכל תחום בחיינו.
הקורס יכול להתחבר לכל אחד! גם למי שלא צריך ללמוד כמויות עצמות של חומר או ליהנות מקריאה יותר מהירה, למרות שאחרי זה התשוקה לקרוא ספרים גדולה יותר!הגיע הזמן לגלות את הגאונות שבנו!
תודה שולמית וכל צוות אינפורמה! הערכה רבה שלוחה אליכם "
שחר כהן, סטודנטית לפסיכולוגיה
שלום, שמי הוא אמיל מגריסו ואני בעל הסמכת BPT בפיזיותרפיה. אציין כי תמיד האמנתי שהמוח שלי, כמו זה של האחרים, הוא בעל יכולות מדהימות שצריך עדיין ללמוד ושכל האנושות צריכה להשתמש בהן. ובכן, הקורס הזה הוכיח את עצמו בדיוק כדבר מסוג זה. למדתי להשתמש בחלק אחר של המחשבה שלי בכדי לקלוט נתונים ואני שמח לחלוק כמה מהפירות של ההתנסות היוצאת מהכלל הזאת אחרי כחודש מהקורס:
אני מסוגל היום לקרוא ספר הרבה יותר מהר מכפי שקראתי קודם. אני כבר קורא טקסטים פשוטים בכל השפות שאני מכיר במהירות פי 3-4 מאשר קודם. בנוסף , אני יכול לתת הוראות למחשבה שלי ומה שיותר חשוב, גם לזכור והמוח פשוט מוצא עבורי בתוך הספר את מה שאני מחפש בדיוק מפתיע ומבלי שאני בכלל מתרכז עם עיני בטקסט.
שיפרתי את הביטחון שיש לי במחשבה שלי וביכולת שלי לזכור דברים
פיתחתי הרגלי לימוד אפקטיביים יותר. הבנתי מתי אני הכי אפקטיבי ללימוד ומהם התנאים שאני צריך ליצור בכדי לקחת את המרב במינימום הזמן.
היו כמה תופעות לוואי בלתי צפויות לקורס, כמו למשל שיפור מיומנות הנהיגה שלי. אני מניח שהיכולת להיות במצב הקשב המיוחד הנלמד בקורס מאפשר לי לקלוט באופן מודע נתונים רבים וכך להגיב בצורה טובה יותר לתנאי דרך גרועים, נהגים פרועים וכו'
אולי הנקודה החשובה ביותר: אני מבין שיש לי עוד הרבה מה ללמוד ולשפר ואני יודע כעת איך לפתח את עצמי יותר. כמו שאומרים, התיאבון בא עם האכילה ולכן, עם כל צעד שאני עושה בתרגול אני סקרן יותר ובעל מוטיבציה גדולה יותר להמשיך
בהצלחה לכל מי שעדיין מהסס אם לעשות את המאמץ ולהיעשות אדם עשיר ומפותח יותר דרך הקורס של הקריאה התלת מימדית. אני ממליץ בחום! אמיל מגריסו, פיזיותרפיסט
סמינר קריאה תלת מימדית פתח אופקים חדשים במוחי ואפשרויות חדשות. הוא מאפשר לי ליצור קישורים בין רעיונות, להתמודד עם כמות ואיכות של חומרים שבדמיוני היו מעבר ליכולתי להתמודדות בזמן נתון. אני מצליחה להפיק מעצמי בהירות מחשבתית ודיוק רק לעין ערוך בגישתי המחקרית והבינאישית כאחד. טל בלבן דותן – חוקרת מוח.
"יום לאחר הקורס כבר קראתי 80 עמודים ב-20 ד' וזה משהו שממש לא עשיתי קודם"
ד"ר רבקה ברגר, רופאה בבי"ח סורוקה ומרצה בבי"ס לרפואה באונ' בן גוריון
"אני לא כל כך יודע איך להתחיל לספר לך על החוויות שלי מקריאת ספר, עברתי לא מעט מאז הקורס ונראה שמצאתי את הדרך שלי לקרוא. בדיוק עכשיו סיימתי לקרוא ספר מאוד מרגש והצלילות שלי לתוך הכתוב היו מדויקות להפליא פשוט לא להאמין. אז שוב המון המון תודות יש לך ידע מדהים ויש לי המון מה ללמוד ממך רונן כהן
"שולמית אסיף את בדיוק המדריכה שמתאימה להעביר חומר שאמור לשבור לאדם כמה מיתוסים בחייו. את אנרגטית, מלאת מוטיבציה וחדורת אמונה במה שאת מעבירה. וזה עבר אלינו בקלות. ואף השפיע עלינו. ישבנו יומיים תמימים משעה 10.00 ועד 18.00 בערב עם הפסקה של שעה בצהריים , וכמעט בלי הפסקות משמעותיות אחרות, ובכל זאת היינו קשובים. תרגלנו וחווינו הצלחות והתקדמות, כך שהתיאוריה לא נותרה רק במקומה…אלא הוכיחה עצמה בשטח.
כמו בכל קבוצה נורמאלית, היו גם בקבוצה שלנו אנשים שהתקשו לשחרר את דפוסי החשיבה הקודמים, שלא שירתו אותם, אך היו מוכרים וידועים. ואת, שולמית, ידעת להגיב ולהכיל, ולרכך את ההתנגדויות. כך שבסופו של דבר חלה תנועה והתקדמות גם אצל הספקנים. זה היה יפה לראות. התוכנית נבנתה במחשבה ובקפידה רבה, ועזרה לנו הלומדים לעכל ולהבין נדבך אחר נדבך את הדברים. הכול היה מלווה בדוגמאות וסיפורים אישיים דבר שאמר לנו, הקהל, שאם זה אפשרי לבת תמותה שכמוני, הרי זה יהיה נגיש ואפשרי גם לנו. תכנון הזמנים היה מצוין. ואפשר לכסות את כל החומר, וגם לקבל "בונוס" שהובטח – מפת חשיבה.
בקיצור שולמית, נראה שאת מאסטר במה שאת עושה. וההרגשה נפלאה להגיע לטוב ביותר. נכון אין לי למי להשוות בתחום הקריאה ….אבל כפי שאמרת בהדרכה שלך, השוואה היא חסרת ערך. כל אחד חשוב שישווה לעצמו ולהישגיו. ואת זה אכן אני יכולה כבר לומר מההתנסות האישית שלי.
ביום הראשון עוד בטרם אדע דבר על השיטה קראתי בדקה 20 שורות. אח"כ החלטתי שאקרא בדקה 26 שורות וקראתי 24. אח"כ החלטתי שאקרא 30 שורות בדקה, וקראתי 40 שורות. ביום השני, כשידעתי רק מחצית התיאוריה, קראתי ב-20 דקות – 15 עמודים ואח"כ ב 25 דקות – 40 עמודי היום לאחר 3 ימי תרגול קראתי ספר בן 216 עמודים בשעה ורבע. וזה כולל גם הבנת הנקרא כמובן! אני יודעת שאקרא מהר יותר, ושככל שאתרגל אשתפר.
זה נפלא. מה שהכי נפלא היה לחוות בקורס הזה ש"הכל אפשרי" ושאכן המציאות מעוצבת על ידי איך שאנו בוחרים לתפוס אותה ושהמוח שלנו הוא מדהים, ויכול לעבוד בשירותינו ולמעננו הרבה הרבה יותר טוב. אז יופי שהגענו לקורס והתעוררנו לעצמנו.
תודה רבה שולמית. אני אמליץ עליך בחום לכל מכרי."
יעל טלמור
רציתי להודות לך על הקורס – נתן לי המון, הקריאה המהירה היא כבר הרבה מאוד בשבילי. גם ההסברים התיאורטיים על המח ואיך הוא עובד ועוצמת ההמיספרה הימנית היו פנטסטיים בשבילי ואני עוד אמשיך לחקור את הנושא. התרשמתי מאוד מהסבלנות שלך, מהידע שלך ומהרצון העז להעביר אותו הלאה -
תודה, אסף איילון
"אשמח לקבל עצות בנושא על מנת שאוכל להמשיך לתרגל את הקריאה ולמצות את היכולות הנפלאות הללו. חוזמזה אני חייב לציין שיחסית לקורס כ"כ קצר, לקחתי הרבה דברים איתי חזרה הביתה.גם בעבודה החדשה אני מנסה לתרגל כל הזמן את הטכניקה, בעיקר כשמדובר בתכני קריאה (אפילו באנגלית)..בגדול נפתח לפני עולם … אייל ברש
רק לידיעתך כי לפני חודש הבת הצעירה שלי גל, תלמידת יב', הייתה בקורס הזה שהתקיים בנווה שלום –
לטעמי הצלחה כבירה.כשבוע לאחר הקורס הבת שלי ניגשה למבחן בתנ"ך וקיבלה ציון: 85, כאשר הסטנדרט שלה היה בסביבות ה 40 ….?? גב' לזר, אמא של גל.
שלום, שמי יאיר, אני בן 28 ולומד מדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה. לקחתי את הקורס בקריאה תלת מימדית לפני כשלושה חודשים, אחרי חיפוש באינטרנט. בהתחלה קצת חששתי כי קצב של 300 עמודים בשעה נשמע לי יומרני, אבל החלטתי לנסות את הסדנה והתרגול מתוך הנחה שאפילו חצי מזה יספק אותי. ביום האחרון של התרגול השתכנעתי שזה באמת עובד – קראתי ספר בקצב של כ 200 עמודים לשעה, כולל סיכום בנקודות ('סוד המוח היהודי'), כשבסוף הקריאה ראיתי שיש סיכום של הספר בנקודות. השוויתי אותו לסיכום שכתבתי תוך כדי הקריאה וראיתי שהכל הופיע גם אצלי (הצלחה!). מאז הקצב ממשיך להשתפר לאיטו, ובינתיים התחלתי ליישם את הטכניקה גם על מאמרים אקדמיים בעברית ובאנגלית ובשני מקרים הקצב שלי הואץ פי 3-4 ביחס לקצב המקורי, כשההבנה והזיכרון השתפרו בצורה ברור. אם לפני כן הייתי צריך לסכם כל פסקה מהמאמר תוך כדי קריאה שלו, בשביל לוודא שהבנתי וכדי לזכור אותו טוב יותר, עכשיו פשוט קראתי אותו פעם אחת, מבלי לסכם, וזה הספיק בשביל לכתוב עליו עבודה (אין חשש, הציונים נשארו באותה רמה).אחר כך ניסיתי אותו על הקורס 'מבוא למיקרוכלכלה', ושם גיליתי עד כמה קצב ההבנה השתפר – את החצי השני של הקורס למדתי בכשלוש שעות וחצי…בשיחות עם חברים, הרבה אנשים חוששים מהשיטה – שהיא לא תצליח, שזו 'רמאות' לקרוא ככה, שהם לא יבינו כלום או ישכחו הכל מיד. בהתחלה תהיתי למה לא כולם לומדים לקרוא בשיטה הזו, ואולי זו הסיבה - הכל נראה קל פתאום – גם לקרוא מהר 'מדי' זה קצת מרתיע, והמורים לא תמיד יודעים איך ללמד. מבחינתי, קראתי כבר עשרות ספרים בשיטה, וכשעשיתי את זה נכון – לא הרגשתי צורך לקרוא את הספר מחדש. מה שרציתי מהספר כבר ישב אצלי בראש. לקרוא היום מאמר כמו פעם, בקריאה רגילה, מרגיש לי פשוט בזבוז זמן… ואולי יותר מקצב הקריאה, התחושה שאני שולט במחשבה בצורה טובה יותר, שאני מפעיל את המוח בצורה אפקטיבית ומתרכז בקלות – רק זה כבר שווה לי המון. מקווה בשבילכם שתגיעו לסדנה בראש פתוח ותאפשרו לעצמכם להתנסות.. יאיר פוגל, סטודנט למדעי המדינה
קודם כל, תודה רבה, על ה26 יום של התעוררות שעה וחצי יותר מוקדם מהרגיל, קריאת ספר ביום והגילוי המרעיש שאין שום בעיה לישון פחות. אני מאד שמח שהשתתפתי בקורס ושהצלחתי להתגבר על תקופת האימונים, אותה אגב אמשיך (אולי קצת פחות באינטנסיביות, כי התחילו להגמר לי הספרים) בזמן הקרוב כדי להשתפר ולהגביר את הקצב. קצב הקריאה שלי הוא כ150 עמודים לשעה (מה שמאט אתי כרגע זה החלק של הקריאה המהירה) ואני מקווה שעם הזמן הוא עוד יעלה. בסביבתי הקרובה מספר אנשים כבר התחילו להתעניין בנושא, ואשמח להמליץ להם על הקורס. קיריל לשצ'יבר, איש קבע וסטודנט
אני ממליץ בחום על הקורס לקריאה תלת מימדית, הקורס שינה עבורי לגמרי את התפיסה שהיתה לי לגבי קריאת ספרים. מתהליך 'אוטומטי', רגיל וטריוויאלי, לתהליך המלווה בהתבוננות ומחשבה.
הידיעה שאני יכול לעבור על חומר רב ביעילות נוסחת בי ביטחון רב וסיפוק, העובדה שאני מגלה מחדש את היכולת שלי להיעזר במחשבה העמוקה שלי, ולתרגל ולשכלל את היכולת הזאת הוא משמעותי ביותר עבורי. גלעד שלוסברג, מנהל מכירות בחברה טכנלוגית, לומד לתואר שני במנהל עסקים בטכניון.
סיימתי את התהליך של 28 הימים. הרגשתי לאורך כל האימון את הכייף, את השמחה להיות מסוגלת סוף סוף לגשת לספרים שהרבה זמן מחכים לי ולהוציא מהם את מה שאני מחפשת, את הכייף שבהתעיילות ובסדר שזה הכניס לתוך היומיום שלי. אחד הדברים שהרווחתי תוך כדי האימון זה משמעת עצמית, שבעיקר נבעה אצלי מהאהבה לדבר. וזה הקים אותי כל בוקר מאוד מוקדם כדי להספיק לעשות את התהליך לפני שיוצאת אל היום, והשאיר אותי ערה עד מאוחר, בלי תחושת עייפות בכלל, לעשות את הקריאה הצילומית. ואף הרווחתי את השקט שזה נותן למערכת לפני השינה.
היו כמה פעמים שהתעוררתי בבוקר, לאחר שבלילה עשיתי את הקריאה הצילומית, כשבראשי הרבה מחשבות שקשורות לספר, כל מיני הבנות שהופיעו, ואפילו החלטות שלקחתי בעקבות ידע שפשוט צף בתוכי. זה יצר בתוכי חדות מחשבה והתעוררות בכל בוקר עם אינטליגנציה לגבי היום ולגבי תוכן הספר. מורן לוי, גומלת מהתמכרויות – במכון אברהמסון
הקורס שהעברת היה מהנה, מעניין ומגיעות כל התישבוחות שניתן לציין. הארת לי מקום שאצלי היה די חשוך כל הסיפור הזה (תרתי משמע)..של לקחת ספר ופשוט לקרוא אותו או יותר נכון לחלוש עליו..מה שמבחינתי היה מיקודם יותר מסובך הייתי צריכה לעבוד על עצמי על מנת לקרוא. הרבה ספרים זנחתי ככה באמצע ולא בגלל שהם לא עיניינו אותי, ממש לא זו הסיבה ,אלא מהחלושס של כמות המילים לעומת ההבנה שנשארה.. מתיש… כבר בתרגיל 5 הימים קראתי את 'הנזיר שמכר את הפרארי' ואני בהחלט יכולה להגיד שהשגתי את מטרת הקריאה שהצבתי לעצמי מהספר. אז שתדעי את נפלאה, וזו אכן זכות גדולה בשני ימי קורס להאיר למספר אנשים דרך אחרת, הסתכלות, גישה אחרת! כל הטוב בעולם, עלמה קניג מגר, מאפרת וסטודנטית.
קשה למצוא את המילים הנכונות כדי להמליץ על קורס הקריאה התלת מימדית. לא בגלל שאין מה להגיד אלא בגלל שקיים חשש שהמילים הגדולות יבריחו ספקנים, כמוני. לכן אשתדל פשוט לתאר את התוצאות: אחד השינויים הבולטים שאני חווה הוא השמחה וחוסר המתח שמלווים עכשיו את הלימוד. אני יודעת שאם אני צריכה ללמוד נושא מסוים, להבין סוגיה כזאת או אחרת, אני בהחלט אוכל לעשות זאת. אני לא חוששת ממאגרי ידע עצומים שקודם נראו לי מייאשים אפילו. היום אני יודעת, שבתוך זמן סביר, אוכל להכיל כמויות של טקסטים שיאפשרו לי הכרות ממשית עם כל נושא שאבחר. שוב, רק כי אני לא רוצה להרתיע אנשים שמפחדים ממילים גדולות, אני נמנעת מאמירות דרמאטיות מדי, אבל אם לא הייתי צריכה להתאפק בפירוש הייתי אומרת שקורס הקריאה המהירה הוא ממש מה שהיה חסר לי בחיים (חוץ מעוד כסף ובית בכפר). אני רצינית לחלוטין: הוא פינה בעבורי שעות ארוכות שהיו חסרות לי ובמיוחד, העובדה שאותי הכי הפתיעה- הוא העניק לי הבנה טובה יותר של הנקרא: לא רק שאני קוראת מהר יותר, אני מבינה הרבה יותר טוב. אחרי שעה-שעתיים של קריאה מרוכזת אני יוצאת עם רעיון ברור ביותר של הספר ועם הבנה עמוקה של פרטיו. אני יודעת שזה נשמע מטורף, אבל האמת היא שזה פשוט עובד. אם בעבר הייתי נכנעת אחרי כמה עמודים או לחילופין קוראת פרק פה ופרק שם באורח מפוזר, אקראי ולא ממצה, היום אני קוראת ספר ביום (לא כל יום!! רק כשבא לי) ומצליחה כך גם לא לאבד ריכוז וגם לא לאבד את כמויות החומר שנשמטות מהזיכרון בקריאה שהיא לא מסודרת, כמו זו ששירתה אותי תמיד, עד הקורס.
חיכיתי לקורס בקוצר רוח. עם ציפיה כזאת היה קל מאד להתאכזב, אבל זה לא קרה וכחודש לאחר הקורס הקצר והסימפטי הזה אני כל יום מתלהבת יותר ויותר מהיכולת החדשה שיש לי. טוב, אני הולכת לקרוא, להתראות. מ. ק. , ד'ר להיסטוריה, מרצה באונ' בר אילן ובמכללת ספיר (השם המלא שמור במערכת)
עברתי בשבוע האחרון חוויה מאד חזקה ואני רוצה לשתף אותך בה. מגיל צעיר אני מאובחן כדיסלקטי, כלומר יש לי קושי לקרוא ולכתוב, אמנם לא גדול, אבל קיים. בתקופת בית הספר לא קראתי יותר מהמינימום ההכרחי, ואף פחות מזה, רק כדי לעבור את הבגרויות ואת בית ספר.
בזמן הצבא, חבר הפגיש אותי עם ספר, הנושא עניין אותי. הבעיה של הקריאה נותרה בעיניה אבל זה משהו שאני מתמודד איתו ונאבק בו. הייתה לי מטרה. זו הייתה חוויה משנת חיים. זה גרם לי לצאת ללמוד, אחרי שלוש שנים, היסטוריה. למרות שהייתה השתפרות אדירה, עדין הקריאה הייתה התמודדות. החלטתי להתחיל ללמוד תואר שני ואז החלטתי ללכת לקורס קריאה מהירה- כך דרכינו נפגשו.
כבר במשך הקורס קרה משהו מוזר ומיוחד, אך אני לא הצלחתי להבין אותו. אחרי הקורס התחלתי את תרגיל 5 הימים על ספר אחד. במהלך אותם חמישה ימים הרגשתי שאני מבין את הספר והוא הופך להיות חלק מהידע שלי. אך הייתי ציני כלפי זה, את יודעת השומר התחיל לעבוד… לפני הקורס הייתי קורא ספר שעניין אותי במשך שבועיים שלושה לפחות.
ביום השישי התחלתי את תרגיל 21 הימים עם ספר חדש. ואז קרתה לי חוויה מרגשת ביותר: במשך יום שישי אחד קראתי – אני כבר קורא לזה לקרוא – ספר שלם. זה לקח כ-3 שעות בערך, כולל כל הטכניקה. אני מרגיש שהספר שלי, אני מכיר אותו ויכול לספר עליו. אני יכול להפיק ממנו תובנות. זו הייתה חוויה מיוחדת במינה. בזמן קצר הספר הוא חלק ממני.
הקריאה של הספר הייתה חופשית ולא דרשה אנרגיות. הייתי פנוי להבין את הספר במקום להיות טרוד בשאלה כמה זמן ואנרגיה אני אצטרך להשקיע כדי להבין את הספר. לא היו מערך של שיקולים של תועלת והפסד. זו הייתה חוויה משנת חיים. עכשיו אני מוצא את עצמי מחפש ספרים מעניינים לקרוא. כמו כן אני הרבה יותר משוחרר. במקביל אני עובר על הקריאה המהירה שלי. אפילו גיליתי שאני יודע לקרוא באנגלית הרבה יותר ממה שחשבתי – קריאה באנגלית עד השנה האחרונה לא הייתה קימת עבורי, ועכשיו אני קורא בקלות יחסית.
רציתי להגיד לך תודה גדולה על המתנה הגדולה. אין לי מילים להגיד לך כמה עזרת לי. עכשיו אני צריך להמשיך ולהתמיד בתחזוק הטכניקה כי אני יודע שזה אפשרי, אני יודע שזה שלי. תודה רבה. דן קמחי, סטודנט לתואר שני בהיסטוריה.
ברצוני לכתוב מספר מילים ולהמליץ על הקורס המדהים הזה.
במקצוע שלי, קריאת חומר הינו נדבך חשוב מאוד בעבודה. למותר לציין שככל שחומר הקריאה רב יותר והזמן קצר, הרי שמשימת הקריאה מכבידה לא מעט. לכך יש להוסיף, כמובן, את מטרת הקריאה שהיא, כמובן, זכירת החומר בצורה הטובה ביותר על מנת שנוכל להשתמש בו במידת הצורך.
הגעתי לקורס קריאה מהירה לאחר ששמעתי עליו מחברים שהמליצו ואמרו ש'השיטה' אכן עובדת. קרי, שניתן לקרוא לזכור ולהבין בצורה טובה יותר. ללא ספק – והיה המון ספק בהתחלה – השיטה אכן עובדת, ועוד איך. לאחר יומיים של קורס שהועבר בצורה עניינית, בהירה ומאירת עיניים, התוודעתי לעולם חדש של יכולות המוח האנושי. מדובר בכלי עבודה, חשיבה והנאה מיוחד במינו שלדעתי הוא חובה, הן למי שרוצה ליהנות מספר קריאה, למי שצריך זאת לעבודתו השוטפת, או, כמובן, לכל מי שמעוניין לבחון את נפלאות המוח האנושי.
תוצאות הקורס נראות כתחילה כקסם אך לאחר תרגול ושינון הפרוצדורה הופכת לכלי יעיל וזמין. כיום אני מסוגל לקרוא, לזכור ולהבין במהירות וביעילות אחרת לגמרי ממה שהייתי מורגל לו לפני הקורס.
אני שמח להמליץ על הקורס על מנת שתוכלו לקדם ולהפיץ אותו. ינון דותן, עורך דין ומגשר
אצלי השיטה עבדה מעל ומעבר לכל ספק סביר שניתן להעלות על הדעת. הסיבה העיקרית היא שלא הפרעתי לה לעבוד. המילה שתמיד הייתה רשומה על הלוח הייתה – לשחרר! ואכן, מלאתי אחר ההוראות בקפידה : לשחרר, לפרגן על כל הצלחה קטנה של המח, להתמיד ואולי 20 פעם ביום לפחות להגיד לעצמי אני יכולה, אני יכולה, אני יכולה.
בפעמים שאיבדתי ריכוז תוך כדי ביצעתי את הפעלת הספרה הקסומה – לקחתי 3 נשימות … כל פעם שהיה לי קשה וכמעט נשברתי נזכרתי בשולמית וביכולות שלה, ההוכחה החיה שזה אפשרי.
לדברים המדהימים והקסומים בחיים אין מחיר, במובן שכל הכסף בעולם לא יספיק. עם זאת, לכל דבר יש מחיר ועדיף ורצוי לבחור אותו. באהבה, מאיה אפרתי, יזמית
בדיוק אתמול סיימתי את תרגול 21 הימים שלי, זה לא היה פשוט, במיוחד בתקופה זו של חיי, אבל אני חייבת לציין בסיפוק רב שעמדתי בזה ואני כל כך שמחה שעשיתי את זה.
התרגול הזה הוא כל כך חשוב, יש דברים שאתה מבין רק בסוף ורק בדיעבד, כמו למשל הדיבור הפנימי כמו למשל שפתאום אני מגלה שזה קורה מעצמו, שיש משהו שאומר לי לעצור ולקרוא לעומק את מה שאני מחפשת, וכמו למשל שה'שומר' הולך ומתפוגג לקראת סוף התרגול, בתחילה הוא פשוט אמר לי כל הזמן שזה שטויות, שאני סתם מעבירה דפים וזה סתם טמטום, שום דבר לא קורה מזה, נתתי לו לדבר כמו שלימדתם אותנו והבטחתי לו רק עוד קצת – וזה עבד הוא הלך ונחלש עם הזמן, ואני יכולתי יותר לשחרר בצלילה והרבה דברים מופלאים קרו לי. עכשיו אני מרגישה שהרווחתי כלי כל כך חשוב וייחודי, ואני כל כך מודה לכם על הקורס הנפלא הזה וממליצה לכל מי שאני פוגשת בדרכי. המון תודות. צמרת לוי, דוקטורנטית להיסטוריה
רציתי להודות לך על קורס הקריאה הנפלא, אליו הגענו בעקבות בננו אסף, כשראינו עד כמה השיטה עזרה לו בלימודיו באוניברסיטה.
החלטתי להשתתף בקורס כיוון שלא אחת מצאתי את עצמי נאלצת לחזור על קריאת טקסטים שוב ושוב על מנת להבין ולזכור.
כעת מספר חודשים אחרי הקורס אני מרגישה מאד ממוקדת, ההבנה שלי הרבה יותר טובה, הרעיונות המרכזיים פשוט מגיעים ככה מבלי שאתאמץ, זה מדהים לגלות אילו יכולות יש לנו ועד כמה ניתן לשכלל אותן על ידי אימון.
שולמית,הוקסמתי מיכולתך הנפלאה להעביר את הקורס בצורה כל כך מהנה, מעניינת וחוויתית, קיבלתי מהקורס מעבר ליכולת לקרוא ולהבין טוב יותר ומהר יותר, תובנות ורעיונות שמשמשים אותי בתחומים רבים אחרים.המון המון תודות פרסיה סיגל
באתי לקורס מתוך מטרה לנסות דבר שנראה על פניו מוזר . במהלך הקורס נראה היה שאיני קולט והעניין פשוט לא מתאים לי . למרות זאת החלטתי לתרגל ולפנות אליך בשאלות . ענית לי בסבלנות ובאדיבות .
חזרתי על התרגול שחשתי שאני לא מתקדם .ונעזרתי בך רבות טלפונית כדי להתקדם .
וראה זה פלא הטכניקה נקלטה אצלי והיא בשימוש.
הלקח המרכזי שלי מכל החוויה המדהימה הזו הוא : גישה חיובית האומרת את הדבר הבא : אם נסיוני לישם משהו לא מביא את התוצאות המקוות ,ניתן ללמוד ממנו רק: שאני לא הצלחתי בישום, ואין הדבר
מלמד ולא כלום על תקיפות הטכניקה ,ובמקרה חו'ח של כשלון כנראה שהיא לא מתאימה לי , ואל לי לבוא בטענות כלשהן אלא לקבל זאת .
דבר זה נתן לי הכוח להמשיך ולא להשבר בדרך .
תודה לך שולמית על הקורס המעולה שאת מעבירה שמוסיף הרבה בנוסף לקריאה התלת מימדית בברכה, מאיר מץ, פנסיונר וסוכן ביטוח במשרה מלאה
סוף השבוע האחרון, שבו השתתפתי בקורס קריאה תלת מימדית, העשיר את עולמי והרחיב את אופקי ואני בטוחה שאני עדיין לא משערת אפילו עד כמה.
כעת אני מתרגלת באדיקות לפי ההוראות ואני בטוחה שרכשתי לי כלי עבודה שיעזור לי מאד בעתיד.
גם המיקום של הקורס בנווה שלום מהווה חלק מהחוויה הנעימה, המקום צופה על נוף מדהים, שקט ונעים וקרוב לכל מקום.
תודה על החוויה המעשירה. עדה לוינסקי, סטודנטית לתואר ראשון במדעי הרוח באוניברסיטה הפתוחה
בדצמבר 2008 חוויתי את קורס הקריאה התלת מימדית,
חוויתי ולא למדתי מכיוון שהיה זה הרבה יותר מלימוד, זו היתה חוויה מיוחדת שבסופה עדיין לא קולטים את גודל העניין והעומק האמיתי של הדברים – אלה לפי דעתי יגיעו רק עם הזמן ובהתבוננות.
בקורס מקבלים מעט מושג, ממש על קצה המזלג, לגבי העומק האינסופי של המכשיר המתוחכם הנמצא בין אוזנינו וכלי קטן ופשוט המאפשר לנו לחוות ולמצות את החיים באופן קצת אחר והרבה יותר מלא.
שולמית, המדריכה, הינה אישה מיוחדת שכדאי ומומלץ להקשיב לה ולהפנים את דבריה, גם בנושאים שאינם קשורים ישירות לחומר המועבר בקורס. סיימון וויל, קצין בצה'ל
רציתי להודות לכם על הקורס היה ממש מדהים.
בהתחלה היה קשה לצאת בלי איזשהו כלי מוחשי ביד ,אלא, רק בידיעה שיש עוד 21 ימי תרגול בדרך.
ככל שעבר הזמן היו יותר סיבות לדאוג – זה לא מצליח, לא עובד וכד. בסוף, כמו שאמרת כל הקורס, ההתמדה מנצחת. תרגלתי ותרגלתי ובלי ששמתי לב ביום ה 15 לתרגול אני קולט שאני באמת כבר קורא את הספר, 45 דק ונגמר קראתי נהניתי ואפשר לעבור לספר הבא.
למחרת כשישבתי וניסיתי לעכל את ההישג הבנתי שהוא עוד יותר גדול ממה שחשבתי מאחר ונפתחו הרבה אפיקים חדשים שעכשיו צריך להכיר ולגלות כגון: כמה מהר באמת אני מסוגל לקרוא? כמה חומר אני מסוגל לקלוט יותר מהר? אם הרגיעה עובדת כ'כ טוב לקריאה איפה עוד בחיים ניתן להשתמש בא? ואיך? כל אלו הן שאלות פועל יוצא של ההצלחה של הקורס שלך יש כמובן עוד הרבה וכל אחד ייקח את זה למקום שמתאים לו/לה.
אני רוצה להודות לך שוב גם על הכלים ובעיקר על החוויה נהניתי מכל רגע ואני רק מחכה לראות אילו עוד קורסים יש לכם להציע ועד לאן אני מסוגל להגיע עם מה שלמדתי בקורס הזה. צביקה מקור, מדריך בפנימיית נוער
הקורס היה מדהים !!
חוויה מרגשת, מרתקת ובעיקר מעצימה, הרבה מעבר למה שציפיתי.
המטרה היא קריאה מהירה, קריאה תלת מימדית,כלומר משתתפי הסדנה לומדים להכיר ולהבין:
1. כיצד פועל המוח
2. מה הקשר בין המחשבה הלוגית לבין המחשבה העמוקה = תת מודע
3. כיצד יוצרים מעין גשר נוירולוגי בין 2 סוגי המחשבות
4. לומדים טכניקה של דמיון מודרך, כדי להגיע לתדרים במוח שבהם פועלת המחשבה העמוקה
5. מקבלים כלים להכיר מי אני, האם אני טיפוס: ויזואלי, שמיעתי או תחושתי? זה חשוב לקריאה המהירה, ואני מצאתי שגם קבלתי כלי עזר לנושאים נוספים…
בקיצור, הסדנה הזו היא לא רק טכנית במהותה. לומדים, מתפתחים, מתעשרים – בידע כללי ואישי ומתעצמים….
ואפשר לקחת את זה לכיוונים נוספים, הרבה מעבר לקריאה מהירה.
בני, שהוא כמעט בן 13 פשוט נפעם מהסדנה. למרות שהוא ילד, והנושאים הנלמדים לא פשוטים, הוא נהנה מכל רגע… בתרגול היומי הוא מצליח באופן שמעורר אצלי, אפילו, קינאה קלה (וזה טבעי…)
ומכאן אני למדה שככל שגילך צעיר יותר הרווחים שלך מהסדנה מהירים וגדולים יותר.
היומיים של הסדנה מקנים את הכלים, אולם לכל אחד מאיתנו יש קצב התקדמות שונה, ולכן צריך להתמיד בתרגול ולהיצמד להוראות. אצלי חל שיפור מדהים ביום הרביעי והחמישי, כנראה שמתחיל להיבנות גשר במוח, ואני נהנית להיות מופתעת ממה שהמוח שלי יודע לעשות… איזה כלי נפלא המוח שלי – ואני בכלל לא ידעתי שהוא כזה…. איריס קריב, אשת יחסי ציבור
רציתי לומר תודה על סמינר הקריאה התלת מימדית שהועבר בצורה מלאת חיים, הומור, נתינה מעבר לטכניקה (הערך שמאחורי השיטה) ולמידה אודות המח אודותינו כבני אדם בעלי רבדים רבים ועוד דברי העשרה רבים….
כיף ללמוד ממורה שיש לה תשוקה ואהבה לדבר שהיא עושה ומלמדת…
אני מלא במוטיבציה וציפייה להשתמש באופן מוצלח ומלא בטכניקה. דורון גושן, מורה כיתות ג'-ו'
רק דברים טובים קורים. 4 השבועות האחרונים היו מאד חוויתיים וכמו שכתבתי לחברים מהקורס, הקושי העיקרי הוא להסביר לאנשים שאני באמת קורא ספר בשעה… זיו רוטבליט, יזם
עבודתי כמהנדס מחייבת אותי לקרוא כמויות גדולות של חומרים מקצועיים, רובם באנגלית. בעבר, נושא זה היווה עבורי מעמסה קשה שצרכה בי לא רק זמן רב, אלא בעיקר כוחות רגשיים שלא תמיד היה לי קל למצוא – כידוע, רוב החומר המקצועי הוא די מייגע וזה היה מתיש עבורי למצוא את אותם הנתונים שאני זקוק להם בתוך ים המידע הזמין כיום.
לאחר למעלה משנתיים לאחר שסיימתי את הקורס אני יכול להעיד שלא זו בלבד שאני מצליח לחסוך המון זמן יקר ערך, אלא שהסיפוק שאני מקבל כתוצא מכך שמצאתי את מה שהייתי זקוק לו בתוך זמן קצר נותן לי זריקת עידוד אנרגטית להמשך העשייה. גדי שניידר, מהנדס תעשייה וניהול
לאחר הקורס, בתקופה בה תרגלתי באופן יומיומי את הקריאה התלת-מימדית, ספר ליום, גיליתי שמתפתח אצלי תפקוד חדש – היכולת 'לסרוק' ו'למפות' טקסטים בין אם קצרים, דף – שניים, ובין אם ארוכים, עשרות ומאות דפים. בקריאה רגילה של ספרים, דפי אינטרנט, מסמכי אפיון, מאמרים וחומרים טכניים. בקריאה רגילה, המהירות ואיכות הקריאה נופלות עם הזמן בגלל ירידה עצומה לפרטים שוליים וכן בגלל השממון המפליא שבו הם כתובים. הקריאה התלת-מימדית מאפשרת לי ל'סרוק' את הטקסטים במהירות כאשר המוץ נפרד מהתבן, הנושא המרכזי של הטקסט כאילו 'צף' ומתבלט החוצה כאשר שאר הנושאים מסתדרים סביבו לפי הרלבנטיות שלהם עבורי. דור כלב, מנהל פיתוח ומתכנת
הקורס אפשר לי יכולת עיבוד של טכסט באופן מהיר ויעיל יותר, ובכך הגשמתי את המטרה הראשונה לשמה נרשמתי אליו. בסיוע הטכניקות הנלמדות, אני מצליחה להתגבר על 'ים' חומר הקריאה שתמיד עומד לפני. אך במשך הזמן, בסיוע תרגול, הצלחתי לפתח מיומנויות דקות ומורכבות של הבנת הנקרא, תוך כדי העיבוד הראשוני של הטכסט הנתון, כגון: הבחנה ברצף הרעיוני, הבחנה בין עיקר לטפל, חידוד היכולת לראות את הטכסט באופן כולל ומציאת הרעיון העיקרי בו, ובכל זאת כבר בפגישתי הראשונית עמו.
כמורה להבעה וספרות, אין לי ספק שהמיומנויות הנלמדות בקורס מסייעות לא רק לקריאה של חומר, אלא יותר מכך: הן יכולות לתרגל את הכותב ליצור טכסט באופן בהיר, תמציתי ורהוט.הקורס אף החדיר בי את הביטחון להתחיל ללמוד (אני מעל גיל 60) שפה חדשה, איטלקית. הטכניקות בקריאה התלת מימדית שפרו לי את יכולת הזכירה, השינון ופתוח המודעות למבנים לשוניים חדשים. נחמה בלבן, מורה לספרות והבעה
אני חייב לספר לך על ההתנסות המדהימה שהייתה לי ביום שישי.
הייתי צריך להגיש עבודה לאוניברסיטה על סמך חומר שהייתי צריך לקרוא במשך חודש ולא הספקתי לקרוא. כבר עמדתי לוותר על הגשת העבודה ואז החלטתי לנסות ולהתשמש בקריאה התלת מימדית. סיימתי לקרוא את כל החומר ולענות על העבודה בתוך 4 שעות!! בנוסף לכל זה לא הרגשתי מותש בסוף התהליך אלא רענן ורגוע לגמרי. מדהים. אסף פרסיה, סטודנט לחינוך
סיימתי את 21 הימים!! בשבוע שעבר עשיתי מבחן באנגלית באוניברסיטה והשתמשתי בקריאה התלת מימדית ומלבד זה שסיימתי ראשון גם קיבלתי הרבה מעל למה שצריך בשביל לקבל פטור באנגלית. חוץ מזה קיבלתי בעבודה ההיא שעשיתי ב-4 שעות 84. נהדר. אסף פרסיה, סטודנט לחינוך
שלום רב, שמי נוי והנני סטודנט להסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, את הקורס בקריאה תלת מימדית עם שולמית עשיתי באמצע שנה א' כשבוע בלבד אחרי שסיימתי את הקורס, חיכה לי מבחן בנושא יוון העתיקה, מלא פרטים וחומר קריאה רב. ללא לאות הפשלתי את משקפי וניגשתי לעבור על החומר בשיטה החדשה שלמדתי,ואכן הצלחתי לקרוא את כל החומר (סה'כ מעל 750 עמודים ונשאר לי די זמן לעשות חזרות כמו שצריך. במהלך המבחן הרגשתי שידיעותי לא היו מספיקות ואכן הציון שקיבלתי לא היה מספק בעליל. אחרי רוגז קצר על שולמית, הקורס, השיטה והעולם האקדמי, עצרתי ונשמתי בשיטה שלימדה שולמית כדי להירגע. הבאתי בחשבון את העובדה שמכיוון שהייתי חדש בשיטה לא ביצעתי את הטכניקה במיומנות מספיקה כדי לקבל את ההטבות המקסימליות ממנה.
המשכתי להתאמן בדרך הקריאה החדשה ולקראת המועד הנוסף עברתי על כל החומר פעמיים. ואכן הרגשתי בנוגע לחומר היתה טובה בהרבה, אחת הסיבות לכך שמיומנותי המשתפרת בשיטה איפשרה לי להבין את החומר בצורה טובה יותר מהפעם הראשונה. וכך, מבלי שהשתמשתי בקריאה רגילה, הצלחתי להתכונן למבחן שקריאה היא חלק גדול מההכנה אליו ולקבל ציון של 91 !
אם למבחן בהיסטוריה הקריאה התלת-מימדית אפשרית, אז אני מאמין שלכל מקצוע אחר היא גם. נוי מורדיקוביץ, סטודנט להיסטוריה ובלשנות
שולמית שלום, רציתי להודות לך על הסמינר של הקריאה התלת מימדית והחוויה שהוא היווה עבורי. הוא נתן לי מספר נקודות להתייחסות לגבי מספר לא מבוטל של דברים: החל מהשומר שלי שפגשתי בו כמה פעמים ועד היכולת לראות איך השומר של אנשים אחרים מגיע לידי ביטוי. אני מאחל לכם שתמשיכו להעביר את הסמינרים של השיטה למספר גדל של אנשים בארץ, מכיוון שאין כמו התנסות עצמית כדי להבין שהדברים עובדים. דרוש רק קצת אמונה והסתכלות על סימני הדרך הנכונים. ניר פינק, תזונאי ומאמן כושר
ביתי אובחנה בגיל 11 כבעלת בעיות דיסלקציה והפרעות קשב וריכוז. קריאת ספרים הייתה עבורה משימה כמעט בלתי אפשרית ולכן ויתרה על הרעיון. לפני כשנתיים החלטנו ביחד שהיא תשתתף בסמינר של קריאה תלת מימדית למרות גילה הצעיר (15). התוצאה הייתה מדהימה ואף מפתיעה. מאז הסמינר היא החלה לקרוא בתדירות די גבוהה. היום היא מסיימת 5 יחידות בספרות לבחינות הבגרות. עולם חדש פשוט נגלה לה ולנו. אני ממליצה בחום על הסמינר לא רק למי שיש לו בעיות בקריאה, אלא לכל אדם הרוצה למצוא דרכים אחרות ומעניינות לרכוש הרבה מידע בזמן קצר. דורית סרוסי בכר- צילום ועריכת וידיאו
אני שמח לחלוק עמך גם את ההצלחה שלי. בתום 5 הימים הראשונים, התחלתי לקרוא את הראשון מבין 21 הספרים. התפעלתי מהעובדה שבתוך 25 דקות בערך סיימתי לקרוא את 'סוגרים את הים' של יהודית קציר. ספר שבוודאי לא הייתי נוגע בו בהזדמנות אחרת. אני כבר כמה ימים אחרי הקריאה ואני יכול לדבר על הספר ועל ההתרשמות שלי מתיאורים נלאים ומייגעים באופן איכותי יותר וממוקד. השיטה עובדת.תודה, רן אדוני, אדוני יוצעים
משום שאני קורא הרבה מאוד חומר מתוקף מחוייבתי המקצועית, תמיד חלמתי ופינטזתי לעצמי 'הלוואי שהיית יכול להכניס דיסק עם כל החומר הכתוב לראשי ותוך דקות לעבד את המידע'…
לפני כשנה הייתי נוכח בקורס תחת הבנה ברורה שאני מעוניין לשפר את יכולות הקריאה ועיבוד החומר אותו אני קורא או לומד.
לא האמנתי שהכלים שקיבלתי בקורס יובילו את מיצויי היכולות שלי למקום שכזה… כיום אחרי שנה של התנסות בשיטה אני מסוגל לסיים ספר מורכב של 200 עמוד בשעה או שעה וחצי. או לעבור בדקות ספורות על מאמר כתוב שבעבר היה גוזל ממני שעות! ממליץ להקשיב בשקידה לתוכן הקורס והכי חשוב – לתרגל, לתרגל, לתרגל. שניר בן משה – מנכ'ל, בקרת איכות ופיתוח יזמות עיסקית
חבר המליץ לי לקרוא ספר של כ-600 עמודים. החלטתי שאני רוצה לקרוא אותו ולהקדיש לו לא יותר מיום. לפני שעשיתי את הקורס של קריאה תלת מימדית, אם מישהו היה אומר לי כזה דבר, הייתי בטוח שזה בלתי אפשרי. קראתי את הספר בשש שעות עם הפסקה באמצע!!!
התוצאה מדהימה עוד יותר, מכיוון שהיום (לאחר יותר מחודש) אני זוכר גם את הקו המרכזי שמחבר את כל הספר , אני זוכר הרבה פרטים וכשלפני כשבוע במקרה פגשתי את מפת הספר שבניתי, הצלחתי להזכר בהמון פרטים נוספים! זה פשוט עובד. יבגני ספוביץ, מתכנת מחשבים
ב 2006 נרשמתי לקורס עם חששות כגון: האם אני באמת יכול לקרוא פי 10 יותר מהר?! נשמע קצת מוגזם, לא? אמרתי לעצמי, פרסומת נחמדה ומושכת, במקרה הגרוע ביותר אעבור חוויה נעימה ולבטח אוכל לקחת משם. לא ידעתי אז שמה שאקבל הוא: 165 דפים ב 1.5 שעות (!). זו היכולת שרכשתי. עם תחילת הקורס מטרתי הייתה לשמור על ראש פתוח, כך שאם ולו פעם אחת אצליח לקרוא מס' דפים במהירות ולהבין מה קראתי, אוכל לעשות זאת תמיד. התבדיתי כשחשבתי שהשגת יכולת כזאת היא בלתי אפשרית או בדיונית. אני מבקש להודות לך, כי את הוכחת לי זאת על המסירות והסבלנות שבהן השבת לכל שאלותיי, על ההבנה, המקצועיות והנועם, על שהענקת לי את היכולת לקרוא מהר יותר וחכם יותר, על קורס מהנה, קשה ומעשיר- תודה לך! תומר טייבי, מנכ'ל פרימטיק
עברה שנה וחצי מאז עשיתי את הקורס קריאה תלת-מימדית, ואני רוצה להודות לכם על האפשרות הנפלאה שפתחתם לי. בעקבות הקורס הדהמתי את חבריי לחוג הלימודים בקצב הלמידה שלי למבחני האוניברסיטה: בזמן שהאחרים למדו 8 שעות ביום ויותר, השקעתי בלימודים כ-4-5 שעות ביום, למדתי פחות ימים, וקיבלתי ציונים גבוהים יותר. בנוסף, בעקבות הקורס הצלחתי ללמד את עצמי מספר נושאים מקצועיים בזמן קצר ביותר: פשוט קראתי תוך מספר שעות מספר רב של ספרים מקצועיים באותו נושא. כל זה תוך כדי כך שאינני נאבדת בפרטים הקטנים המסופקים בספר, אלא עוברת אינטגרציה של החומר הנקרא תוך כדי הקריאה, וכך מעשירה את עצמי בדרכי המקצועית. בעבר הייתי מתקשה להאמין כי אקרא ספרים מקצועיים רבים ועבים כל-כך מהתחלה עד הסוף, ועוד בפרק זמן קצר כל כך. תודה רבה. רותי צ'רנוב, תזונאית
לגבי הטכניקה. זה מדהים מה שקורה. כל הספרים עד כה ענו לי על מצבים שקורים לי ואני מתעסקת איתם באותו היום שלא קשורים לספר . כל התשובות נמצאות זמינות רק להושיט את היד והנכונות, וכמובן הפתיחות והן מגיעות
גם שי מתרגל בשקדנות ובהתלהבות. אין ספק שהטכניקה עובדת.קרה לי יום אחד שלא הספקתי לסיים את הספר כי הרגשתי שאני נעצרת על התוכן יותר מידי. מין ספר עבודה (וזה גם היה חשוב לי לראות את זה). ובספר אחר הוא שיעמם אותי והבנתי שלא אקרא אותו בהמשך. מי היה מאמין שרפרוף קל או של זמן קצר יכול להשאיר רושם עמוק וחוויתי עלי
מחקרים מדעיים הוכיחו זה מכבר כי המוח מעבד את הנתונים 400 מיקרו-שנייה לפני שמתבצעת ההבנה ברמה הלוגית המודעת. טכניקות לקריאה מהירה ידועות בכל העולם וידועים גם אנשי שם רבים היודעים להשתמש בה. נוכל אף למצוא עקבות של טכניקות המקלות על הקריאה בעולמות עתיקים ובהם את הקריאה בתורה.
בקורס המבוא הזה, אחרי שנקבע את נקודת המוצא ונלמד מעט על הפיזיולוגיה של העין ושל המוח, נרכוש כלים פרקטיים היכולים להביא את מהירות הקריאה באופן מיידי עד פי 3 מהקצב ההתחלתי. הקורס כולל תרגול פרקטי של קריאה והבנת הנקרא.
הסדנה מתאימה במיוחד לארגונים, אוניברסיטאות ומכללות והיא ניתנת להתאמה לקהלי יעד ספציפיים. עד 30 איש.
ללמוד איך ללמוד – סדנת מיומנויות למידה
לאחר ההצלחה באוניברסיטת בן -גוריון, סדנה שכולה עצות פרקטיות ופשוטות, כלים לשיפור איכות יכולת הלימוד שלנו.
סיכום של המחקרים האחרונים בתחום החינוך והלמידה והמרתם לעצות פרקטיות. לחצו כאן לפירוט של תכני הקורס
סדנת פיתוח הזיכרון
בשל הכמות הגדולה של הגירויים אליה אנו נחשפים כל הזמן, קשה לנו לזכור את הנתונים בהם אנו מעוניינים. ככל שהשנים חולפות וכמות המידע הנצבר בתוכנו גדול יותר, כך קשה לנו להיזכר בו. אך ניתן לאמן את הזיכרון וליצור במוח מערכים לדלייה רצונית של הנתונים.
בקורס המבוא נבין כיצד פועל הזיכרון במוח ונלמד מה נדרש כדי להפעיל אותו. נלמד את ארבעת השלבים הנדרשים לניהול הזיכרון: קליטה, קידוד, אחסון ושליפה ונלמד טכניקות שונות שיעזרו לנו לזכור טוב יותר. בקורס צפויה התנסות פרקטית. הסדנה מתאימה במיוחד לארגונים, אוניברסיטאות ומכללות והיא ניתנת להתאמה לקהלי יעד ספציפיים. עד 30 איש.
מאז ציורי המערות של האדם הקדום, הייתה לאדם יכולת לתמצת סיפור שלם על ידי סמל, ציור או מילה. בעזרת פיתוח של יכולת זאת נוכל לתמצת ספר, מאמר או הרצאה על גבי דף אחד, וליצור מעין מפת מטמון שתעזור לנו לדלות את החומר חזרה מתוך הזיכרון.
בקורס המבוא הזה, לאחר שנכיר איך המוח שלנו מעבד את הנתונים וכיצד במהלך ההיסטוריה פיתח האדם יכולת זו, נלמד כיצד לשרטט מפת מחשבה ולהשתמש בה. הקורס כולל תרגול פרקטי של הכנת מפות מחשבה לשימושים שונים: מיפוי חומר כתוב, מיפוי הרצאה, הכנת הרצאה, סיעור מוחות, עיבוד תכנית פעולה ועוד.
הסדנה מתאימה במיוחד לארגונים, אוניברסיטאות ומכללות והיא ניתנת להתאמה לקהלי יעד ספציפיים. עד 30 איש.
'לעלות על הכתפיים של הענקים'*
* למה? כדי לראות את העולם כפי שהם רואים אותו.
מדוע אנו זקוקים למודל?
המודל שלפיו אנו חיים נוצר בדרך כלל על יד החברה, האחרים עושים זאת בשבילנו. הם אומרים לנו כיצד עלינו להיות, כיצד עלינו לחשוב, כיצד עלינו לנוע, כיצד עלינו לפעול ואנו לאט ובשקט סופגים כל מה שנאמר לנו ויוצרים את הלבוש שלנו על בובת ההדגמה הזו.
אך אם אנו רוצים יותר, אם אנו רוצים לחיות איכות חיים גדולה יותר, עלינו להגדיל את המודל, להרחיב אותו, להתאים את עצמנו למידה גדולה יותר.
כמובן, על מנת שכל זה יהיה אפשרי, צריך שתהיה לנו כוונה, נמל אליו אנו רוצים להגיע. ואז צריך להפנות את המבט לקנה מידה גדול יותר, לאנשים הגדולים באמת, אחרת תמיד יהיה לנו רק שיפור קטן. אך האם זה כל מה שאנו רוצים?
אז המודל הוא קנה מידה.
הצלחה זו רמה של חיים שבה יש לנו אפשרויות גדולות יותר, שבה אנחנו יכולים להביא לידי ביטוי יכולות גדולות יותר. אותו האחד שהצליח, מביא יכולות אלו לידי ביטוי ובעצם הוויתו, מוכיח לנו כי זה אפשרי.
המודל הוא כמגדלור בחושך. כשאנו מיטלטלים על גלי הים בחושך ומחפשים את הדרך, המגדלור מסמן לנו היכן נמצאת הכניסה לנמל המבטחים שלנו.
מי שהצליח, עשה זאת תודות לפרוצדורה מסוימת. הוא חשב בצורה מסוימת, כיוון את רגשותיו בצורה מסוימת, עשה מעשים מסוימים. אולי הוא אפילו נפל וקם, אולי אפילו כמה פעמים, אך מה שהוא עשה, איך שהוא עשה את זה, מה שהוא הרגיש בפנים ואמר לעצמו, מה שחשב, כל אלה הביאו אותו להצלחה.
מודל קטן יכול רק להתוות את הכיוון שבו אנו יכולים להתקדם, כמו המגדלור, אך המודל הגדול, אדם גדול, יכול להעניק לנו פרוצדורה ברורה כיצד לעשות זאת.
עלינו, אם כן, ללמוד את המודל שלנו היטב, לחקור אותו, לחקות אותו וליישם את אותן הפרוצדורות שהוא יישם כדי להגיע להצלחה שלנו.
'הפסימיסט שוטח את טענותיו בפני הרוח
האופטימיסט מחכה שהרוח תשתנה
הריאליסט מכוון את המפרשים'
ניקולאס סבאסטיין
לבחור לעצמנו מודל
מי שמכיר אותי יודע שליאונרדו דה-וינצ'י מהווה עבורי מודל.
כולנו מכירים את יכולותיו בציור ובפיסול, את ההמצאות הרבות שהמציא ואשר עד היום משמשות אותנו, יותר מחמש מאות שנה אחריו. אבל אותי גם עניין לדעת שהוא היה נגן מוכשר וגם מפיק מסיבות מוצלח, אבל עוד יותר שעשעה אותי העובדה שליאונרדו הספיק גם לעבוד כ…מלצר. בהיותו בן קצת יותר מ-20, ליאונרדו שירת את היושבים במסעדת 'הטברנה של שלושת החלזונות' אשר ליד הגשר המפורסם 'פונטה ווקיו' בפירנצה.
מאוחר יותר, ליאונרדו קודם להיות הטבח הראשי במסעדה. אמנם העיצובים המרהיבים של המנות בסגנון 'נובל קוזין' לא זכו להצלחה יתרה בחברה שצרכה, באותה תקופה, בעיקר קדרות מהבילות, אך כדרכו בקודש, ליאונרדו ניסה להמציא מכשירים והמצאות שונות כדי להקל על עבודת המטבח, מה שהסתיים לצערנו בשריפה במטבח ובאיבוד מקום העבודה. מהתנסות זו נותר לנו, למשל, מועך השום בו אנו משתמשים עד היום.
ליאונרדו לא הרפה מאהבתו למטבח ופתח, יחד עם חברו סנדרו בוטיצ'לי (צייר מוערך בזכות עצמו) את הטברנה 'אצל שלושת הקרפדות של סנדרו וליאונרדו'…
את האנקדוטה הזאת הוספתי במאמר הזה כיוון שהיא הופכת את המודל הזה שלי לעוד יותר סימפטי בעיני. כשאני מתארת לעצמי את ליאונרדו מגיש לשולחן מנה מעוצבת או ממציא לעצמו כלים במטבח, זה מעלה חיוך על שפתי. כמה הייתי רוצה להיות שם אצל שלושת הקרפדות של סנדרו וליאונרדו….
חשוב שהמודל שלנו יעניק לנו השראה.
כמובן, כל אדם, גם הגדול ביותר, אינו מושלם. גם הוא יטעה, גם לו יהיו כמה דעות שלא יהיו מקובלות עלי, גם הוא יעשה כמה דברים לא נכונים. אז נדרשת גם גמישות מסוימת, אסור לי לצפות ממנו שיהיה תמיד מושלם. אך זוהי גם התקווה שלי, שכן לו הוא היה מושלם, לי, שאינני מושלמת, לא היה סיכוי…. דווקא ה'אנושיות' שבו מייצגת את האפשרות שלי להתקרב אליו.
אם היכולת שהוא מייצג היא יכולת אמיתית, מיומנות, אז היא מתפשטת, מושלכת על כל תחום בחיים.
אם הצלחתי בזה, אצליח גם בדבר האחר.
אז המודל לא חייב להיות קשור ישירות לתחום שבו אני רוצה להתמחות. אני יכולה לקבל השראה מהפרוצדורה שהוא יישם בתחום מסוים ולהשליך אותו על התחום שלי. אני יכולה גם לקבל השראה ממספר מודלים, ממספר אנשים גדולים ולקחת מכל אחד מהם את מה שהוא יכול לתת לי.
בכל קורס מספר לי מישהו מהמשתתפים על אדם שהוא מכיר ושיש לו את היכולת לקרוא במהירות גבוהה. חלק מספרים על עורכי דין ידועים, חלק על רבנים וחכמים בתורה, חלק על פוליטיקאים ואפילו סתם על חבר כלשהו.
יש כאלה שהכישרון הזה הוא אצלם מולד, זה נכון.
אך כמו שאמר המודל שלי, ליאונרדו דה וינצ'י:
'מה שקשה עושים, מה שבלתי אפשרי דורש יותר זמן'
גם אלה שהכישרון שלהם מולד מתנהלים בצורה מסוימת, יש להם אמונות מסוימות, יש להם מחשבות, רגשות ומעשים מסוימים. החדשה הטובה היא שאת כל זה ניתן ללמוד.
אז אם אתם מכירים מישהו כזה, אם שמעתם על מישהו כזה, לימדו אותו, חפשו מה הוא עשה, מה הוא אמר ונסו לאמץ לעצמכם את היכולת שלו, צעד אחר צעד, יום אחר יום, עד שגם אתם תוכלו להוות מודל עבור מישהו אחר!
אפשר לקרוא מהר וטוב, אפשר ללמד את המוח שלנו להיות יעיל יותר ולספק לנו איכות חיים טובה יותר!
בטכניקה של הקריאה התלת מימדית, אנו לומדים בעצם כיצד להטמין את הנתונים בתוך הזיכרון שלנו כדי לדלות אותם, מאוחר יותר, באופן רצוני. מדובר בפרוצדורה השונה מדרך הקריאה הרגילה שלנו ואשר עושה שימוש בחלקים אחרים של המוח מאלה המשתתפים בהבנת הנקרא בקריאה רגילה.
מארק רוזנצוויג, מדען מקליפורניה שחקר במשך שנים תאי מוח בודדים, הצהיר כבר ב-1974 שגם אם במשך כל חיינו היינו מזינים את המוח כל יום בעשרה דברים שעלינו לזכור, בתום חיינו עדיין לא היינו מצליחים למלא יותר ממחצית תכולת המוח שלנו. הוא הדגיש שבעיות של זיכרון אינן נובעות מיכולתו של המוח, אלא בחוסר היכולת לנהל אותה.
לפני כמה חודשים, התראיינתי ברדיו יחד עם פרופסור אלי וקיל מאוניברסיטת בר-אילן, שתחום מומחיותו הוא הזיכרון. גם פרופ' וקיל התווה את מסלול הזיכרון בארבעה שלבים:
• שלב הקליטה
• שלב עיבוד המידע
• שלב אחסון המידע
• שלב דליית המידע
בואו, אם כן, נסקור ביחד כמה מהכללים אשר יכולים לעזור לנו לנהל טוב יותר את הזיכרון שלנו. במאמר הזה נתרכז בשלב הראשון לשיפור יכולת הניהול של הזיכרון:
הכלל הראשון: קליטה אקטיבית של הנתונים
כמו שכבר כתבתי במאמרים קודמים, המכונה האנושית בנויה קודם כל כדי לשמר את עצמה. המוחות האחראים על תפקודי ההישרדות שלנו (מחזור הדם, מערכת הנשימה, העיכול, ויסות טמפרטורה, חילוף חומרים וכו'), מוח הזוחלים, הבנוי מגזע המוח והמוחון והמערכת הלימבית, הם מוחות קדמונים וחזקים ביותר: כשהמוח מזהה סימני סכנה להישרדות, כל תפקוד אחר של המוח נעצר. אנו יכולים לראות דוגמה לכך כשאנו שוכבים במיטה, גם אם רק בשל חום קצת יותר גבוה. אנו מכינים שורה של ספרים לקריאה, אך מוצאים עצמנו ישנים רוב היום, שזה מה שנדרש למכונה שלנו כדי לאסוף כוחות ולהחלים.
עלינו, אם כך, לדאוג לתנאים הבסיסיים אם ברצוננו להפעיל יכולות נוספות:
• הכל מתחיל, כמו תמיד, מהנשימה: המוח הוא צרכן גדול של חמצן, זה הדלק שלו. כדאי, אם כן, לקחת מידי פעם נשימה עמוקה ולקוות שאנו נמצאים במקום בו האוויר הוא אוויר טוב לנשימה.
• ואז מגיע תורה של התזונה: עלינו לדאוג לספק לעצמנו מספיק מינרלים וויטמינים, שהם האחראים על התזוזה המהירה של המידע בתאי העצב.
• מצב הזיכרון תלוי גם בפעילות גופנית אירובית. מחקרים באונ' אילינויז בארה'ב, בהם היה מעורב פרופ' אלי וקיל, הראו בבירור שמי שמקיים פעילות אירובית אקטיבית מצליח לשמר את יכולות המוח והקוגניציה שלו טוב יותר. לא חייבים להיות ספורטאים, אך תנועה, אפילו למשך זמן קצר, עוזרת מאד.
• באופן כללי, ניתן לתחזק את העירנות ולחדד את יכולת הקליטה שלנו על ידי שימוש בחושים שלנו. עלינו לגרות כל הזמן את החושים שלנו, את כל החושים שלנו וניתן לעשות זאת בפשטות! למשל, בזמן שאנו אוכלים, אנו יכולים להתעכב ולנסות לראות את הצבעים של המזון, להקשיב לצליל הנובע מהמגע של המזון המסוים עם השיניים, להתעכב על הריח, על הטעם ואפילו על המרקם. אנו יכולים להפנות את תשומת ליבנו לרשמים המגיעים מהחושים בכל סביבה אליה אנו מגיעים ואף ליצור עבור עצמנו גירויים מכוונים: ללכת לגינה, למשתלה או לחנות פרחים ולהריח כל מיני פרחים, לדרוך על גרגירי שעועית, חומוס, עדשים, להקשיב במרוכז לציוץ של סוגי ציפורים שונים ועוד ועוד כל יד הדמיון הטובה עלינו.
איכות קליטת החומר תגדיר את יכולתנו בעתיד ליצור עימו מגע. ככל שאנו אקטיביים יותר בשלב קליטת החומר, כך יהיה לנו קל יותר לדלות אותו בעתיד.
תשומת הלב היא הכרחית לשם דלייה מהזיכרון ולשם קריאה, שהרי אין ספר בעולם שיכול להיקרא בלעדינו, אך מדובר בתשומת לב מסוג מסוים, תשומת לב ממוקדת. כשאנו רוצים לזכור משהו, עלינו להתעכב עליו לרגע, לסמן לעצמנו דברים שיוכלו לעזור לנו בעתיד, צבעים, קולות, לחזור עליו. כשאנו פוגשים מישהו, חשוב להתבונן בו, לחזור על שמו, אולי לתת לו יד. זה יקל עלינו בעתיד לזכור את שמו. כך גם כאשר אנו מחנים את המכונית, או שמים את המפתחות בכניסה לבית וכו'.
כדי לאמן את היכולת שלנו, עלינו לדאוג להתאמן בלמקד את תשומת הלב שלנו למשך רגעים יותר ויותר ארוכים. תרגול מדיטציה מסוג מסוים יכול בהחלט לעזור לכך, אך גם התנסויות פשוטות ויומיומיות כמו למשל לנסות להיות עם מחוג השניות של השעון למשך דקה שלמה, או לחלק את תשומת הלב ולנסות להתבונן במשהו כדי שאנו מבצעים תרגיל עם האצבעות ומקשיבים בו זמנית למוסיקה וכו'. תרגול מתמיד יעלה את יכולתנו להפנות תשומת לב ממוקדת ורצונית.
כאשר רוצים להתרכז, רצוי למנוע הסחות דעת. אם זה אפשרי, אם כן, עלינו להתרחק מהטלפון הנייד, מהמחשב ומכל אותם דברים אשר נוטים לשאוב את תשומת לבנו וליצור לעצמנו מרחב ניטרלי, בו אני יכולים להישאר עם המוח שלנו ועם מה שאנו מנסים לזכור.
אך עלינו לזכור שהסחות הדעת אינן תמיד חיצוניות, יש גם הסחות דעת פנימיות: כאשר, למשל, דעתי מוטרדת ממשהו, אני נמצאת עימו ולא עם מה שאני מנסה לזכור. עלינו, אם כן, לקרוא לעצמנו חזרה, להכריז מה כוונתנו, לקחת נשימה עמוקה, להירגע ולהתרכז.
•כדי לזכור משהו, רצוי לקשור בו רגש. את הדברים המודגשים רגשית אנו זוכרים טוב יותר. כולנו, לדוגמה, זוכרים היטב היכן היינו ב-11/9/2001, נכון? המנגנון הזה קשור למערכת הלימבית שלנו, להיפוקמפוס ולאמיגדלה. על חשיבותה של המערכת הלימבית בתהליך הקריאה והזיכרון ניתן לקרוא במאמר שכתב ד'ר רוני פז מהמחלקה לנוירו-ביולוגיה במכון וויצמן :'הזיכרונות שלנו ניתנים לזימון יותר בקלות כאשר הם קשורים לרגשות חזקים. … הניאו-קורטקס וההיפוקמפוס נמצאים במעין דיאלוג הכולל אותות הנעים מהניאו-קורטקס להיפוקמפוס וחזרה. אך כאשר המידע הזה קשור לרגש, האמיגדלה קופצת אל תוך התקשורת ומשפיעה על העברת האותות.' (מתוך (Interface, Spring/Summer 2008.
אם כן, אם ברצוננו לזכור משהו, אפילו מדובר במשהו שאינו רגשי בעליל כמו חומר למבחן, אנו יכולים להדגיש אותו לעצמנו רגשית על ידי כך שנציין לעצמנו מדוע אנו לומדים כעת, מה יהיה לנו כשנצליח במבחן או – ויש מי שאצלו הכיוון הזה עובד אף טוב יותר – להזכיר לעצמנו מה נפסיד אם לא נצליח במבחן. זה יעזור לנו להיות עם יותר תשומת לב למה שאנו קוראים ולזכור אותו טוב יותר.
הנה כמה עקרונות בסיסיים, אם כן, עבור השלב הראשון בשיפור הזיכרון שלנו, שלב קליטת המידע.
במאמרים הבאים נדבר עם השלבים האחרים: העיבוד, האחסנה והשליפה של החומר.
בהצלחה לכולנו,
שולמית
פתגם החודש:
'למידה ללא תשוקה מקלקלת את הזיכרון, ושום-דבר ממה שנספג בו אינו נשמר'. – ליאונרדו דה וינצ'י
נקודות מתוך הרצאה של מתיה ריקאר בתל אביב, 30 יולי 2008
· המטרה של כל אחד היא להיות מאושר. אף אחד לא היה בוחר בסבל באופן רצוני.
· האפשרות שלך להיות מאושר לעצמך (self-centered happiness) בתוך הבועה שלך אינה קיימת בעצם. המטרה הזאת לא יכולה לתת לך מספיק מוטיבציה, כי היא מכילה בתוכה סתירות רבות. כשאתה מרוכז בעצמך, כל דבר בפוטנציה מאיים עליך ועל האושר שלך ולכן אתה לא יכול להיות מאושר. תמיד יהיה מי שלא ימצא חן בעיניך או משהו שתהיה חייב להעלים כדי שתהיה מאושר. אתה עבד כך לעליות ולמורדות של החיים.
· בהתכווננות אלטרואיסטית יש מצב של win-win: העשייה עבור האחרים נותנת לך אומץ לעשות, הסבל של האחרים יגביר את ההחלטיות שלך למגר אותה. במקום להרוס את האושר שלך, זה יעמיק בך את ההבנה של מה באמת נותן אושר.
· בבסיס ההבנה הזאת עומדת ההבנה של התלות ההדדית של כל הקיים. אפשר להבין זאת אם אנו, למשל, בוחנים בפשטות את סיפורו של דף הנייר הזה: היה מישהו שחתך את העץ. למישהו הזה היה מסור, שמישהו אחר ייצר. הוא היה לבוש בבגדים, הייתה לו משפחה וכו' וכו'.
למה לאמן את המחשבה?
· כמות הגירויים שאנו נחשפים אליהם מהרגע שאנו נולדים כבר מאמנים את המוח. אך במשחק הזה אנחנו רק משתתפים פאסיביים, במשחק הזה הכל קורה, אין לזה כיוון. זה כמו ספינה בלב ים הנתונה לחסדי הרוחות וללא קברניט.
· לאמן את המחשבה = לבדוק את מצבנו האמיתי בכנות: מה מצבי בחיים? האם אני היכן שהייתי רוצה להיות?
· רבים אומרים שצריך לקבל את עצמך עם כל המגרעות שלך. אבל לקבל את עצמך כמו שאתה זה כמו לוותר על המרוץ לפני שחצית את קו ההתחלה.
· 'אם אתה חושב ששום דבר לא צריך להשתנות בחייך, אז או אתה מואר או אתה טיפש' (אמר אחד המורים שלו). תמיד יש משהו לשפר.
· בצורה כזאת אנו מעריכים מעט מאד את כוח הטרנספורמציה של החיים: כשאתה פועל על משהו, אתה יכול לשנות אותו. לדוגמא: כשמישהו חולה, אנו דואגים לרפא אותו, כי אנו רואים את היתרון של השינוי במצבו. צריך לראות את היתרון גם בשינוי שלנו.
· המחשבה בנויה מזיכרונות עבר, תפיסת הווה, דמיון עתיד, רגש – הכל מבוסס על התנסות. כלומר, צריך להיות מודע לכך שזה קורה (גם אם לא לגמרי). ללא המודעות הזאת ('המחשבה המוארת') אין תפקודים קוגניטיביים ולכן אין שום תפיסה בעצם.
· מחשבה מוארת = לשפוך אור על סיטואציה ולכן לדעת שהיא קיימת, קוגניציה. האור אינו מותנה. בכדי להאיר את האספקטים השונים כמו אהבה ושנאה, למשל, הוא חייב להיות ניטרלי.
· קיים כמובן הקשר בין מצבנו הפנימי ומצבנו החיצוני. מצבנו החיצוני בודאי משפיע עלינו אם אנו עסוקים בלחפש אוכל, זה משאיר מעט זמן לעיסוק במצבנו הפנימי. אז אם האושר תלוי בכך שאנחנו מצליחים להביא את התנאים לכך שיהיו מספקים, לא נגיע לעולם לאושר, כי התנאים אף פעם לא יהיו מספקים.
· האושר אינו שורה אינסופית של מצבים מהנים. המצבים משתנים ולא יציבים. ההנאה עצמה יכולה לתרום, אך גם ליצור התנגדות. האושר צריך לתת לך את הכוח לעמוד במציאות המשתנה. אתה יכול להיות גם עצוב, אך עם כיוון ולכן זה לא הורס לך את כל החיים.
איך להתאמן?
· כמה מהטכניקות הן כמו נוגדנים לרעלים מסוימים שקיימים במחשבה – למשל, שנאה. אי אפשר בו זמנית לשנוא ולרצות לעשות טוב. אז ככל שאתה מביא בהתמדה למחשבה את ההיפך, לא יהיה שם מקום לשנאה או לרצון לפגוע.
· אימון של המחשבה דורש התמסרות ואימון. זה בדיוק כמו ללמוד פסנתר: בהתחלה אתה רק מוציא כמה תווים, אך יום אחד תוכל לנגן מוצארט. אך זה אבסורדי לחשוב שתוכל לנגן מוצארט ללא אימון. מוזר שדווקא בתחום הזה אנשים רוצים פיתרון בזק.
· יש נוגדנים ספציפיים לכל סוג של רעל. אם מטפחים אותם בתוכך על ידי אימון, הם יעבדו.
· סוג אחר של שיטות הוא יותר כוללני ומתאים לכל סוגי הרעלים. בבסיס יש את ההבנה של ההזדהות עם הרעל: אתה כועס, כולך כועס, אתה בתוך הכעס. צריך להתבונן בכעס כעל תופעה, כמו שמסתכלים על להבה של אש. צריך להתעלם מהגורם לכעס ולמקד את ההתבוננות על התופעה עצמה.
המחקר המדעי בו הוא השתתף
· משמעות המילה מדיטציה = לטפח, להכיר יכולת חדשה.
· 8 שנים של מחקר, החל משנת 2000 בין הדלאי למה למדעני מוח. ריקאר היה 'שפן הניסיונות' הראשון. עשרים נחקרים, חצי נשים וחצי גברים. המחקר החל עם מודטים 'מומחים' אבל המשיך עם קבוצות מתנדבים שרק למדו למדוט.
· המחקר הוכיח שב-8 שבועות בלבד, 30 דקות של מדיטציה ביום, כבר מגיעים לתוצאות מרשימות.
· בהתחלה חקרו מודטים ותיקים ובדקו במה שונה המוח שלהם. הצעד השני היה: איך מגיעים לזה?
· הבדיקות נעשו על ידי EEG ו-FMRI . הצמידו לו 256 אלקטרודות. כל אחד מהווה סוג שונה של מחקר: אחד יותר מדויק באשר למרחב והשני באשר לזמן.
· נבדקו שני מצבים שונים: 1. כשאתה מרוכז בכלום, 2. כשאתה מרוכז בחמלה. הגרף הראה שיא (peak) של 800% יותר בגלי הגאמה בזמן מחשבה על חמלה באזור של ה-Prefrontal center של האונה הקדמית בהמיספרה השמאלית. האזור הזה קשור גם לדיכאון.
· מבדקים שנעשו אחר כך בין המודטים מזה 8 שבועות לאנשים שאינם מודטים, הראו שהמודטים מסוגלים להישאר בקשב למשך 45 דקות ועוד שמי שלא מתאמן, עקומת הקשב שלו יורדת אחרי 10 דקות בלגד.
· האנשים שנבדקו עסקו במקצועות המערבים חרדה. אחרי 8 שבועות ראו שיש ירידה משמעותית ברמת החרדה (26%) וחיזוק של המערכת החיסונית. למשל, השפעת החיסון נגד שפעת הייתה הרבה יותר גבוהה בקבוצה שתרגלה מדיטציה מזה 8 שבועות.
· בדקו גם את האנשים לא רק במצב של מדיטציה, אלא גם תוך כדי עבודה (קדרות). היה ממש הבדל ברמת הכעס בקבוצה שתרגלה מדיטציה מזה 8 שבועות. זה גם הוריד את לחץ הדם שלהם.
· האושר מלהיות בעלי ממון מגיע רק אם הכסף הזה מבוזבז על אחרים.
· גם למודטים המתורגלים יש עליות ומורדות – זה לא שהכל קו ישר של אושר. אבל הקו הקבוע הבסיסי הוא יותר אופטימאלי.
בנוסף:
We must be the change we want to see in the world (Gandhi)
· שני סוגים של עיסוק במחשבה: הכלב והאריה. הכלב, אם אתה זורק לו אבן, יביא אותה אליך שוב ושוב. האריה, אם אתה זורק אבן, לא יסתכל על האבן אלא על מי שזרק אותה ויבוא לטרוף אותו אחרי זריקה אחת.
'אנשים שעוסקים במדיטציה הם נחקרים מאוד מועילים כאשר אנו מבקשים לברר מה קורה במוח כשאנשים מהרהרים בינם לבין עצמם, מפני שההתבוננות הפנימית שלהם מאוד שקיפה. במובן זה הם כמו טלסקופ-מוח', אומר הנזיר הבודהיסטי מתייה ריקאר, בראיון טלפוני מפאריס. ריקאר, צרפתי בן 62 החי במנזר שצ'ן שבהרי ההימלאיה, יגיע ב- 30 ביולי להרצאה אחת בארץ (19:00, תיאטרון 'גשר' ביפו). הסופר, הצלם והמתורגמן, יגיע כאורח מטעם עמותת 'ידידי הדהרמה' ונושא הרצאתו יהיה השפעתה של המדיטציה על המוח.
מתייה ריקאר, שלפני התנזרותו השלים דוקטורט בביולוגיה מולקולארית בהנחיית חתן פרס נובל פרנסואה ז'קוב, משמש עבור רבים גשר בין המרחבים דלילי החמצן של נזירי הבודהיזם בהרי ההימלאיה, לבין המעבדות, אולמות ההרצאה ומסיבות העיתונאים של ערי אירופה וצפון אמריקה. ריקאר משמש כמתורגמן עבור הלאמה שצ'ן רבג'ם רינפוצ'יה, נכדו של המורה הרוחני המנוח, דילגו קהיינצ'ה רינפוצ'יה. כמו כן הוא מתלווה תכופות למסעות ההסברה של הדאלי לאמה ועוסק בתרגום מאמרים וספרים, בארגון כנסים ובהרצאות.
הרקע החינוכי והתרבותי שלו, הפכו את ריקאר לדמות המגשרת בין פערים תרבותיים. כבנו של הפילוסוף הצרפתי הנודע ז'אן-פרנסואה רוול, גדל הנזיר בלב האליטה האינטלקטואלית והמדעית של פאריס. בגיל 26, לאחר סיום לימודיו במכון 'פסטר' היוקרתי, נסע לטייל בהודו והחל לתרגל מדיטציה. ב-1972, קבע את משכנו במנזר שצ'ן ומאז 1979 הוא נחשב לנזיר. שניים מספריו של ריקאר תורגמו לעברית: 'הנזיר והפילוסוף' ו'בזכות האושר'. 'הנזיר והפילוסוף' הוא ספר המבטא היטב את מעמדו המיוחד של המחבר, על התפר בין הציוויליזציה הנוצרית-יהודית לבין הציוויליזציה הבודהיסטית. הספר מקבץ שיחות בין פילוסוף מערבי, אותו מייצג אביו של ריקאר, לבין צעיר מערבי שהפך לנזיר בודהיסטי, אותו מייצג הבן ריקאר.
גולת הכותרת של עבודתו הציבורית, היא השתתפותו במספר פרויקטים מדעיים, שמעמידים את המדיטציה לרשות מדעי המוח. ריקאר סבור שעבודתם של המדענים בתחום זה היא פורצת דרך במובן שהיא הצליחה להעיר תחום שהיה רדום למשך כ- 100 שנים, חקר מצב המוח בזמן הרהור. 'הבעיה עם חקר האינטרוספקציה, שבגללה פחות או יותר נטשו את תחום המחקר הזה בסוף המאה ה- 19, הייתה שהיא נתפסה כמשהו מאוד בלתי יציב ולא אמין, כמו טלסקופ שרועד' מסביר ריקאר, 'אבל אם אתה עובד עם אנשים שמסוגלים להתרכז לאורך זמן, ומתאמנים באופן סדיר בהתבוננות פנימית, אתה מקבל תמונה הרבה יותר יציבה ואמינה'.
הקשר בין המדענים לבין הנזירים הבודהיסטיים התחיל בשנת 2000 כשבמעבדתו של פרופ' ריצ'רד דייווידסון באוניברסיטת ויסקונסין התקבל פקס ששלח הדאלי- לאמה, בו הזמין את דייווידסון לכנס בעיר דרהמסלה. דייווידסון, מתרגל אדוק של מדיטציה, ניאות כמובן להצטרף והעיר את תשומת ליבם של מדענים נוספים להזדמנות המחקרית הגדולה שנפלה בידם. 'בפגישה זו נכחו, חוץ מהדאלי- לאמה, ממני ומדייווידסון, חוקרים נוספים שהתעניינו בתחום כמו פרנסיס קוברל, פול אקמן ואחרים. במהלך השבוע הזה הוחלט לעשות מחקר רציני בנוגע למדיטציה והשפעתה ארוכת הטווח וקצרת הטווח על המוח. מכיוון שאני מדען בהכשרתי חשבתי שזה מאוד מעניין והתנדבתי לשמש כנחקר. מה שעניין אותי במיוחד היה המפגש בין החוויה האובייקטיבית של המדען, המתבונן במוחו של אדם אחר, לחוויה הסובייקטיבית של המתרגל, המביט אל תוך עצמו'.
מאז הועידה בדרהמסלה הלך והתהדק הקשר בין הנזירים למדענים. כ- 20 נזירים השתתפו עד כה במחקרים שנערכו באוניברסיטאות במדיסון, פרינסטון, ברקלי ועוד. 'המחקר התפתח מאוד בזמן הקצר שעבר ועכשיו חוקרים גם את ההשפעה קצרת הטווח על אנשים שלא עוסקים במדיטציה זמן רב. בוחנים גם שימושים קליניים למדיטציה ואנו נמצאים בתקופה שבה מחברים סוף סוף בין אובייקטיביות לסובייקטיביות'.
מה עושים במחקרים אלה?
'מדיטציה היא אימון של המוח. אפשר לאמן את המוח לכל מיני דברים, אפשר לאמן אותו לריכוז עמוק, לעבודה מרוכזת באזור מסוים או למיקוד במחשבה אחת. בפעם הראשונה בחנו כמה סוגים של מדיטציה והחלטנו להתרכז בשלושה סוגים: אימון לחמלה, אימון לריכוז עמוק ואימון 'נוכחות פתוחה', שנועד להביא למצב שבו אתה פחות רגיש לגירויים אבל עדיין מאוד מודע. עם שני האימונים הראשונים הגענו לתוצאות מאוד מעניינות. השוונו בין מצב רגיל בו הנחקר שוכב בבדיקת MRI לבין מצב של מדיטציה. השוונו גם בין אנשים שלא עושים מדיטציה לבין הנזירים. בכל פעם נבדקו הנחקרים לאורך פרקי זמן של כ-3 דקות ומערכת ה-MRI הראתה מה קורה במוח באותו זמן. הגענו בהדרגה לתמונה של התהליכים המתרחשים במוח כאשר שנזיר מאמן את עצמו לחשוב על חמלה, וכאשר נזיר מנסה להגיע למצב של ריכוז עמוק מאוד'.
תוצאות המחקר של פרופ' דייווידסון הצביעו על שלוש תופעות יוצאות דופן במוחם של הנזירים. כשהתבקשו הנזירים לאמן את מוחם לריכוז עמוק בחפץ מסוים או לחשיבה אודות מושג החמלה, נרשמה במוחם תנודה של גלי הגמא, שהייתה מהירה פי 30 מזו שנרשמה אצל קבוצת הביקורת. בנוסף, נרשמה פעילות מוגברת באונה הפרונטלית השמאלית של המוח. אזור זה נחשב לאזור האחראי לתחושת נועם ואושר. הפעילות באונה הפרונטלית השמאלית של ריקאר הייתה כה מוגברת, שמגזין ה'אינדפנדנט' כינה אותו 'האיש המאושר ביותר בעולם'. הממצא השלישי היה תנודות מסונכרנות באזורים שונים של המוח, תופעה המוכרת אצל אנשים הנמצאים תחת הרדמה כללית.
למה חשבתם דווקא על חמלה?
'יש שתי סיבות, למרות שלא בדקנו רק חמלה אלא גם ריכוז. מסתבר שהריכוז בחמלה הוא המצב המדיטטיבי המניב את עוצמת גלי הגמא הגבוהה ביותר'.
האם זה אומר שחמלה היא רגש חזק?
'לא. זה מדגים את היכולת שיש לאנשים שעוסקים במדיטציה לייצר מצב מוחי מאוד נקי ומדויק. בדרך כלל, כשמתבוננים בהדמיה של מוחו של אדם העוסק בהתבוננות פנימית, מקבלים תמונה מאוד מבולבלת ומפוצלת של עבודת המוח. אבל בזמן אימון המוח לחמלה, מקבלים שדרים מאוד נקיים וברורים וגלי מוח מאוד חזקים. אבל לא הייתי קורא לזה רגש חזק כי זה מצב קוגניטיבי שניתן לשמר אותו למשך 20 – 30 דקות. אני לא חושב שאפשר לשמר רגש כמו הפתעה או פחד למשך זמן כזה ארוך, בצורה יציבה וללא גירוי חיצוני'.
תוצאות המחקר עוררו עניין רב, כשפורסמו בשנת 2004. עם זאת הן עוררו ביקורת רבה מצד מדענים. בראש מחנה המתנגדים התייצב הנוירולוג יי ראו (Yi Rao), מדען ממוצא סיני העובד באוניברסיטת נורת'-ווסתרן שבארה'ב. ראו ותומכיו יצאו כנגד מחקריו של דייווידסון בטענה שהם מוטים, בשל העניין האישי של דייווידסון במדיטציה. הם טענו גם כי דייווידסון עושה שימוש פסול במדע, על מנת לקדם את מאמציו הדיפלומטיים של הדאלי- לאמה להביא לשחרור חבל טיבט מהשלטון הסיני. דייוידסון ותומכיו השיבו למבקריהם באותה מנה, וציינו כי מחצית מהחתומים על גילוי הדעת נגד המחקר, היו מדענים סינים
'יש לי שני דברים להגיד על הביקורת הזאת', אמר ריקאר, 'ראשית, זה פשוט לא נכון עובדתית. יש הרבה מעבדות שעוסקות בנושא, המנוהלות על ידי מדענים שלא עוסקים במדיטציה. למשל, ג'ונתן כהן בפרינסטון, שמאוד אוהב את האנשים שבאים להשתתף בניסויים ואין לו כמובן שום דבר נגד מדיטציה אבל הוא לא תרגל מדיטציה מעולם, הוא מעדיף לעשות ג'וגינג'.
'שנית, הטיעון שאדם שמתרגל מדיטציה לא יכול לחקור מדיטציה הוא ממש טיפשי. אם הוא נכון אז עלינו להסיק שאדם שאוהב אמנות לא יכול לחקור את הביטוי הנוירולוגי של יצירה אמנותית או כישרון לציור, אדם שעוסק בספורט לא יכול לחקור את ההשפעה של פעילות גופנית על המוח וכך הלאה. במצב כזה אדם יכול לחקור אך ורק נושאים שמשעממים אותו. המסקנות של דייווידסון הן תוצאה של מחקר מאוד מדוקדק וסקפטי. הוא הזמין את הנוירולוג וולף זינגר, מבכירי המדענים בתחום, לחוות את דעתו על התוצאות. מדובר במחקר יציב ואמין ודייווידסון הוזמן להציג את מסקנותיו לפני ועדת פרס נובל, הוא לא מדען מטורלל ויש לו שם עולמי מכובד'.
יצוין שדייווידסון אכן נחשב לחוקר פורה ומוערך בקהילה המדעית, לצד היותו אחד המדענים המתוקשרים ביותר בשנים האחרונות. עשרות כתבות הופיעו בעקבות מחקריו, במיוחד אלו שנגעו למדיטציה, ובשנת 2006 בחר בו מגזין 'טיים' לאחד מ- 100 האישים המשפיעים ביותר בעולם.
בפתח המאה ה- 21, נתפסת המדיטציה על ידי אנשים רבים כאמצעי יעיל להגעה אל האושר. החיבור בין מדיטציה למדעי המוח מעורר את השאלה האם ניתן לצפות באושר באמצעי ההדמיה הקיימים במעבדות היום. בנושא זה מתגלה ריקאר כתומך נלהב ביכולות המדע, ובהכלת מערכת המושגים המדעית על נושאים שמדענים רבים נרתעים מלעסוק בהם, ומעדיפים להשאיר אותם לטיפולם של האמנים וההוגים.
'זה תלוי איך אתה מגדיר אושר. אבל אחרי שהגדרת מה אתה מחפש אז למה לא? אם אנחנו מדברים על אושר כעל אלטרואיזם מוגבר, חמלה ויציבות רגשית, אז כן – אפשר בהחלט למדוד את העוצמות של המצבים הקוגניטיביים האלה ולהבין איך מגיעים למצב הזה. אם מדברים על אושר כעל איזה רגש מעורפל אז אני לא יודע אם זה אפשרי. אבל כמצב קוגניטיבי מוגדר זה בהחלט נושא למחקר'.
אמונתו של ריקאר ביכולתו של המדע לחקור את ביטויו ומקורותיו של האושר, מתבטאת גם בפעילותו הציבורית ובהשקפותיו הפוליטיות. הוא סבור שממשלות העולם אינן מחויבות לאושר של אזרחיהן מפני שהן מבינות את המושג רק בהיבט החומרי שלו. האיש שנחשב עבור רבים סמל לעניין הגובר של העולם המערבי בתורות המזרח, מאז סוף שנות ה- 60 של המאה הקודמת, ביקורתי מאוד כלפי הציוויליזציה בה גדל והתחנך. 'ממשלות המערב צריכות להשקיע יותר באיכות חיים. כיום הן עסוקות רק בהגדלת התוצר הלאומי הגולמי שלהן ובעשותן זאת הן נכשלות במטרה האמיתית שלהן, שהיא הבאת אושר לאזרחים. הן הפכו את התל'ג למדד האושר ואגב כך הרסו את הסביבה בה חיים האנשים ופגעו משמעותית באיכות חייהם. כל זה נובע מהבנה מוטעית לחלוטין של סדר העדיפויות הנכון ושל המצב המנטלי שנקרא 'אושר".
Washington Post Staff Writer, Monday, January 3, 2005; Page A05
Brain research is beginning to produce concrete evidence for something that Buddhist practitioners of meditation have maintained for centuries: Mental discipline and meditative practice can change the workings of the brain and allow people to achieve different levels of awareness.
Those transformed states have traditionally been understood in transcendent terms, as something outside the world of physical measurement and objective evaluation. But over the past few years, researchers at the University of Wisconsin working with Tibetan monks have been able to translate those mental experiences into the scientific language of high-frequency gamma waves and brain synchrony, or coordination. And they have pinpointed the left prefrontal cortex, an area just behind the left forehead, as the place where brain activity associated with meditation is especially intense.
'What we found is that the longtime practitioners showed brain activation on a scale we have never seen before,' said Richard Davidson, a neuroscientist at the university's new $10 million W.M. Keck Laboratory for Functional Brain Imaging and Behavior. 'Their mental practice is having an effect on the brain in the same way golf or tennis practice will enhance performance.' It demonstrates, he said, that the brain is capable of being trained and physically modified in ways few people can imagine.
Scientists used to believe the opposite — that connections among brain nerve cells were fixed early in life and did not change in adulthood. But that assumption was disproved over the past decade with the help of advances in brain imaging and other techniques, and in its place, scientists have embraced the concept of ongoing brain development and 'neuroplasticity.'
Davidson says his newest results from the meditation study, published in the Proceedings of the National Academy of Sciences in November, take the concept of neuroplasticity a step further by showing that mental training through meditation (and presumably other disciplines) can itself change the inner workings and circuitry of the brain.
The new findings are the result of a long, if unlikely, collaboration between Davidson and Tibet's Dalai Lama, the world's best-known practitioner of Buddhism. The Dalai Lama first invited Davidson to his home in Dharamsala, India, in 1992 after learning about Davidson's innovative research into the neuroscience of emotions. The Tibetans have a centuries-old tradition of intensive meditation and, from the start, the Dalai Lama was interested in having Davidson scientifically explore the workings of his monks' meditating minds. Three years ago, the Dalai Lama spent two days visiting Davidson's lab.
The Dalai Lama ultimately dispatched eight of his most accomplished practitioners to Davidson's lab to have them hooked up for electroencephalograph (EEG) testing and brain scanning. The Buddhist practitioners in the experiment had undergone training in the Tibetan Nyingmapa and Kagyupa traditions of meditation for an estimated 10,000 to 50,000 hours, over time periods of 15 to 40 years. As a control, 10 student volunteers with no previous meditation experience were also tested after one week of training.
The monks and volunteers were fitted with a net of 256 electrical sensors and asked to meditate for short periods. Thinking and other mental activity are known to produce slight, but detectable, bursts of electrical activity as large groupings of neurons send messages to each other, and that's what the sensors picked up. Davidson was especially interested in measuring gamma waves, some of the highest-frequency and most important electrical brain impulses.
Both groups were asked to meditate, specifically on unconditional compassion. Buddhist teaching describes that state, which is at the heart of the Dalai Lama's teaching, as the 'unrestricted readiness and availability to help living beings.' The researchers chose that focus because it does not require concentrating on particular objects, memories or images, and cultivates instead a transformed state of being.
Davidson said that the results unambiguously showed that meditation activated the trained minds of the monks in significantly different ways from those of the volunteers. Most important, the electrodes picked up much greater activation of fast-moving and unusually powerful gamma waves in the monks, and found that the movement of the waves through the brain was far better organized and coordinated than in the students. The meditation novices showed only a slight increase in gamma wave activity while meditating, but some of the monks produced gamma wave activity more powerful than any previously reported in a healthy person, Davidson said.
The monks who had spent the most years meditating had the highest levels of gamma waves, he added. This 'dose response' — where higher levels of a drug or activity have greater effect than lower levels — is what researchers look for to assess cause and effect.
In previous studies, mental activities such as focus, memory, learning and consciousness were associated with the kind of enhanced neural coordination found in the monks. The intense gamma waves found in the monks have also been associated with knitting together disparate brain circuits, and so are connected to higher mental activity and heightened awareness, as well.
Davidson's research is consistent with his earlier work that pinpointed the left prefrontal cortex as a brain region associated with happiness and positive thoughts and emotions. Using functional magnetic resonance imagining (fMRI) on the meditating monks, Davidson found that their brain activity — as measured by the EEG — was especially high in this area.
Davidson concludes from the research that meditation not only changes the workings of the brain in the short term, but also quite possibly produces permanent changes. That finding, he said, is based on the fact that the monks had considerably more gamma wave activity than the control group even before they started meditating. A researcher at the University of Massachusetts, Jon Kabat-Zinn, came to a similar conclusion several years ago.
Researchers at Harvard and Princeton universities are now testing some of the same monks on different aspects of their meditation practice: their ability to visualize images and control their thinking. Davidson is also planning further research.
'What we found is that the trained mind, or brain, is physically different from the untrained one,' he said. In time, 'we'll be able to better understand the potential importance of this kind of mental training and increase the likelihood that it will be taken seriously.'
20 Jan 2007 (Sharon Begley, Wall Street Journal) Dalai Lama helps scientists show the power of the mind to sculpt our gray matter.
Although science and religion are often in conflict, the Dalai Lama takes a different approach. Every year or so the head of Tibetan Buddhism invites a group of scientists to his home in Dharamsala, in Northern India, to discuss their work and how Buddhism might contribute to it.
In 2004 the subject was neuroplasticity, the ability of the brain to change its structure and function in response to experience. The following are vignettes adapted from 'Train Your Mind, Change Your Brain,' which describes this emerging area of science:
The Dalai Lama, who had watched a brain operation during a visit to an American medical school over a decade earlier, asked the surgeons a startling question: Can the mind shape brain matter?
Over the years, he said, neuroscientists had explained to him that mental experiences reflect chemical and electrical changes in the brain. When electrical impulses zip through our visual cortex, for instance, we see; when neurochemicals course through the limbic system we feel
But something had always bothered him about this explanation, the Dalai Lama said. Could it work the other way around? That is, in addition to the brain giving rise to thoughts and hopes and beliefs and emotions that add up to this thing we call the mind, maybe the mind also acts back on the brain to cause physical changes in the very matter that created it. If so, then pure thought would change the brain's activity, its circuits or even its structure.
One brain surgeon hardly paused. Physical states give rise to mental states, he asserted; 'downward' causation from the mental to the physical is not possible. The Dalai Lama let the matter drop. This wasn't the first time a man of science had dismissed the possibility that the mind can change the brain. But 'I thought then and still think that there is yet no scientific basis for such a categorical claim,' he later explained. 'I am interested in the extent to which the mind itself, and specific subtle thoughts, may have an influence upon the brain.'
The Dalai Lama had put his finger on an emerging revolution in brain research. In the last decade of the 20th century, neuroscientists overthrew the dogma that the adult brain can't change. To the contrary, its structure and activity can morph in response to experience, an ability called neuroplasticity. The discovery has led to promising new treatments for children with dyslexia and for stroke patients, among others.
But the brain changes that were discovered in the first rounds of the neuroplasticity revolution reflected input from the outside world. For instance, certain synthesized speech can alter the auditory cortex of dyslexic kids in a way that lets their brains hear previously garbled syllables; intensely practiced movements can alter the motor cortex of stroke patients and allow them to move once paralyzed arms or legs.
The kind of change the Dalai Lama asked about was different. It would come from inside. Something as intangible and insubstantial as a thought would rewire the brain. To the mandarins of neuroscience, the very idea seemed as likely as the wings of a butterfly leaving a dent on an armored tank.
Neuroscientist Helen Mayberg had not endeared herself to the pharmaceutical industry by discovering, in 2002, that inert pills — placebos — work the same way on the brains of depressed people as antidepressants do. Activity in the frontal cortex, the seat of higher thought, increased; activity in limbic regions, which specialize in emotions, fell. She figured that cognitive-behavioral therapy, in which patients learn to think about their thoughts differently, would act by the same mechanism.
At the University of Toronto, Dr. Mayberg, Zindel Segal and their colleagues first used brain imaging to measure activity in the brains of depressed adults. Some of these volunteers then received paroxetine (the generic name of the antidepressant Paxil), while others underwent 15 to 20 sessions of cognitive-behavior therapy, learning not to catastrophize. That is, they were taught to break their habit of interpreting every little setback as a calamity, as when they conclude from a lousy date that no one will ever love them.
All the patients' depression lifted, regardless of whether their brains were infused with a powerful drug or with a different way of thinking. Yet the only 'drugs' that the cognitive-therapy group received were their own thoughts.
The scientists scanned their patients' brains again, expecting that the changes would be the same no matter which treatment they received, as Dr. Mayberg had found in her placebo study. But no. 'We were totally dead wrong,' she says. Cognitive-behavior therapy muted overactivity in the frontal cortex, the seat of reasoning, logic, analysis and higher thought. The antidepressant raised activity there. Cognitive-behavior therapy raised activity in the limbic system, the brain's emotion center. The drug lowered activity there.
With cognitive therapy, says Dr. Mayberg, the brain is rewired 'to adopt different thinking circuits.'
Such discoveries of how the mind can change the brain have a spooky quality that makes you want to cue the 'Twilight Zone' theme, but they rest on a solid foundation of animal studies. Attention, for instance, seems like one of those ephemeral things that comes and goes in the mind but has no real physical presence. Yet attention can alter the layout of the brain as powerfully as a sculptor's knife can alter a slab of stone.
That was shown dramatically in an experiment with monkeys in 1993. Scientists at the University of California, San Francisco, rigged up a device that tapped monkeys' fingers 100 minutes a day every day. As this bizarre dance was playing on their fingers, the monkeys heard sounds through headphones. Some of the monkeys were taught: Ignore the sounds and pay attention to what you feel on your fingers, because when you tell us it changes we'll reward you with a sip of juice. Other monkeys were taught: Pay attention to the sound, and if you indicate when it changes you'll get juice.
After six weeks, the scientists compared the monkeys' brains. Usually, when a spot on the skin receives unusual amounts of stimulation, the amount of cortex that processes touch expands. That was what the scientists found in the monkeys that paid attention to the taps: The somatosensory region that processes information from the fingers doubled or tripled. But when the monkeys paid attention to the sounds, there was no such expansion. Instead, the region of their auditory cortex that processes the frequency they heard increased.
Through attention, UCSF's Michael Merzenich and a colleague wrote, 'We choose and sculpt how our ever-changing minds will work, we choose who we will be the next moment in a very real sense, and these choices are left embossed in physical form on our material selves.'
The discovery that neuroplasticity cannot occur without attention has important implications. If a skill becomes so routine you can do it on autopilot, practicing it will no longer change the brain. And if you take up mental exercises to keep your brain young, they will not be as effective if you become able to do them without paying much attention.
Since the 1990s, the Dalai Lama had been lending monks and lamas to neuroscientists for studies of how meditation alters activity in the brain. The idea was not to document brain changes during meditation but to see whether such mental training produces enduring changes in the brain.
All the Buddhist 'adepts' — experienced meditators — who lent their brains to science had practiced meditation for at least 10,000 hours. One by one, they made their way to the basement lab of Richard Davidson at the University of Wisconsin, Madison. He and his colleagues wired them up like latter-day Medusas, a tangle of wires snaking from their scalps to the lectroencephalograph that would record their brain waves.
Eight Buddhist adepts and 10 volunteers who had had a crash course in meditation engaged in the form of meditation called nonreferential compassion. In this state, the meditator focuses on unlimited compassion and loving kindness toward all living beings.
As the volunteers began meditating, one kind of brain wave grew exceptionally strong: gamma waves. These, scientists believe, are a signature of neuronal activity that knits together far-flung circuits — consciousness, in a sense. Gamma waves appear when the brain brings together different features of an object, such as look, feel, sound and other attributes that lead the brain to its aha moment of, yup, that's an armadillo.
Some of the novices 'showed a slight but significant increase in the gamma signal,' Prof. Davidson explained to the Dalai Lama. But at the moment the monks switched on compassion meditation, the gamma signal began rising and kept rising. On its own, that is hardly astounding: Everything the mind does has a physical correlate, so the gamma waves (much more intense than in the novice meditators) might just have been the mark of compassion meditation.
Except for one thing. In between meditations, the gamma signal in the monks never died down. Even when they were not meditating, their brains were different from the novices' brains, marked by waves associated with perception, problem solving and consciousness. Moreover, the more hours of meditation training a monk had had, the stronger and more enduring the gamma signal.
It was something Prof. Davidson had been seeking since he trekked into the hills above Dharamsala to study lamas and monks: evidence that mental training can create an enduring brain trait.
Prof. Davidson then used fMRI imaging to detect which regions of the monks' and novices' brains became active during compassion meditation. The brains of all the subjects showed activity in regions that monitor one's emotions, plan movements, and generate positive feelings such as happiness. Regions that keep track of what is self and what is other became quieter, as if during compassion meditation the subjects opened their minds and hearts to others.
More interesting were the differences between the monks and the novices. The monks had much greater activation in brain regions called the right insula and caudate, a network that underlies empathy and maternal love. They also had stronger connections from the frontal regions to the emotion regions, which is the pathway by which higher thought can control emotions.
In each case, monks with the most hours of meditation showed the most dramatic brain changes. That was a strong hint that mental training makes it easier for the brain to turn on circuits that underlie compassion and empathy.
'This positive state is a skill that can be trained,' Prof. Davidson says. 'Our findings clearly indicate that meditation can change the function of the brain in an enduring way.'
| 
