"מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי ילדת "למה?", אהבתי להבין איך הדברים עובדים, למה הם קורים, לי ולאחרים. מסע התגלית שלי, שאורך כבר 17 שנים בצורה מסודרת, הביא אותי לחקור את האדם, אותי, את האחרים, את מה שאנחנו היום, את מה שאנחנו יכולים להיות ולחפש את הכלים שיכולים לעזור לנו להשתמש בעצמנו טוב יותר ולהגשים את הפוטנציאל שלנו.

התמזל מזלי לפגוש את מי שיכל ללמד אותי איך ללמוד, איך לרכוש ידע ואיך לנהל אותו. המוח האנושי מקסים אותי, עם שפע היכולות החבויות והגלויות שלו והיום, מלבד להעביר קורס קריאה תלת מימדית וקורס קריאה מהירה,  אני מקדישה את זמני להעביר את הידע הזה לכל אדם שיש בו מספיק סקרנות ורצון לגלות דברים חדשים.

אבל רגע, אני גם אדם מלא אנרגיה ושמחת חיים, אני אוהבת לחיות טוב, לשיר, לאכול טוב, לצחוק …  כל זה תמיד נמצא איתי, גם כשאני מספרת לכם על מבנה המוח.

ההרצאות שלי:

1. נפלאות התפיסה: המוח שלנו הוא הרבה יותר אינטליגנטי ממה שאנו חושבים. בהרצאה נכיר כמה מחוקי ההתנהגות של המוח ואף נפריך כמה פרדיגמות תוך כדי משחק והומור.
2. "נו, איך קראו לו?" -  כמה עובדות על זיכרון ומה צריך בשביל לשפר אותו.
3. בול פגיעה וניצחון – איך להציב נכון מטרות.
4. דיבור לפני קהל – כמה עצות פרקטיות כדי להלהיב את הקהל שלכם ולתת לו הרצאה מרתקת.
5. לתקשר נכון כדי להגיע לתוצאות – ערוצי הרדיו הפנימיים שלנו, להכיר אותם כדי לתקשר עם אחרים.
6. "מה שאתה רואה זה לא מה שאתה מקבל" – על מה שבין העין, הראייה ותפיסת המציאות דרך האשליות האופטיות.

אורח החיים של רובנו מביא אותנו לשבת חלקים גדולים של היום אל מול המסך המלבני של המחשב שלנו.

וכך, למרות שאהבתי הגדולה לספרים המודפסים עדיין עולה על זו לקריאה מהמחשב, ראיתי לנכון – ולו בשם הדאגה לכדור הארץ, לעצים של יערות הגשם המשמשים בסיס לנייר ולזיהום שיוצר הטונר במדפסות, אך גם כמובן בשל השימוש התכוף – להקדיש את המאמר הבא למתן כמה עצות וטיפים לקריאה מהירה על גבי מסך המחשב.

גם הפעם אני מזמינה את אלו שהצטרפו לניוזלטר שלנו רק לאחרונה, לקרוא את המאמרים הקודמים שכתבתי.

המאמרים עוסקים בכל הנושאים הקשורים לאפשרות לרכוש לעצמנו יכולת קריאה מהירה ויכולים להאיר היבטים שונים הקשורים גם למאמר הזה.
הקורסים של קריאה תלת ממדית, מעבר לטכניקות הקריאה עצמן, מכילים שפע של מידע והתנסויות לשם שימוש טוב יותר בעצמנו ובזה ייחודן. מקווה לפגשכם באחד מהקורסים הקרובים שלנו.

כיצד, אם כן, נוכל ליישם קריאה מהירה על גבי צג המחשב?

1. מטרה

הדבר הראשון שעלינו לזכור הוא שלגבי כל דבר שאנו עומדים לקרוא – ותמיד חלק אינטגראלי מטכניקת הקריאה התלת מימדית – חשוב לדעת מראש לשם מה אנו רוצים לקרוא אותו ומה הוא יכול לתת לנו. ככל שנצליח לכוון את המטרה שלנו לקריאה, כך ניתן למחשבה שלנו, למוח שלנו, כיוון ברור יותר.
ניקח לדוגמא מסמך מסוים שמגיע אלינו ושאנו צריכים לקרוא לפני פגישה חשובה. המטרה לקריאה תהיה קשורה לפגישה עצמה: יכול להיות, למשל, שמצפים ממני שאדע את החומר הזה ובכל מקרה סביר להניח שהידע המוקדם הזה יעזור לי להשיג את מטרת הפגישה עצמה. עלי לציין לעצמי בברור מהו הנושא שבו אני רוצה להיות מיומנת ומהו היתרון שאשיג כשאדע אותו.
לשם הצבת המטרה יכול לעזור לנו גם לשאול את עצמנו מה הייתה מטרת מי שכתב את המסמך. האם הוא רצה להעמיד לרשותנו כמה נקודות מבט, או האם הוא רצה לקדם נקודת מבט מסוימת? האם הוא רצה לעודד את הקורא, או אולי דווקא להזהירו?
אם מדובר באתר אינטרנט: האם זה אתר שמתאר משהו מסוים, או האם מדובר בבמה לכמה וכמה נושאים?
כשנבין זאת, נבין גם את 'טון הדיבור' של המסמך ונוכל לברור את העיקר – התוכן המעניין אותנו – מהטפל – כל הדברים הקשורים לרטוריקה עצמה. זה יעזור לנו לחסוך זמן רב.
כל התהליך הזה לוקח רק דקותיים. ככל שנהיה יותר מורגלים לו, הוא ייקח פחות זמן.

2. הקדמה / סקירה

השלב הזה הוא שלב חשוב לחיסכון הזמן שלנו. ככל שנרגיל את עצמנו לבצע אותו בצורה טובה יותר, כך נוכל לחסוך זמן רב. יתרון נוסף שיקנה לנו ההרגל לסקור את החומר מראש יהיה להרגיל את המוח שלנו לתמצת בתוכו נושאים שלמים במילים ספורות, מה שיקל עלינו לזכור טוב יותר, לא כל שכן לדלות את החומר מהזיכרון.
פעמים רבות, אם מבצעים את הסקירה בצורה נכונה, אנו יכולים לגלות שבעצם כבר השגנו את מטרתנו ואספנו כבר את המידע הרלוונטי. פעמים אחרות, נוכל לסמן לעצמנו היכן נמצא אותו מידע ולגשת לדלות אותו באופן ממוקד. יכול בהחלט לקרות שבשלב ההקדמה נגלה כי המסמך או האתר כלל אינם יכולים למלא אחר ההבטחה ואין בהם את המידע שאנו מחפשים. זה יחסוך מאתנו זמן קריאה מיותר.

איך עושים זאת?
כאשר מדובר במסמך, אפשר לעבור בזריזות על מבנה המסמך, על הכותרות שלו ועל כותרות המשנה, במידה ואלה קיימות. אפשר לקרוא כמה שורות ראשונות ולא לפחד לגשת גם לסוף המסמך ולבדוק אם יש שם במקרה סיכום עניינים, מה שיכול לגלות עצמו כמועיל מאד.
מועיל מאד גם רפרוף מהיר על המסמך כולו. העין יכולה לקלוט מילים מסוימות אליהן היא נמשכת ואנו נופתע לגלות לעיתים כי מדובר בדיוק באותם חלקים במסמך המעניינים אותנו יותר.
אם מדובר באתר אינטרנט, הסקירה שלנו תחפש להבין קודם כל את מבנה האתר. לאתרים רבים יש 'מפת אתר' אשר מתארת את המבנה שלו. כך נוכל להחליט מראש אילו חלקים מעניינים אותנו ועל אילו חלקים נוכל לדלג כי משניים. במידה ואין מפה, נוכל להיכנס בקלילות לחלקי האתר השונים, להתבונן מה יש בהם ולהחליט אם נחזור אליהם אחר כך בכדי לקרוא את התכנים שהם מציעים. נחליט גם מראש לאילו קישורים ניכנס ונכין אותם בחלונות נוספים.
נסקור את המבנה הגראפי של האתר, את ההדגשות שבו. המבנה העיצובי של אתר הוא בעל תפקיד ובדרך כלל נבחר בקפידה על מנת שייצג נאמנה את החברה או המותג. כך נוכל להבין את 'טון הדיבור', להבין אם זהו אתר שיווקי גרידא או אם יש בו תכנים עמוקים יותר ונוכל להחליט אם כדאי לנו לקרוא את תכניו.
ועכשיו לקריאה.
אחרי שבחרנו מה נקרא, נוכל ליישם כמה מהכללים של קריאה מהירה בכדי להפוך את הקריאה שלנו למהירה וזורמת יותר.
עיקרון מרכזי של קריאה מהירה הוא זה של מעקב אחר תנועה. העיניים שלנו בנויות כך שקל להן יותר לעקוב אחר תנועה. תנועתן נעשית כך יותר רציפה ואנו מאבדים פחות זמן ברגעים של 'עיוורון' הנובעים מהחזרה מסוף השורה לתחילת השורה הבאה.
על גבי טכסט כתוב, נהוג להשתמש באצבעות שלנו בתנועות שונות על פני הדף. כשמדובר במסך של המחשב, במקום להזיז את היד על גבי הטכסט, נוכל להשתמש בפונקצית הגלילה של העכבר שלנו בכדי לגלול את הטכסט מלפנינו בזמן שהמבט שלנו נותר קבוע.
אנו יכולים גם להשתמש בסמן של העכבר, עימו נוכל לעבור על הטכסט תוך כדי קריאה. דרך נוספת היא הדגשת השורות שאנו קוראים וצביעתן בשחור: אנו יכולים לעמוד עם הסמן בתחילת השורה וללחוץ עליו פעם אחת: השורה נסגרת במעין מלבן שחור  (או כחול באתרים מסוימים) והכתב הופך ללבן. זה יעזור לנו לעקוב אחרי הנקרא מבלי לבזבז זמן יקר בחיפוש אחרי המקום הנכון.

כמה עצות כלליות:

• ככל שהגופן גדול יותר, כך תוכלו לזהות יותר את הכתוב. בכל תוכנת גלישה יש אפשרות להגדיל את הגופן דרך לשונית ה'תצוגה'. במסמכים בתוכנות WORD או מסמכי PDF ניתן בקלות להגדיל את התצוגה.
• אם אתם סוקרים מסמך Word, למשל, תוכלו לחלקו לשם צפייה לטורים – זכור שככל שהשורה קצרה יותר, כך אתם קוראים מהר יותר (חישבו על עיתונים לעומת ספרים), היות והעין מבזבזת פחות זמן בחישוב המרחק הנכון עד תחילת השורה הבאה.
• נטרלו למשך זמן הקריאה את כל הדברים האחרים במחשב שיכולים להסיט את תשומת לבכם: מיילים שנכנסים, תוכנות צ'אטים למיניהן ואת כל החלוניות השייכות למסמכים שעדיין לא קראנו ושאין בכוונתנו לקרוא כעת.

כמו תמיד, חשוב להביא בחשבון את התנאים לשם קריאה ממוקדת. נזכור תמיד את מבנה המוח ואת כוחו של מוח הזוחלים שלנו (ראה מאמר על מבנה המוח) אשר תמיד יעדיף את ההישרדות של המכונה האנושית על פני תפקודים אינטלקטואלים.
במובן זה, מסך מחשב המכוון כלפי מטה ואשר מחייב אותנו להרכין את הצוואר שלנו כדי לקרוא, יוצר מתח שרירים נוראי באזור הכתפיים והעורף ויכול גם לגרום לכאבי ראש ועייפות.
נשב, אם כן, בצורה נכונה, כאשר הגב שלנו זקוף ונתמך על ידי המשענת של הכסא, כך שהכתפיים נותרות נינוחות. נכוון את צג המחשב כך שבישיבה זקופה נוכל לקרוא בקלות את הכתוב מבלי להרכין את ראשנו. תתפלאו כמה זמן קריאה ריכוז נוסף יעמוד לרשותכם על ידי כמה פעולות פשוטות כאלה.
אז שתהיה לכולנו קריאה מהירה,
בברכה, שולמית

'מסע התגלית האמיתי אינו כרוך בלגלות יבשות חדשות, אלא בלראות בעיניים חדשות' / מרסל פרוסט

בתגובה לכל גירוי המגיע אליו, המוח שלנו שואל את עצמו כל הזמן שתי שאלות: 'מה זה?', 'מה אני צריך לעשות?'. כששמעתי את זה ממורי בפעם הראשונה, ניסיתי לעקוב אחר התהליך ואכן גיליתי שהשאלות האלה, גם אם הן מתרחשות במהירות עצומה, מופיעות תמיד. כאשר המוח שלי מזהה משהו אשר נראה לו מוכר (בהשוואה לנתונים הקיימים בו), אני מרגישה בנוח יחסית, כלומר, אני יודעת מה מצופה ממני ואיך אני אמורה להגיב בסיטואציה הזאת. כאשר מדובר במשהו שאינו מוכר לי כלל, יש רגע של מבוכה שבו אני לא יודעת מה עלי באמת לעשות.

כשחקרתי את התופעה הזאת ראיתי עד כמה היא מקיפה וגורפת. גיליתי כמה אנו, בני האדם, חוששים מכל מה שאנו לא מזהים כמוכר, לפעמים עד כדי שיתוק וויתור. אותה התופעה, למשל, באה לידי ביטוי בסטטיסטיקה האכזרית של אסירים לשעבר: אדם נמצא בכלא למשך שנים רבות, משתחרר סוף, סוף ואז, עושה פשע קטן כלשהו בכדי לחזור שוב להיות אל בין כותלי הכלא. (דוגמה נהדרת לכך נמצאת בסרט 'חומות של תקווה').

נשאלת השאלה, אם כן, מדוע? מדוע האסיר שיצא לחופשי מעדיף לחזור לכלא? והתשובה היא: כי הוא, אנחנו, מגדירים עצמנו לפי מה שמוכר לנו וידוע. מה שלא ידוע מפחיד ומרתיע.

הפחד מפני המלא מוכר מונע מאתנו, לפעמים, להתנסות בדברים חדשים ולרכוש לעצמנו יכולות חדשות. יש בנו חלק, 'השומר' שלנו (שעליו ארחיב באחד המאמרים הבאים), אשר דואג להשאיר אותנו במסגרת ההרגלים הישנים שלנו. דרכיו של השומר שונות ומגוונות, אך זה בדרך כלל עובד עם משפטים כמו: 'בשביל מה אתה צריך את זה?', או 'אין סיכוי שזה יעבוד!' ובמקרה שלנו הישראלים, גם עם: 'בטח סתם עובדים עלייך ותצא פרייר'. אני פוגשת את הגישה הזאת לעיתים קרובות גם בין המתעניינים והמשתתפים בקורסים של הקריאה התלת מימדית, כשאני אומרת להם שהם יכולים לקרוא בקריאה מהירה עד פי 10 מזו שהם רגילים לה, או כאשר ההתנסות הראשונה אינה דומה באופייה למה שהם מכירים בקריאה רגילה.

האם נגזר עלינו לא להצליח אף פעם לקרוא בקריאה מהירה פי 10? מה ניתן אם כך לעשות?

לפני שאנו משתכנעים כליל בנכונות הצהרתו של השומר, אנו יכולים לעצור לרגע ולשאול את עצמנו: כמה מהדברים שאנו איננו יכולים לעשות היום נעשו כבר על ידי אנשים אחרים? השאלה תוכל להראות לנו בפשטות שהעובדה שיכולת זו או אחרת אינה ברשותנו, אינה מוכיחה דבר על אמיתותה, על האפשרות להשתמש בה. כי אם גם אדם אחד בלבד הצליח לעשות משהו, הרי זה אומר שהיכולת הזאת היא בגדר יכולת של האורגניזם האנושי! ההבדל בינינו ובין אותו אדם, כנראה, נעוץ במחיר שאנו מוכנים לשלם בכדי לרכוש לעצמנו את היכולת הזאת, בכמות המאמץ והזמן שאנו מוכנים להשקיע. אך הדבר העיקרי עליו נצטרך לוותר הוא השכנוע המגביל, אותו הקול הפנימי שאומר לנו: 'בשביל מה אתה צריך את זה?!', כלומר, לוותר על הפחד מפני הלא נודע וכל מה שכרוך בו.

את אותם אלה אשר מתמזל מזלי להדריך וללמד קריאה מהירה, אני תמיד מזמינה להתבונן במתנה הנפלאה שניתנה לנו משמיים ואשר מדגימה לנו בדיוק מה צריך לעשות כשאנו מתעמתים עם משהו חדש לנו: הצעד. האם אי פעם עצרתם להתבונן כיצד מתרחש צעד? כן, כן, ממש צעד פיזי, זה שאנו עושים כמוהו מאות, אם לא אלפים ביום.

נניח שהחלטתי שאני רוצה לזוז ממקום א' למקום ב'. אולי כי הייתה לי מטרה, אולי כי סתם שעמם לי במקום א', כבר ראיתי את כל מה שניתן לראות שם. הדבר הראשון שמתבקש ממני זה, ראו זה פלא, לוותר על הנוחות והיציבות של עמידתי במקום א'. אני צריכה להתחיל להעביר את שיווי המשקל קדימה על רגל אחת, וזה כבר הרבה פחות יציב. אך, שוד ושבר, בכדי שאוכל לעשות את הצעד, עלי לוותר כליל על שיווי המשקל שלי ולהרים רגל אחת באוויר. נכון, זה לא יציב, מספיקה מכה קטנה בכדי שאפול ולא אשלים את הצעד, אך דבר אחד ברור: אם ברצוני לעשות את הצעד, עלי לסמוך על שיווי המשקל הרעוע של רגלי האחת. ואז קורה נס: רגלי השנייה מגיעה ליעדה החדש ומוצאת יציבות חדשה ונפלאה!

דימוי נפלא אשר יכול לעזור לנו להבין מהי הדרך הנכונה להתקדם בטריטוריות בלתי מוכרות לנו בחיים, היא זו של מטפס ההרים. בחבורת מטפסי ההרים יש תמיד מישהו שהוא הראשון, המוביל. ההר אינו מוכר והדרך אל הפסגה אינה בטוחה. בכליו יש למוביל חבל, יתדות ותופסנים ('שאקלים'). לפעמים הוא מוצא עצמו בתנוחות בלתי אפשריות בעליל, כשכל משקלו נשען על כוחן של קצות אצבעותיו הנתלות מזיז בהר. כשהוא מצליח למצוא לעצמו רגע של יציבות יחסית, מטפס ההרים תוקע בהר יתד. אל היתד הוא יקשור את החבל ויחבר את החבל בעזרת התופסן לחגורתו, כך שיהיה מאובטח. אין אפשרות להבטיח למטפס ההרים שלא ייפול. אך היתדות שהצליח לתקוע בהר והמטפסים שאחריו, אשר נשענים על אותן יתדות, הם אלה שיבטיחו שאם ייפול, יוכל להישען על היתד האחרונה שקבע בהר, ולכן לא ייפול עד למטה.

מהו הנמשל? אם אנו רוצים ללמוד לקרוא בקריאה מהירה יותר מזו שאנו רגילים לה, בהתחשב בכך שאנו איננו מכירים את הטריטוריה של היכולת החדשה (ולכן חוששים), עלינו להתקדם צעד אחרי צעד ולקבוע לעצמנו נקודות התייחסות אשר נותנות לנו להרגיש בנוח ביחס לתהליך. ללמוד כיצד פועל המוח, למשל, יכול לעזור לנו לפוגג את החששות ברמה האינטלקטואלית, כאשר נבין שמה שאנו מנסים לעשות כאן הוא בהחלט בגדר היכולות הרגילות של המוח שלנו. בשלב השני, עלינו לחגוג כל הישג קטן ולהדגיש לעצמנו את הצעד שכבר עשינו בכיוון המטרה. ועל המטרה, הרי, כבר דיברנו במאמר הקודם…

בהצלחה!

קריאה מהירה אינה רק יכולת טכנית, זהו שימוש בצורת מחשבה שונה לגמרי, עמוקה יותר, גמישה יותר. בכדי לקרוא בקריאה מהירה כל טכסט שהוא, אם כן, לא מספיקה היכולת הטכנית – את זו אנו רוכשים בקלות. צריך לתרגל גם גמישות מחשבתית, גמישות אשר תעזור לנו להבין את הטכסט בצורה שונה מזו המוכרת לנו.

בסרט 'מרדף אחר האושר' – המתאר את סיפורו האמיתי של כריסטופר גרדנר, איש שהרים עצמו מאשפתות ובנה לעצמו ולבנו חיים טובים יותר בזכות נחישותו והאינטואיציה שלו – יש רגע בו כריסטופר האב הולך ברחוב עם בנו הקטן והבן מספר לו את הסיפור הבא:

'איש אחד טובע. עובר שור ושואל אותו: 'אתה צריך עזרה?' והטובע עונה לו: 'לא תודה, אלוהים יציל אותי'. עובר עוד שור ושוב מוצעת לטובע עזרה ושוב הוא עונה: 'לא תודה, אלוהים יציל אותי'. אך הוא טובע ומגיע לשערי גן עדן, כועס מאד ומבקש לשטוח את טענותיו לפני אלוהים: 'אלוהים, מדוע לא הצלת אותי?', ואז אלוהים ענה: 'הרי שלחתי לך שני שוורים (באנגלית: bull-shit), טיפשון'.'

בקורסים שאני מעבירה אני מספרת סיפור דומה על כומר בשם 'דון פינו' שמחכה גם הוא לעזרה מאלוהים ומאבד את חייו בסירובו להשתמש בעזרה המוצעת לו. המסר הוא זהה: מה מנע מהטובע לקבל את העזרה שהוצעה לו? מהי אותה עזרה מאלוהים לה הוא ציפה? או יותר נכון: איך הוא ציפה שאלוהים יעזור לו?

סביר להניח שהטובע שלנו ציפה למלאך עם כנפיים והילה שישא אותו על כפיו, או אולי יד אלוהים שתרד מהשמיים, או אולי סולם כמו זה של יעקב אבינו בחלומו. כשהטובע דימה לעצמו את אלוהים שמציל אותו מטביעה, הוא ציפה, כנראה, לעזרה מסוג מסוים מאד ולכן, הרשה לעצמו לדחות את העזרה שהוצעה לו, בהמתנה לעזרה ה'אמיתית' אשר, לצערו, בוששה להגיע.

הפרשן

מיליארדי גירויים מגיעים אלינו בכל שנייה מהעולם החיצון דרך החושים שלנו, אך במחשבתנו המודעת אנו מסוגלים להכיל כמות קטנה מאד מהם, יש האומרים כ-2000 נתונים בלבד.

לו הייתי שואלת אתכם כרגע: מה שלום האצבע האמצעית של רגל שמאל שלכם?, סביר להניח שעד אותו הרגע בו הופנתה השאלה, אלא אם כן הייתה לכם ציפורן חודרנית או נעל לוחצת, לא הייתה לכם שום מודעות לכך שיש לכם בכלל אצבע אמצעית כזאת ברגע שמאל, הלא כך? אך ברגע שהופנתה השאלה, אותו ה'משהו' הפנה את תשומת ליבנו לאצבע הזאת כדי לבדוק מה שלומה. ובכן, עקב חוסר האפשרות (הזמנית) להכיל כמות גדולה יותר של נתונים, משהו או מישהו בתוכנו בורר עבורנו את הרשמים שאמורים להיות רלוונטיים עבורנו יותר מאחרים.

חוקר המוח המפורסם פרופסור מיכאל גזניגה (Prof. Michael Gazzaniga), מנהל מרכז SAGE לחקר המחשבה באוניברסיטת קליפורניה, כינה תפקוד זה של המוח בשם 'הפרשן'.

במוחנו יש, אם כן, פרשן אשר מפרש עבורנו את האירועים, בורר עבורנו את הנתונים להם נהיה מודעים ובעצם, היות וכל מה שאיננו מודעים אליו בעצם לא ממש קיים עבורנו, הוא מחליט עבורנו מה תהיה תפיסת העולם שלנו: אילו הזדמנויות נתפוס, מהם הדברים להם נקשיב, מה נוכל לקבל בתוכנו, מה נדחה. עבור הטובע שלנו, הפרשן שלו לא פירש את השוורים שהציעו לו עזרה כ'עזרה מאלוהים' ולכן, גרם לו לטבוע…

זהו כמובן מקרה קיצוני, אך הפרובוקציה נותרת בעינה, שכן עלינו בהחלט לשאול את עצמנו אם הפרשן שלנו בורר עבורנו באמת את הדברים הנחוצים והטובים למעננו, או האם הוא פשוט בורר באופן אוטומאטי לחלוטין את הרשמים לפי התניות, פרדיגמות, התנסויות עבר וכדומה. סביר להניח שכך הוא הדבר.

אנו תופסים רק את מה שאנו מכירים

הפילוסוף והקרדיולוג הנודע קארל פופר, אותו לומדים כל הסטודנטים למדעים, אמר:

'אנו יכולים להתייחס, בכדי לתת דוגמא, להאזנה, שהינה המחקר של הפנימיות שלי דרך האוזן ודרך סטטוסקופ. זהו מחקר המתבצע על ידי רופאים. אם מישהו שאינו רופא, היה מניח את אוזנו על החזה שלי, הוא היה שומע רק רעשים שאין להם כל משמעות; הוא יוכל אולי לשמוע את ליבי פועם, אך גם זה – שאינו כלל וכלל משהו פשוט – הינו בכל מקרה תוצאה של ידע מוקדם.

זהו הידע הקודם של העובדה שיש לי לב ושהלב הזה פועם, אשר מאפשרת לזהות או לפרש את מה ששמעתי. אך עבור רופא, ההקשבה לפעימות הלב שלי ולרעשים הפנימיים של בית החזה שלי הם ברי משמעות גבוהה הרבה יותר, מכיוון שהוא כבר יודע כיצד לפרשם. (…)
הידע, אם כך, אינו מתחיל מההתבוננות.'

Karl Raimund Popper (1902-1994) מתוך ראיונות (1989)

פופר אומר בעצם שהידע המוקדם הוא זה שיאפשר לנו לזהות את העזרה, גם אם זו תגיע אלינו בצורה שונה מהמצופה.

בכל פעם שנרצה, אם כן, ללמד את המוח שלנו יכולת חדשה, בכל פעם שנרצה לעבור התנסות חדשה, יהיה עלינו לאמן את הפרשן שלנו, להשכילו, להרחיב את אופקיו ולאמן את גמישותו.

היו סקרנים, גלו התלהבות להבנה של תהליכים, שאלו שאלות, בררו איך זה עובד, היו נכונים להתנסות, הטילו ספק, בדקו….

זכרו גם שהמחשבה שלנו אינה יודעת להבדיל בין מה שדמיוני ובין מה שהוא אמיתי, בתנאי שמערבים את החושים שלנו. או כמו שאמר אלברט איינשטיין:

'הדמיון הוא הכל. זאת ההצצה למה שנמשוך אלינו בעתיד'

בעתיד נקרא מהר. מאד.