אינפורמה ישראל בע"מ
הזית 21 כרמי יוסף
טל. 08-9790871
פקס. 08-9790671
in-forma@in-forma.co.il

background

Archive for the ‘זיכרון’ Category

20 טיפים לשיפור הזיכרון – מתוך מאמר ב"לאשה"

יום רביעי, אוגוסט 18th, 2010

מאמר מגזין "לאשה", גיליון 3303, 2/8/2010

תמונות של הכתבה בתחתית המאמר

20 טיפים לשיפור הזיכרון

בקורס ובסדנאות ל"קריאה תלת ממדית" שהיא מעבירה, מלמדת שולמית אסיף איך לשפר את הזיכרון.

היא אינה מאמינה בשינון אלא באימון של המוח ובהבנה. רוצים להתאמן?

למקומות, היכון, התרכזו

מאת אסנת עופר

שולמית אסיף (48) אינה חוקרת מוח במובן המקובל של המילה. אין לה תואר אקדמי, ובכל זאת, חקר המוח, הזיכרון וניהול הידע הם תחום עיסוקה. "מומחית לניהול ידע ולשימוש אופטימאלי במוח ומנחת קורסים לקריאה תלת מימדית", כך היא מגדירה עצמה.

לפני 17 שנה, בזמן שחייתה באיטליה, פגשה את פטריציו פאולטי, לדבריה דמות בולטת בעולם הקואצ'ינג והמאסטרינג. כיום היא עומדת בראש חברת "אינפורמה ישראל" לקריאה תלת מימדית ולשיפור הזיכרון, שפותחה על ידי פאולטי (יחד עם ד"ר פיליפו רוסי). עיקר פעילותה של החברה מתמקד בקורסים ובסדנאות ל"קריאה תלת ממדית" (ראו מסגרת).

"בעיות זיכרון נגרמות בגלל חוסר היכולת לנהל את הידע והמידע שהמוח צובר" אומרת אסיף. "כל זיכרון הוא שיחזור, ה"מכונה", כלומר המוח,  חווה מחדש את הרגע וככל שמעורבים בו חושים רבים, קל יותר לקדד ולתייק את המידע כדי לדלות אותו בעתיד. כדי להצליח בכך, צריך להכין את המוח ולהיות אקטיביים בקליטת המידע".

בעבר נהגו לאמן את הזיכרון באמצעות שינון. היום, אומרת אסיף, הגישה המקובלת מדברת על פלסטיות של המוח, על פיה ניתן "לעצב" את המוח, בזכות יכולתם של תארי המוח ללמוד ולהשתנות. זה כבר לא שינון, שהוא פעולה טכנית, מוטורית, אלא תהליך שמערב את ההבנה.

את ארבעת השלבים הבונים את הזיכרון – שלב הקליטה, שלב עיבוד המידע, שלב האחסון ושלב דלית המידע, אפשר לדבריה לתרגל וליישם בקלות. "המוח שלנו הוא גוגל, מנוע חיפוש. כדי להבין ולזכור צריך להיות אקטיביים, לקדד מידע ולהטמיע אותו באזור מסוים במוח".

איך עושים את זה?

1. נושמים - המוח הוא צרכן החמצן הגדול ביותר בגוף. כדי לתת לו תנאים אופטימליים לפני שמתחילים בקריאה או לימוד, כדאי להזדקף ו"לפתוח" את הגוף, לקחת נשימה עמוקה ולאפשר לריאות להתמלא.

2. שותים – אדם צמא ומיובש זוכר וחושב טוב פחות.

3. מתעוררים השיטות הלא בריאות להמרצה והתעוררות הן עישון ושתיית קפאין. שיטות בריאות לערנות מרבית הן פעילות גופנית קצרה, שטיפת פנים ובמצב של עייפות, גם נשימות מהירות עד למצב של נשימת יתר.

4. מבצעים פעילות גופנית - פעילות אירובית אקטיבית משמרת את יכולות המוח והקוגניציה טוב יותר. כדאי להתאמן בהליכה, ריצה או רכיבה על אופניים, אפילו לפרקי זמן קצרים.

5מזדקפים - מתרגלים לשבת ישיבה "נכונה", כלומר בצורה זקופה, מאורגנת אך לא מתוחה. ישיבה מרושלת ורפויה מבזבזת אנרגיה, וזו דרושה לתהליך קליטת המידע. כאבי גב או  צוואר תפוס הם מצבים "זוללי" אנרגיה.

6שומרים על טמפרטורה - 21 מעלות, זו מידת החום האופטימלית למוח.

7נהנים ומתרגשים מחקרים מוכיחים קשר בין רגש וזיכרון. כדי לקשור את הרגיש לקריאה וללמידה, צרו תנאים שיהפכו את הלימוד לנעים, והדגישו לעצמכם מדוע אתם עושים את מה שאתם עושים. כשמדובר בפרט מידע שאינו רגשי, אפשר "להדגיש" אותו רגשית. למשל, להחליט מדוע מתמודדים עם המידע הזה, איזה יתרון יהיה ברכישתו, או לחלופין, מה אפשר להפסיד אם לא תצליחו להתמודד עם המידע.

8קובעים מטרה מטרה תעזור במיקוד המידע ותיוקו. יש אנשים שמטרה חיובית תשרת אותם טוב יותר , אצל אחרים, שלילית תעשה את העבודה. למשל, למדו למבחן כי אתם רוצים להצליח, לקבל קידום, לשמח את אמא. לחלופין, עשו זאת כי אינכם רוצים להיכשל, לאבד מקום עבודה, או לעצבן את אבא.

9שמים לב לסימנים - תשומת לב היא הכרחית לשם דליית מידע מהזיכרון , לכן כשרוצים לזכור משהו, כדאי להתעכב ולסמן  פרטים שייקלו בעתיד.
למשל, כשפוגשים אדם חדש, חוזרים על שמו, מתבוננים בצבע עיניו, מושיטים יד ללחיצה.
כשמחנים את המכונית, מסמנים פרטים כמו כיוון פני המכונית, סוגי המכוניות, עצים, חנויות או גינה שנמצאים קרוב.
רוצים לזכור היכן הנחתם את המפתחות? נסו להתעכב על הצליל שנוצר כשאתם מניחים אותו במגירה או בסלסלה, או תולים על מתלה.

10 משחררים - מנסים להיזכר בשם, ביטוי, מושג ולא מצליחים? אל תתאמצו, זה רק יוסיף לחץ. ספקו למוח מה שיותר פרטים וחושים: מראה, צליל או ריח שיכולים להיות קשורים בשם שבו מנסים להיזכר, או אות ראשונה, הקשרים היסטוריים, לאומיים  או תרבותיים. השם/ביטוי/מושג כבר יעלה במנוע החיפוש שלכם.

11מתפעלים את המוח לפני השינהלפני שאתם נרדמים, תנו למוח פקודה מסוימת – להמציא רעיון חדש, לזכור, לנסח. לאחר שהמוח "ילמד" שהוא יכול לתקשר אתכם כך, התוצאות יגיעו למחרת בבוקר.

12זזים - מתכוננים ללמוד, לשנן, לכתוב, לקרוא מסמכים או לסכם מידע? בצעו זאת תוך כדי תנועה ועדיף מחוץ לחדר העבודה – הסתובבו קצת בחדר, חזרו לשולחן כדי לכתוב או עשו הפסקות יזומות לשטיפת כלים, טיפול בגינה ושאר מטלות הבית. המוח שלכם ימשיך לחשוב ולעבד את המידע תוך כדי, בצורה טובה יותר.

13.   משחקים ומאזינים בניגוד למסיחי דעת, משחק בחפצים (לישת כדור, משחק בעט, מהדק, או צעצוע קטן) כמו גם האזנה למוזיקה (וקלאסית ועד כסאח, בתנאי שהיא ברקע) עוזרים בריכוז ומיקוד.

14מסתקרנים ושואליםכדי לאמן, להגמיש ולהרחיב את אופקיו של המוח להתנסויות סגלו לעצמכם כטבע שני לשאול, לברר, לחקור להטיל ספק ולבדוק כל מצב או סוגיה שנקרים בדרככם.

15מתמקדים - הימנעו מהסחות דעת. כבו את הטלפון הנייד, התרחקו מהמחשב, ומכל אותם שואבי תשומת לב. נסו ליצור מרחב ניטראלי, שבו קיים רק המוח, והמידע שמנסים לזכור.

16מגרים את החושים - כדי לתחזק את הערנות ולחדד את יכולת הקליטה צריך לגרות את החושים, ומומלץ לעשות זאת בכל הזדמנות אפשרית. בזמן אכילה, למשל, התמקדו במראה המזון, בצבעים, בצורה, במרקם. הקשיבו לצלילים הבוקעים מהפה בזמן הלעיסה, הריחו את המזון לפני שהוא נכנס לפה.
אפשר לתרגל תחושות בעיניים עצומות, בישיבה על כסא. בתחילה מתמקדים בתחושת הגב על המשענת, בהמשך שמים לב למגע בד המכנסיים בירכיים, רצועת השעון על פרק היד וכדומה.

17 מתרגלים את הזכרון - מכניסים כפתורים או חרוזים מסוגים שונים לקופסה קטנה שניתן לפתוח ולסגור במהירות. פותחים את הקופסה לעשר שניות ומנסים לאמוד את מספר החפצים השונים שיש בתוכה. מדי פעם משנים את הרכב החפצים.
אפשר גם כך: מכינים רשימת קניות ומקבצים את סוגי המזון לקבוצות (ירקות, פירות, מוצרי חלב, דברי מאפה). משננים את הרשימה. חוזרים על הרשימה בקול רם מתוך הזיכרון ומבקשים מאדם אחר לבחון אתכם. ואפשר גם להתאים במהירות זוגות של גרביים מתוך ערימת גרביים בודדים.

18מתייקים - כפי שעושים עם מסמכים במחשב, תחת ספריות ותת ספריות. למשל: אם רוצים לזכור מתכון לעוגה, מתייקים תחת "עוגה" או "דברי מאפה" או "קינוחים". מוסיפים תת כותרת שתסייע להבדיל ממתכונים אחרים, למשל "גבינה" או "חגיגית", או "ללא סוכר".

19מעלים אסוציאציות - מחברים פריט מידע שרוצים לזכור עם פריט מידע אחר, נגיש יותר, מוכר, אהוב או מעניין, כמו מלה, שיר, תמונה או מספר, שקשורים לנושא.

20. משחזרים - כדי לדלות בקלות פרטי מידע, משחזרים את מקומות ומצבים בהם עסקתם בהם.  למשל יושבים באותו חדר בו התקיימה הפגישה כדי לשחזר אותה,  או נכנסים לכתה בה למדתם מקצוע מסוים, לפני המבחן המסכם.

ארבע שעות וזכרתם

המלצות אלה ואחרות נלמדות בסדנאות של ארבע שעות לשיפור הזיכרון, לקריאה מהירה ולארגון החשיבה שמעבירה אסיף. יש גם קורס לקריאה תלת מימדית (שכולל גם את הנלמד בשלוש הסדנאות) שנמשך יומיים רצופים.

הקורסים והסדנה מתקיימים בכול רחבי הארץ, בקבוצות קטנות של 10-15 משתתפים, מגיל עשר ועד 78. לאחר הקורס ממשיכים לתרגל בבית, תוך תמיכה וליווי באמצעות הדוא"ל או בטלפון, למשך 21 יום נוספים.

פרטים נוספים באתר www.in-forma.co.il

מאמר שיפור הזכרון "לאשה" חלק א'

מאמר שיפור הזכרון "לאשה" חלק ב'

למצוא את הנתונים – מאמר רביעי על זיכרון

יום חמישי, אוגוסט 19th, 2010

רבים חוששים שהם "צריכים לזכור יותר מידי דברים", אך מארק רוזנצוויג, מדען מקליפורניה שחקר במשך שנים תאי מוח בודדים, הצהיר כבר ב-1974 שגם אם במשך כל חיינו היינו מזינים את המוח כל יום בעשרה דברים שעלינו לזכור, בתום חיינו עדיין לא היינו מצליחים למלא יותר ממחצית תכולת המוח שלנו. הוא הדגיש שבעיות של זיכרון אינן נובעות מיכולתו של המוח, אלא בחוסר היכולת לנהל אותו.

נהוג לייחס לזיכרון לטווח הקצר את היכולת לזכור 7 +/- 2 נתונים לא מקושרים ביניהם בו זמנית. פרמטר נוסף שקשור לזיכרון לטווח הקצר הוא הקשב: כמה נתונים שאינם מקושרים ביניהם אנחנו מסוגלים לקלוט בו זמנית. אך במיכל הקטן הזה, פריט מידע אחד בא על חשבון פריט שני: כלומר, אני זוכרת משהו כל עוד אין עלי לזכור משהו חדש…. כל מי שאי פעם למד בשקידה למבחן, מכיר את התופעה שבה יום או יומיים לאחר המבחן אנחנו לא זוכרים יותר דבר מכל החומר, הוא כאילו "נמחק" מהזיכרון.

אם עלינו להישען אך ורק על הזיכרון לטווח קצר, אם כן, אנחנו בצרות, היות והאזור במוח המנהל את הזיכרון הזה מנהל בו זמנית גם את כל מטלות היומיום שלנו ולכן, תופעות של שכחה הן נפוצות ביותר.

אך המידע לא ממש הולך לאיבוד, הוא נמצא שם איפה שהוא במוח, רק שלנו אין אליו גישה ולכן, עבורנו, הוא כאילו נמחק. אפשר להשתמש באנלוגיה מעולם המחשב הביתי שלנו: אנו כותבים מסמך ושומרים אותו בהיסח דעת. אך בשל אותו היסח הדעת, שמרנו את המסמך במקום לא צפוי ואין לנו מושג היכן הוא נמצא. למזלנו, המחשבים היום מצוידים במנוע חיפוש פנימי (Ctrl F) שבו מספיק לתקתק את שם המסמך והמחשב מוצא אותו עבורנו.

המחשב, אם כן, נבנה עם מנגנונים תומכי זיכרון אשר מאפשרים לנו למצוא גם את מה שאיבדנו.

אנו זקוקים, אם כך, בדיוק למנוע חיפוש פנימי, מעין גוגל במוח שיעזור לנו לאתר את המידע. אך כפי שאמרנו במאמרים הקודמים, איכות השליפה תלויה באיכות העיבוד. אם השתמשנו בהקשרים רצוניים, הדלייה תעבור דרך השימוש בהקשרים אלה. כמו בחיפוש במנועי החיפוש במוח, גם כאן נצטרך לספק למוח מילות מפתח, תגיות. אם  אנו יודעים היכן אחסנו את המידע, באיזו תיקיה, אזכור התיקייה יביא עימו את כל תכניה.

פעמים רבות, אנו לא מצליחים להיזכר בפריט מידע, כמו שם למשל, מכיוון שהנתונים שאנו מספקים ל"מנוע החיפוש הפנימי" שלנו לא מספיקים. בקורסים של הקריאה התלת מימדית, אני נוהגת לעיתים לספר אנקדוטה שמבהירה היטב את העיקרון הזה.

אני אוהבת מוזיקה ואף שרה במקהלה. יום אחד שוחחתי עם חברה למקהלה על יצירה שאנו אוהבת שחיבור וביצע פרדי מרקיורי, הסולן המנוח של להקת "קווין", יחד עם זמרת אופרה ספרדייה. ובכן, בעודי מנסה להיזכר בשמה של הזמרת, עלו בי הנתונים הבאים: זמרת, ספרדית, שמה מתחיל ב-M. אבל מה לעשות, באותה תקופה ביקרה בארץ מרסדס סוסה, הזמרת הארגנטינאית המנוחה וגם היא: זמרת, ספרדית, M. הנתונים חפפו, ומרסדס סוסה גברה, רק שאני ידעתי שלא בה היה מדובר ולא הצלחתי להעלות את שמה של הזמרת המדוברת. רק כשעצרתי וסיפקתי למוח שלי נתונים נוספים: עצמתי את העיניים, ראיתי מול עיני את העטיפה של התקליטור, היא מופיעה שם בשמלה לבנה מתנפנפת ושערותיה אסופות בתסרוקת מפוארת…. מונסראט קבייה. מספיק היה לתת למוח נתונים ויזואליים על מנת שמייד יאתר את פריט המידע. ככה זה עובד.

רבים מאתנו התנסו בוודאי שכאשר הם יוצאים מסרט או הרצאה, לשאלה: "מה היה שם?" קשה לתת תשובה. בו זמנית, רבים מאתנו חוו לפחות פעם אחת בה פריט מידע, שלא היינו כלל מודעים לכך שהוא נמצא ברשותנו, פתאום, בשל גירוי מתאים ומקרי, מופיע לו ואנחנו "לא ידענו כלל שאנו יודעים": מספר טלפון, מספר סידורי כלשהו, לוחית של מכונית, שם של סרט וכו'.

אך כולנו חווינו שברגע שאנו מוצאים פריט מידע מסוים ומתחילים לדבר עליו, שאר המידע פשוט יוצא מאליו, תוך כדי דיבור אנו נזכרים יותר ויותר בפרטים. כך זה עובד. אך לשם כך נדרש מצב בסיסי: רוגע!

אין כל טעם להתענות ולהתאמץ לזכור, זה אך יוסיף לחץ וימנע מהמוח שלנו לספק לנו את התשובה. צריך פשוט להירגע ולספק למוח נתונים שיאפשרו לו לאתר את המידע. חשוב כאן להדגיש שהנתונים שאנו מספקים אינם רק מילים: ככל שנערב יותר חושים, כך המוח יוכל לשחזר את הזיכרון.

אם אני לא מצליחה, אם כן, למצוא את שם האדם המסוים, אני יכולה לנסות לחוות מחדש כמה חוויות משותפות: איך הוא נראה, מה הוא לבש, איזו מוזיקה הייתה ברקע, אילו ריחות, טמפרטורה וכו'. כאשר ננהג כך, השם יעלה מאליו. לא כשנתאמץ לזכור, אלא כשפשוט נספק למוח עוד נתונים.

יכול להיות מועיל לשחזר את הזיכרון באותו הקשר בו הוא קרה, למשל לשבת באותו חדר בו התקיימה הפגישה כדי לשחזר אותה. בטכניקה הזו משתמשים כאשר רוצים לשחזר פשעים, למשל: מביאים את הנאשם או העד לאותו מקום בו התרחש המקרה כדי לרענן את זכרונו.

הדלייה, אם כן, קשורה ברוגע ואספקת נקודות התייחסות. כשהמוח שלנו ילמד שאנו רוצים לתקשר עימו בצורה כזאת, הוא יתחיל לעשות זאת באופן טבעי וסדיר.

ולא אוכל אלא לסיים במשפט של איש חכם מאד:

"למידה ללא תשוקה מקלקלת את הזיכרון, ושום-דבר ממה שנספג בו אינו נשמר".ליאונרדו דה וינצ'י

סדנאות ממוקדות

יום ראשון, מרץ 28th, 2010
סדנת קריאה מהירה
מחקרים מדעיים הוכיחו זה מכבר כי המוח מעבד את הנתונים 400 מיקרו-שנייה לפני שמתבצעת ההבנה ברמה הלוגית המודעת. טכניקות לקריאה מהירה ידועות בכל העולם וידועים גם אנשי שם רבים היודעים להשתמש בה.  נוכל אף למצוא עקבות של טכניקות המקלות על הקריאה בעולמות עתיקים ובהם את הקריאה בתורה.
בקורס המבוא הזה, אחרי שנקבע את נקודת המוצא ונלמד מעט על הפיזיולוגיה של העין ושל המוח, נרכוש כלים פרקטיים היכולים להביא את מהירות הקריאה באופן מיידי עד פי 3 מהקצב ההתחלתי. הקורס כולל תרגול פרקטי של קריאה והבנת הנקרא.
הסדנה מתאימה במיוחד לארגונים, אוניברסיטאות ומכללות והיא ניתנת להתאמה לקהלי יעד ספציפיים. עד 30 איש.

ללמוד איך ללמוד – סדנת מיומנויות למידה
לאחר ההצלחה באוניברסיטת בן -גוריון, סדנה שכולה עצות פרקטיות ופשוטות, כלים לשיפור איכות יכולת הלימוד שלנו.
סיכום של המחקרים האחרונים בתחום החינוך והלמידה והמרתם לעצות פרקטיות.
לחצו כאן לפירוט של תכני הקורס

סדנת פיתוח הזיכרון
בשל הכמות הגדולה של הגירויים אליה אנו נחשפים כל הזמן, קשה לנו לזכור את הנתונים בהם אנו מעוניינים. ככל שהשנים חולפות וכמות המידע הנצבר בתוכנו גדול יותר, כך קשה לנו להיזכר בו. אך ניתן לאמן את הזיכרון וליצור במוח מערכים לדלייה רצונית של הנתונים.
בקורס המבוא נבין כיצד פועל הזיכרון במוח ונלמד מה נדרש כדי להפעיל אותו. נלמד את ארבעת השלבים הנדרשים לניהול הזיכרון: קליטה, קידוד, אחסון ושליפה ונלמד טכניקות שונות שיעזרו לנו לזכור טוב יותר. בקורס צפויה התנסות פרקטית.
הסדנה מתאימה במיוחד לארגונים, אוניברסיטאות ומכללות והיא ניתנת להתאמה לקהלי יעד ספציפיים. עד 30 איש.
סדנת מפות ארגון המחשבה
מדובר באחד הכלים הפשוטים והגאוניים שהומצאו.
מאז ציורי המערות של האדם הקדום, הייתה לאדם יכולת לתמצת סיפור שלם על ידי סמל, ציור או מילה. בעזרת פיתוח של יכולת זאת נוכל לתמצת ספר, מאמר או הרצאה על גבי דף אחד, וליצור מעין מפת מטמון שתעזור לנו לדלות את החומר חזרה מתוך הזיכרון.
בקורס המבוא הזה, לאחר שנכיר איך המוח שלנו מעבד את הנתונים וכיצד במהלך ההיסטוריה פיתח האדם יכולת זו, נלמד כיצד לשרטט מפת מחשבה ולהשתמש בה. הקורס כולל תרגול פרקטי של הכנת מפות מחשבה לשימושים שונים: מיפוי חומר כתוב, מיפוי הרצאה, הכנת הרצאה, סיעור מוחות, עיבוד תכנית פעולה ועוד.
הסדנה מתאימה במיוחד לארגונים, אוניברסיטאות ומכללות והיא ניתנת להתאמה לקהלי יעד ספציפיים. עד 30 איש.


סדנאות ממוקדות

יום רביעי, מאי 26th, 2010
סדנת קריאה מהירה

מחקרים מדעיים הוכיחו זה מכבר כי המוח מעבד את הנתונים 400 מיקרו-שנייה לפני שמתבצעת ההבנה ברמה הלוגית המודעת. טכניקות לקריאה מהירה ידועות בכל העולם וידועים גם אנשי שם רבים היודעים להשתמש בה.  נוכל אף למצוא עקבות של טכניקות המקלות על הקריאה בעולמות עתיקים ובהם את הקריאה בתורה.
בקורס המבוא הזה, אחרי שנקבע את נקודת המוצא ונלמד מעט על הפיזיולוגיה של העין ושל המוח, נרכוש כלים פרקטיים היכולים להביא את מהירות הקריאה באופן מיידי עד פי 3 מהקצב ההתחלתי. הקורס כולל תרגול פרקטי של קריאה והבנת הנקרא.
הסדנה מתאימה במיוחד לארגונים, אוניברסיטאות ומכללות והיא ניתנת להתאמה לקהלי יעד ספציפיים. עד 30 איש.

ללמוד איך ללמוד – סדנת מיומנויות למידה
לאחר ההצלחה באוניברסיטת בן -גוריון, סדנה שכולה עצות פרקטיות ופשוטות, כלים לשיפור איכות יכולת הלימוד שלנו.
סיכום של המחקרים האחרונים בתחום החינוך והלמידה והמרתם לעצות פרקטיות.
לחצו כאן לפירוט של תכני הקורס

סדנת פיתוח הזיכרון
בשל הכמות הגדולה של הגירויים אליה אנו נחשפים כל הזמן, קשה לנו לזכור את הנתונים בהם אנו מעוניינים. ככל שהשנים חולפות וכמות המידע הנצבר בתוכנו גדול יותר, כך קשה לנו להיזכר בו. אך ניתן לאמן את הזיכרון וליצור במוח מערכים לדלייה רצונית של הנתונים.
בקורס המבוא נבין כיצד פועל הזיכרון במוח ונלמד מה נדרש כדי להפעיל אותו. נלמד את ארבעת השלבים הנדרשים לניהול הזיכרון: קליטה, קידוד, אחסון ושליפה ונלמד טכניקות שונות שיעזרו לנו לזכור טוב יותר. בקורס צפויה התנסות פרקטית.
הסדנה מתאימה במיוחד לארגונים, אוניברסיטאות ומכללות והיא ניתנת להתאמה לקהלי יעד ספציפיים. עד 30 איש.
סדנת מפות ארגון המחשבה
מדובר באחד הכלים הפשוטים והגאוניים שהומצאו.
מאז ציורי המערות של האדם הקדום, הייתה לאדם יכולת לתמצת סיפור שלם על ידי סמל, ציור או מילה. בעזרת פיתוח של יכולת זאת נוכל לתמצת ספר, מאמר או הרצאה על גבי דף אחד, וליצור מעין מפת מטמון שתעזור לנו לדלות את החומר חזרה מתוך הזיכרון.
בקורס המבוא הזה, לאחר שנכיר איך המוח שלנו מעבד את הנתונים וכיצד במהלך ההיסטוריה פיתח האדם יכולת זו, נלמד כיצד לשרטט מפת מחשבה ולהשתמש בה. הקורס כולל תרגול פרקטי של הכנת מפות מחשבה לשימושים שונים: מיפוי חומר כתוב, מיפוי הרצאה, הכנת הרצאה, סיעור מוחות, עיבוד תכנית פעולה ועוד.
הסדנה מתאימה במיוחד לארגונים, אוניברסיטאות ומכללות והיא ניתנת להתאמה לקהלי יעד ספציפיים. עד 30 איש.

להציב לעצמנו מודל לחיקוי | שולמית אסיף

יום ראשון, מאי 2nd, 2010

'לעלות על הכתפיים של הענקים'*
* למה? כדי לראות את העולם כפי שהם רואים אותו.

מדוע אנו זקוקים למודל?

המודל שלפיו אנו חיים נוצר בדרך כלל על יד החברה, האחרים עושים זאת בשבילנו. הם אומרים לנו כיצד עלינו להיות, כיצד עלינו לחשוב, כיצד עלינו לנוע, כיצד עלינו לפעול ואנו לאט ובשקט סופגים כל מה שנאמר לנו ויוצרים את הלבוש שלנו על בובת ההדגמה הזו.
אך אם אנו רוצים יותר, אם אנו רוצים לחיות איכות חיים גדולה יותר, עלינו להגדיל את המודל, להרחיב אותו, להתאים את עצמנו למידה גדולה יותר.
כמובן, על מנת שכל זה יהיה אפשרי, צריך שתהיה לנו כוונה, נמל אליו אנו רוצים להגיע. ואז צריך להפנות את המבט לקנה מידה גדול יותר, לאנשים הגדולים באמת, אחרת תמיד יהיה לנו רק שיפור קטן. אך האם זה כל מה שאנו רוצים?

אז המודל הוא קנה מידה.
הצלחה זו רמה של חיים שבה יש לנו אפשרויות גדולות יותר, שבה אנחנו יכולים להביא לידי ביטוי יכולות גדולות יותר. אותו האחד שהצליח, מביא יכולות אלו לידי ביטוי ובעצם הוויתו, מוכיח לנו כי זה אפשרי.
המודל הוא כמגדלור בחושך. כשאנו מיטלטלים על גלי הים בחושך ומחפשים את הדרך, המגדלור מסמן לנו היכן נמצאת הכניסה לנמל המבטחים שלנו.
מי שהצליח, עשה זאת תודות לפרוצדורה מסוימת. הוא חשב בצורה מסוימת, כיוון את רגשותיו בצורה מסוימת, עשה מעשים מסוימים. אולי הוא אפילו נפל וקם, אולי אפילו כמה פעמים, אך מה שהוא עשה, איך שהוא עשה את זה, מה שהוא הרגיש בפנים ואמר לעצמו, מה שחשב, כל אלה הביאו אותו להצלחה.
מודל קטן יכול רק להתוות את הכיוון שבו אנו יכולים להתקדם, כמו המגדלור, אך המודל הגדול, אדם גדול, יכול להעניק לנו פרוצדורה ברורה כיצד לעשות זאת.
עלינו, אם כן, ללמוד את המודל שלנו היטב, לחקור אותו, לחקות אותו וליישם את אותן הפרוצדורות שהוא יישם כדי להגיע להצלחה שלנו.

'הפסימיסט שוטח את טענותיו בפני הרוח
האופטימיסט מחכה שהרוח תשתנה
הריאליסט מכוון את המפרשים'
ניקולאס סבאסטיין

לבחור לעצמנו מודל

מי שמכיר אותי יודע שליאונרדו דה-וינצ'י מהווה עבורי מודל.
כולנו מכירים את יכולותיו בציור ובפיסול, את ההמצאות הרבות שהמציא ואשר עד היום משמשות אותנו, יותר מחמש מאות שנה אחריו. אבל אותי גם עניין לדעת שהוא היה נגן מוכשר וגם מפיק מסיבות מוצלח, אבל עוד יותר שעשעה אותי העובדה שליאונרדו הספיק גם לעבוד כ…מלצר. בהיותו בן קצת יותר מ-20, ליאונרדו שירת את היושבים במסעדת 'הטברנה של שלושת החלזונות' אשר ליד הגשר המפורסם 'פונטה ווקיו' בפירנצה.
מאוחר יותר, ליאונרדו קודם להיות הטבח הראשי במסעדה. אמנם העיצובים המרהיבים של המנות בסגנון 'נובל קוזין' לא זכו להצלחה יתרה בחברה שצרכה, באותה תקופה, בעיקר קדרות מהבילות, אך כדרכו בקודש, ליאונרדו ניסה להמציא מכשירים והמצאות שונות כדי להקל על עבודת המטבח, מה שהסתיים לצערנו בשריפה במטבח ובאיבוד מקום העבודה. מהתנסות זו נותר לנו, למשל, מועך השום בו אנו משתמשים עד היום.
ליאונרדו לא הרפה מאהבתו למטבח ופתח, יחד עם חברו סנדרו בוטיצ'לי (צייר מוערך בזכות עצמו) את הטברנה 'אצל שלושת הקרפדות של סנדרו וליאונרדו'…
את האנקדוטה הזאת הוספתי  במאמר הזה כיוון שהיא הופכת את המודל הזה שלי לעוד יותר סימפטי בעיני. כשאני מתארת לעצמי את ליאונרדו מגיש לשולחן מנה מעוצבת או ממציא לעצמו כלים במטבח, זה מעלה חיוך על שפתי. כמה הייתי רוצה להיות שם אצל שלושת הקרפדות של סנדרו וליאונרדו….

חשוב שהמודל שלנו יעניק לנו השראה.
כמובן, כל אדם, גם הגדול ביותר, אינו מושלם. גם הוא יטעה, גם לו יהיו כמה דעות שלא יהיו מקובלות עלי, גם הוא יעשה כמה דברים לא נכונים. אז נדרשת גם גמישות מסוימת, אסור לי לצפות ממנו שיהיה תמיד מושלם. אך זוהי גם התקווה שלי, שכן לו הוא היה מושלם, לי, שאינני מושלמת, לא היה סיכוי…. דווקא ה'אנושיות' שבו מייצגת את האפשרות שלי להתקרב אליו.

אם היכולת שהוא מייצג היא יכולת אמיתית, מיומנות, אז היא מתפשטת, מושלכת על כל תחום בחיים.
אם הצלחתי בזה, אצליח גם בדבר האחר.
אז המודל לא חייב להיות קשור ישירות לתחום שבו אני רוצה להתמחות. אני יכולה לקבל השראה מהפרוצדורה שהוא יישם בתחום מסוים ולהשליך אותו על התחום שלי. אני יכולה גם לקבל השראה ממספר מודלים, ממספר אנשים גדולים ולקחת מכל אחד מהם את מה שהוא יכול לתת לי.

איך כל זה קשור ליכולת קריאה מהירה?

בכל קורס מספר לי מישהו מהמשתתפים על אדם שהוא מכיר ושיש לו את היכולת לקרוא במהירות גבוהה. חלק מספרים על עורכי דין ידועים, חלק על רבנים וחכמים בתורה, חלק על פוליטיקאים ואפילו סתם על חבר כלשהו.
יש כאלה שהכישרון הזה הוא אצלם מולד, זה נכון.
אך כמו שאמר המודל שלי, ליאונרדו דה וינצ'י:
'מה שקשה עושים, מה שבלתי אפשרי דורש יותר זמן'
גם אלה שהכישרון שלהם מולד מתנהלים בצורה מסוימת, יש להם אמונות מסוימות, יש להם מחשבות, רגשות ומעשים מסוימים. החדשה הטובה היא שאת כל זה ניתן ללמוד.
אז אם אתם מכירים מישהו כזה, אם שמעתם על מישהו כזה, לימדו אותו, חפשו מה הוא עשה, מה הוא אמר ונסו לאמץ לעצמכם את היכולת שלו, צעד אחר צעד, יום אחר יום, עד שגם אתם תוכלו להוות מודל עבור מישהו אחר!
אפשר לקרוא מהר וטוב, אפשר ללמד את המוח שלנו להיות יעיל יותר ולספק לנו איכות חיים טובה יותר!

מאמר ראשון על זיכרון וקריאה מהירה | שולמית אסיף

יום ראשון, מאי 2nd, 2010

בטכניקה של הקריאה התלת מימדית, אנו לומדים בעצם כיצד להטמין את הנתונים בתוך הזיכרון שלנו כדי לדלות אותם, מאוחר יותר, באופן רצוני. מדובר בפרוצדורה השונה מדרך הקריאה הרגילה שלנו ואשר עושה שימוש בחלקים אחרים של המוח מאלה המשתתפים בהבנת הנקרא בקריאה רגילה.

מארק רוזנצוויג, מדען מקליפורניה שחקר במשך שנים תאי מוח בודדים, הצהיר כבר ב-1974 שגם אם במשך כל חיינו היינו מזינים את המוח כל יום בעשרה דברים שעלינו לזכור, בתום חיינו עדיין לא היינו מצליחים למלא יותר ממחצית תכולת המוח שלנו. הוא הדגיש שבעיות של זיכרון אינן נובעות מיכולתו של המוח, אלא בחוסר היכולת לנהל אותה.
לפני כמה חודשים, התראיינתי ברדיו יחד עם פרופסור אלי וקיל מאוניברסיטת בר-אילן, שתחום מומחיותו הוא הזיכרון. גם פרופ' וקיל התווה את מסלול הזיכרון בארבעה שלבים:
• שלב הקליטה
• שלב עיבוד המידע
• שלב אחסון המידע
• שלב דליית המידע

בואו, אם כן, נסקור ביחד כמה מהכללים אשר יכולים לעזור לנו לנהל טוב יותר את הזיכרון שלנו. במאמר הזה נתרכז בשלב הראשון לשיפור יכולת הניהול של הזיכרון:

הכלל הראשון: קליטה אקטיבית של הנתונים

כמו שכבר כתבתי במאמרים קודמים, המכונה האנושית בנויה קודם כל כדי לשמר את עצמה. המוחות האחראים על תפקודי ההישרדות שלנו (מחזור הדם, מערכת הנשימה, העיכול, ויסות טמפרטורה, חילוף חומרים וכו'), מוח הזוחלים, הבנוי מגזע המוח והמוחון והמערכת הלימבית, הם מוחות קדמונים וחזקים ביותר: כשהמוח מזהה סימני סכנה להישרדות, כל תפקוד אחר של המוח נעצר. אנו יכולים לראות דוגמה לכך כשאנו שוכבים במיטה, גם אם רק בשל חום קצת יותר גבוה. אנו מכינים שורה של ספרים לקריאה, אך מוצאים עצמנו ישנים רוב היום, שזה מה שנדרש למכונה שלנו כדי לאסוף כוחות ולהחלים.
עלינו, אם כך, לדאוג לתנאים הבסיסיים אם ברצוננו להפעיל יכולות נוספות:

• הכל מתחיל, כמו תמיד, מהנשימה: המוח הוא צרכן גדול של חמצן, זה הדלק שלו. כדאי, אם כן, לקחת מידי פעם נשימה עמוקה ולקוות שאנו נמצאים במקום בו האוויר הוא אוויר טוב לנשימה.

• ואז מגיע תורה של התזונה: עלינו לדאוג לספק לעצמנו מספיק מינרלים וויטמינים, שהם האחראים על התזוזה המהירה של המידע בתאי העצב.

• מצב הזיכרון תלוי גם בפעילות גופנית אירובית. מחקרים באונ' אילינויז בארה'ב, בהם היה מעורב פרופ' אלי וקיל, הראו בבירור שמי שמקיים פעילות אירובית אקטיבית מצליח לשמר את יכולות המוח והקוגניציה שלו טוב יותר. לא חייבים להיות ספורטאים, אך תנועה, אפילו למשך זמן קצר, עוזרת מאד.

• באופן כללי, ניתן לתחזק את העירנות ולחדד את יכולת הקליטה שלנו על ידי שימוש בחושים שלנו. עלינו לגרות כל הזמן את החושים שלנו, את כל החושים שלנו וניתן לעשות זאת בפשטות! למשל, בזמן שאנו אוכלים, אנו יכולים להתעכב ולנסות לראות את הצבעים של המזון, להקשיב לצליל הנובע מהמגע של המזון המסוים עם השיניים, להתעכב על הריח, על הטעם ואפילו על המרקם. אנו יכולים להפנות את תשומת ליבנו לרשמים המגיעים מהחושים בכל סביבה אליה אנו מגיעים ואף ליצור עבור עצמנו גירויים מכוונים: ללכת לגינה, למשתלה או לחנות פרחים ולהריח כל מיני פרחים, לדרוך על גרגירי שעועית, חומוס, עדשים, להקשיב במרוכז לציוץ של סוגי ציפורים שונים ועוד ועוד כל יד הדמיון הטובה עלינו.

איכות קליטת החומר תגדיר את יכולתנו בעתיד ליצור עימו מגע. ככל שאנו אקטיביים יותר בשלב קליטת החומר, כך יהיה לנו קל יותר לדלות אותו בעתיד.

תשומת הלב היא הכרחית לשם דלייה מהזיכרון ולשם קריאה, שהרי אין ספר בעולם שיכול להיקרא בלעדינו, אך מדובר בתשומת לב מסוג מסוים, תשומת לב ממוקדת. כשאנו רוצים לזכור משהו, עלינו להתעכב עליו לרגע, לסמן לעצמנו דברים שיוכלו לעזור לנו בעתיד, צבעים, קולות, לחזור עליו. כשאנו פוגשים מישהו, חשוב להתבונן בו, לחזור על שמו, אולי לתת לו יד. זה יקל עלינו בעתיד לזכור את שמו. כך גם כאשר אנו מחנים את המכונית, או שמים את המפתחות בכניסה לבית וכו'.
כדי לאמן את היכולת שלנו, עלינו לדאוג להתאמן בלמקד את תשומת הלב שלנו למשך רגעים יותר ויותר ארוכים. תרגול מדיטציה מסוג מסוים יכול בהחלט לעזור לכך, אך גם התנסויות פשוטות ויומיומיות כמו למשל לנסות להיות עם מחוג השניות של השעון למשך דקה שלמה, או לחלק את תשומת הלב ולנסות להתבונן במשהו כדי שאנו מבצעים תרגיל עם האצבעות ומקשיבים בו זמנית למוסיקה וכו'. תרגול מתמיד יעלה את יכולתנו להפנות תשומת לב ממוקדת ורצונית.

כאשר רוצים להתרכז, רצוי למנוע הסחות דעת. אם זה אפשרי, אם כן, עלינו להתרחק מהטלפון הנייד, מהמחשב ומכל אותם דברים אשר נוטים לשאוב את תשומת לבנו וליצור לעצמנו מרחב ניטרלי, בו אני יכולים להישאר עם המוח שלנו ועם מה שאנו מנסים לזכור.
אך עלינו לזכור שהסחות הדעת אינן תמיד חיצוניות, יש גם הסחות דעת פנימיות: כאשר, למשל, דעתי מוטרדת ממשהו, אני נמצאת עימו ולא עם מה שאני מנסה לזכור. עלינו, אם כן, לקרוא לעצמנו חזרה, להכריז מה כוונתנו, לקחת נשימה עמוקה, להירגע ולהתרכז.

•כדי לזכור משהו, רצוי לקשור בו רגש. את הדברים המודגשים רגשית אנו זוכרים טוב יותר. כולנו, לדוגמה, זוכרים היטב היכן היינו ב-11/9/2001, נכון? המנגנון הזה קשור למערכת הלימבית שלנו, להיפוקמפוס ולאמיגדלה. על חשיבותה של המערכת הלימבית בתהליך הקריאה והזיכרון ניתן לקרוא במאמר שכתב ד'ר רוני פז מהמחלקה לנוירו-ביולוגיה במכון וויצמן :'הזיכרונות שלנו ניתנים לזימון יותר בקלות כאשר הם קשורים לרגשות חזקים. … הניאו-קורטקס וההיפוקמפוס נמצאים במעין דיאלוג הכולל אותות הנעים מהניאו-קורטקס להיפוקמפוס וחזרה. אך כאשר המידע הזה קשור לרגש, האמיגדלה קופצת אל תוך התקשורת ומשפיעה על העברת האותות.'  (מתוך (Interface, Spring/Summer 2008.
אם כן, אם ברצוננו לזכור משהו, אפילו מדובר במשהו שאינו רגשי בעליל כמו חומר למבחן, אנו יכולים להדגיש אותו לעצמנו רגשית על ידי כך שנציין לעצמנו מדוע אנו לומדים כעת, מה יהיה לנו כשנצליח במבחן או – ויש מי שאצלו הכיוון הזה עובד אף טוב יותר – להזכיר לעצמנו מה נפסיד אם לא נצליח במבחן. זה יעזור לנו להיות עם יותר תשומת לב למה שאנו קוראים ולזכור אותו טוב יותר.

הנה כמה עקרונות בסיסיים, אם כן, עבור השלב הראשון בשיפור הזיכרון שלנו, שלב קליטת המידע.
במאמרים הבאים נדבר עם השלבים האחרים: העיבוד, האחסנה והשליפה של החומר.
בהצלחה לכולנו,
שולמית

פתגם החודש:
'למידה ללא תשוקה מקלקלת את הזיכרון, ושום-דבר ממה שנספג בו אינו נשמר'.   – ליאונרדו דה וינצ'י

לקראת יכולת קריאה מהירה: מאמר שני על זיכרון – סיווג הנתונים

יום ראשון, מאי 2nd, 2010

במאמר הראשון על הזיכרון כתבתי על מה שאנו יכולים להחשיב כשלב הראשון כדי לזכור טוב יותר והוא שלב הקליטה. אמרנו שכדי לזכור בעתיד, עלינו להיות נוכחים וקשובים עת אנו קולטים את החומר.
במאמר הזה ברצוני לשפוך אור על השלב השני של שיפור הזיכרון והוא שלב ארגון הנתונים.

בואו נבדוק איך זה עובד.

קידוד

המידע נקלט בנו דרך החושים שלנו: אנו רואים דברים, או שומעים, או מריחים, או נוגעים או טועמים. לאחר שהמידע נקלט, הוא צריך להיות מקודד על מנת שניתן יהיה לאחסנו במוחנו. כדי שנבין מהו הקידוד צריך להבין את אופן פעולתם של תאי העצב.

תאי העצב מעבירים אותות חשמליים במהירות עצומה, מהירות שמגיעה לכמה עשרות מטרים בשנייה. האותות עוברים מאיבר החישה אל המוח, שהוא מרכז המערכת העצבית. במוח קיימים מקבצים רבים של תאי עצב הנקראים גרעינים. הגרעינים מחוברים ביניהם במערכת של קישורים דרכם עובר המידע. זוהי ממש רשת כבישים פיזית במוח שלנו.

על סמך כל הניסויים שנערכו עד עתה, סביר להניח שהמידע החושי המגיע למוח נקלט באונה המצחית (פרונטאלית). כלומר, כל הגירויים המכים בחושינו, אשר הגיעו אלינו דרך 'שערי הכניסה' שלהם ואחרי שהופצו באזורים המתאימים המסוגלים לפענח את הגירוי, כמו התאלמוס, מגיעים לאונה הקדם-מצחית. גם אם המידע כבר עובד חלקית, הוא עובר כאן תהליך עיבוד מחודש ונוצרות אסוציאציות והשוואות חדשות.
נראה, לכן, שאונה זו מסוגלת לבצע סינתזה מתוחכמת ביותר, ולעמת בין ההבחנות המגיעות לבין אלו שכבר מאוחסנות בזיכרון.

פעולה טבעית

באופן טבעי, אנו נוהגים לתמצת נושאים שלמים במילה אחת. המילה הזאת יכולה לכלול בתוכה עולם שלם.
ניקח לדוגמה את המילה 'עוגה'. מגוון העוגות הוא אינסופי, אין לי כל יומרה להכיר את כל העוגות בעולם. אך בכל זאת, כשאני אומרת 'עוגה' ברור לכולנו למה אני מתכוונת והשם הזה מכיל בתוכו את כל העוגות הקיימות ואף את אלה שעוד יומצאו. ואנו מבדילים היטב בין עוגה לבין עוגייה, או ביסקוויט וכן הלאה, נכון?

ובכן, היכולת לתת שמות, טבועה בנו מרגע בריאתנו:

'ויצר ה' אלוהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמיים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו: ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה…' (בראשית ב', י'ט, כ)

חשוב, אם כן, להדגיש שהמוח שלנו נוטה באופן טבעי לחלוטין לקודד את המידע. המוח שלנו קולט את המידע ובעזרת פעולה של סינון, סיווג והשוואה משייך אותו ל'תיקייה' מסוימת במוח שלנו ומבדיל אותו ממידע אחר. המידע מאורגן למעשה במעין רשת, כמו לוח השחמט, כשכל נתון דומה מתאגד לשאר המידע האגור כבר במוח.

כמו במחשב

אבל בואו נפשט לרגע ונעשה זאת על ידי השוואה לעולם המחשב ולפעולות שאנו עושים על בסיס יומיומי.
כשאנו שומרים מסמך על גבי המחשב שלנו – ומדוע אנו שומרים אותו? כמובן, כדי שנוכל למצאו מאוחר יותר – אנו בעצם מתמצתים את כל הכתוב במסמך הזה, גם אם הוא מונה עמודים רבים, במילים ספורות. מילים ספורות כדי להביע נושא שלם!

כאשר הצטברו במחשב שלנו מסמכים רבים, אנו מאגדים את כולם בתיקייה. לתיקייה אנו נותנים שם אשר מקבץ את המשותף בין כל המסמכים הכלולים בה. אם מצטברות תיקיות רבות, אנו מאגדים אותן ב'תיקיית על' וגם היא תישא שם אשר יביע את הנושא הכללי של כלל התיקיות הכלולות בה.

כך גם במוח שלנו: אנו מקודדים, משווים, מפרידים ומקבצים. אם נחזור לעוגה שלנו, אזי המסמכים יהיו: עוגת שוקולד, עוגת גבינה, עוגת תפוחים וכדומה. התיקייה תהיה 'עוגות'. תיקיית העל תוכל למשל להיות 'קינוחים'.

פעולה מודעת

כאשר אנו קולטים את המידע, אנו צריכים להיות מודעים לכך שנרצה להשתמש בו בעתיד – כמו שקורה בקריאה התלת מימדית, כאשר אנו רוצים לשלוף את המידע שאוחסן במחשבה העמוקה ולהשתמש בו ברמות המחשבה הלוגית.
איך עושים זאת?
מחליטים מראש מה יהיו שמות המסמכים, התיקיות ותיקיות העל בהם נתייק את המסמכים במוח. אלה הן מילות המפתח או התגיות.
כאשר מדובר בספר או בחומר כתוב, כפי שאנו מלמדים בקורסים, אנו צריכים לחפש את המילים המרכזיות בטקסט. קל לזהות אותן: הן מופיעות בכותרות, תתי הכותרות, בעטיפת הספר, באינדקס הערכים וכו'.
כאן המקום להזכיר כי המוח שלנו מזהה עיקר מתפל באופן טבעי ולכן, דרך החזרה והאימון, התהליך נעשה פשוט וקל יותר ויותר.

אותו התהליך תקף לגבי כל מסד נתונים שאנו רוצים לאחסן בזיכרון, שכן עבור המוח שלנו אין כל הבדל אם מדובר במילים, תמונות, מספרים, חפצים או אנשים. אנו פשוט צריכים להגיד לעצמנו היכן 'נתייק' את המידע הזה במוח. אנו יכולים להקל על עצמנו בשימוש בנטייה טבעית נוספת שהיא זו של לקבץ ולאגד.

ניקח לדוגמה את רשימת הקניות שלנו. לפעמים מדובר ברשימה ארוכה שקשה לזכור אותה בעל פה ואם היא מאורגנת לא נכון, אז אנו יכולים למצוא עצמנו מתרוצצים ברחבי הסופרמרקט וגומעים מרחקים רבים. אך אם נאגד, למשל, את כל מוצרי החלב ביחד, יהיה לנו קל יותר לגשת למקום בו הם נמצאים (שכן גם הסופרמרקט משתמש בקיבוץ ואיגוד), ולזכור שרצינו חלב, גבינה, חמאה ויוגורט, הרבה יותר מאשר לו המוצרים האלה היו מפוזרים על פני כל הרשימה שלנו.

ארגז הכלים לקידוד מכוון

במאמר 'מה צריך בשביל לקרוא בקריאה מהירה' הדגשנו את הקשר בין ההיפוקמפוס, המקום בו נמצאת הגישה לזיכרון לטווח הארוך, ובין האמיגדלה, שהיא גשש רגשי, ולכן את הקשר ההדוק בין זיכרון ורגש. כדי ליצור את ההדגשה הנכונה ולזכור פריט מידע מסוים, קיימים כמה כלים שיכולים לעזור לנו:

• שימוש רצוני באסוציאציה: המוח שלנו נוטה, כפי שאמרנו, להשוות ולאחד. אנו יכולים לחבר באופן רצוני את פריט המידע שאנו רוצים לזכור עם פריט מידע אחר שהוא תדיר ונגיש לנו. זו יכולה להיות מילה, אך גם שיר או תמונה או מספר.
• מכיוון שאנו זוכרים דברים שמעניינים אותנו, אנו יכולים ליצור לעצמנו את ההדגשה על ידי קישורו לנושא שאנו אוהבים ושאנו מכירים היטב
• רגש זו התלהבות: אם נתלהב מהדברים, יהיה לנו קל יותר לזכור אותם. כדאי להזכיר לעצמנו למה חשוב לנו לזכור את המידע הזה, מהי המטרה, שכן מטרה היא דלק רגשי רב עוצמה.
• שימוש בחושים: ככל שיותר חושים מעורבים בתהליך, כך יהיה לנו יותר קל לדלות את המידע בעתיד.

סיכמנו, אם כן, את השלב השני בשיפור הזיכרון. במאמר הבא נדבר על השלב השלישי: אחסון המידע. כמובן, אין לי כל יומרה לכסות את הנושא העצום הזה של זיכרון במאמר אחד ואף לא בארבעה. סדנת שיפור הזיכרון שלנו מאפשרת ללמוד על הזיכרון בצורה יותר מעמיקה וחוויתית, בואו והתנסו בה! כדי ללמוד על הזיכרון בהקשר של ניהול ידע וקריאה, אינני יכולה אלא להמליץ על קורס 'קריאה תלת מימדית'.

מאמר שלישי על זיכרון – אחסון הנתונים | שולמית אסיף

יום ראשון, יוני 27th, 2010

היכן נמצא הזיכרון? בשאלה זו התחבטו רבים משחר ההיסטוריה.

כ-600 שנה לפני הספירה הנוצרית, פרמנידס תפס את הזיכרון כמעין ערבוב של חושך ואור, חום וקור, אשר רק אם התנאים נותרים כפי שהיו בזמן הערבוב, הזיכרון יכול להיוותר בעינו.
במאה הרביעית לפני הספירה, אפלטון הציג את תיאורית לוח השעווה, תיאוריה שבחלקה תקפה עד היום. הרעיון המרכזי היה שחוויה נחרטת על גבי לוח השעווה ורק הזמן, השוחק את לוח השעווה, יכול לעמעם את הזיכרון.
בסוף המאה הרביעית לפני הספירה, אריסטו היה הראשון שהכניס לנושא טרמינולוגיה מדעית יותר, אך הוא ייחס ללב את רוב התפקודים שאנו מייחסים היום למוח. תרומתו העיקרית של אריסטו הייתה שהדגיש את העובדה שזיכרון בנוי מאסוציאציה של תמונות ורעיונות.
במאה השלישית לפני הספירה, הירופילוס דיבר על רוח חייתית, נמוכה יותר, ועל רוח גבוהה, אנושית. הוא ייחס את הזיכרון לרוח הנמוכה יותר (המוחות הקדמונים) ובכך העביר אותו למוח במקום ללב. רק 2000 שנה מאוחר יותר תוכר אבחנתו כנכונה בבסיסה.

בלב? במוח? במקום אחד במוח? בכמה מקומות?

ובכן, הדעה הרווחת היום היא שהזיכרון לטווח הקצר של מה שאנו שומעים ורואים ממוקם באונה הקודקודית, בחלק העליון של האונה הצדית (טמפורלית) ובאונה העורפית.

הזיכרון לטווח הארוך ממוקם בהיפוקמפוס ובקורטקס של האונה המצחית, בתלאמוס ובהיפותאלמוס.

חשיבות מכרעת בתהליכי הזיכרון יש להיפוקמפוס, אותו "סוס שוכב" (פירוש המילה ביוונית עתיקה) הממוקם במערכת הלימבית ואשר נחשב כ"גוגל" של המוח שלנו, אותו חדר כרטסות של הספריות הישנות, שם המידע מקודד לזיכרון ושם ניתן לאתר את מיקום אותו פרט זיכרון שאנו מחפשים.

בהקשר הזה, מעניין לצפות בסרטון (http://video.nationalgeographic.com/video/player/science/health-human-body-sci/human-body/london-taxi-sci.html#) המתאר את הניסוי שנערך באוניברסיטת לונדון על נהגי מוניות ותיקים בעיר. נהגים אלה, אשר לומדים מעל שנתיים להתמצא באלפי הרחובות, סמטאות ואתרים של העיר, כדי לעבור את מבחני ההסכמה, מאחסנים במוחם מפות שלמות ואכן, הניסוי הראה כי חלק מההיפוקמפוס אצל נהגי מוניות ותיקים גדל פיזית ממש כדי למלא אחר הצורך הזה, כלומר המוח מתאים את עצמו כאשר הוא נקרא לאחסן כמות גדולה של מידע.

במאמר "מבנה המוח ואיך הוא קשור לקריאה מהירה", ציטטתי את המחקר שנעשה במכון וויצמן למדע ובו הוכח הקשר ההדוק בין ההיפוקמפוס – זיכרון – והאמיגדלה – רגש. קישור של רגש, כפי שאמרנו, עוזרת לפרט המידע המסוים להיחרט טוב יותר בזיכרון ועוזרת לנו, מאוחר יותר, לדלות אותו. המשימה שלנו, אם כן, כאשר אנו יודעים מראש שנרצה לאחסן מידע מסוים במוחנו לשימוש עתידי, היא לצרף הדגשה רגשית לאותו החומר שאנו רוצים לזכור.

כמו כל אחסון, גם כאן, היכולת של הגורם המאוחסן להישמר במצב טוב, תלוי גם באיכות המקום בו אנו מאחסנים אותו. עלינו לשמור על המוח שלנו פעיל, גמיש ומוכן לפעולה. אם המוח שלנו אינו רגיל לחפש בתוכו מידע, זה יכול להקשות עליו לבצע את הפעולה כאשר סוף כל סוף נבקש ממנו לעשות זאת, קצת כמו להתחיל מחדש ספורט שזנחנו, השרירים לא ממש יצייתו לנו. אי לכך, וכמו בכל דבר, אימון מתמיד יכול לסייע, למשל דרך משחקי זיכרון למיניהם.  http://www.lumosity.com/brain-games/memory-games

אך חשוב גם לדעת שאם אנחנו לא זוכרים משהו, זה לא תמיד בגלל שהזיכרון שלנו אינו טוב, אלא שהמוח שלנו נוטה לתעתע בנו.

אחד הספרים שנוכח ב"מזוודת הקורסים שלי" הוא הספר "שבעת החטאים של הזיכרון" של  דניאל ל. שכטר, ראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת הרווארד. הוא מגדיר שבעה גורמים לבעיות הזיכרון שלנו:

  1. דעיכה: הזיכרון נעשה מטושטש עד שאנו מאבדים את הזיכרון עם הזמן
  2. פיזור נפש: נתק בין הקשב לזיכרון, אנו לא זוכרים פגישות, היכן הנחנו חפצים וכו'
  3. חסימה: פריט המידע פשוט לא נשאר "על קצה הלשון"
  4. ייחוס מוטעה: המקור לפריט הזיכרון אינו זה שאנו מייחסים לו. לא הייתי שם, קראתי על זה…
  5. השאה: זיכרונות שהושתלו בתודעה על ידי שאלות מנחות, הערות או רמזים מכוונים
  6. הטיה: עריכה ושכתוב של זיכרונות העבר על פי דעותינו ואמונותינו בהווה. לא מודע.
  7. התמדה: אירועים מן העבר ששבים וצצים בזיכרוננו גם אם היינו מעדיפים שיימחקו

כדי להימנע ולצמצם את השפעתם של "חטאים" אלה – כפי שקורא להם דניאל שכטר – אנו צריכים לתפוס בעלות על המידע שאנו מאחסנים במוח. כן, גם כאן נדרש מאתנו, כמו תמיד, להיות ה"מלך" של הממלכה שלנו. (קישור למאמר)

מה שיפה בזיכרונות הוא שאתה יכול לבחור אותם ויליאם טרבור

+++   +++

חדש: אנו מציעים שימוש חפשי בתכנה לקריאה מהירה

הקשר בין מדיטציה וההשפעה שלה על המוח

יום ראשון, מאי 2nd, 2010

נקודות מתוך הרצאה של מתיה ריקאר בתל אביב, 30 יולי 2008

  • · המטרה של כל אחד היא להיות מאושר. אף אחד לא היה בוחר בסבל באופן רצוני.
  • · האפשרות שלך להיות מאושר לעצמך (self-centered happiness)  בתוך הבועה שלך אינה קיימת בעצם. המטרה הזאת לא יכולה לתת לך מספיק מוטיבציה, כי היא מכילה בתוכה סתירות רבות. כשאתה מרוכז בעצמך, כל דבר בפוטנציה מאיים עליך ועל האושר שלך ולכן אתה לא יכול להיות מאושר. תמיד יהיה מי שלא ימצא חן בעיניך או משהו שתהיה חייב להעלים כדי שתהיה מאושר. אתה עבד כך לעליות ולמורדות של החיים.
  • · בהתכווננות אלטרואיסטית יש מצב של win-win: העשייה עבור האחרים נותנת לך אומץ לעשות, הסבל של האחרים יגביר את ההחלטיות שלך למגר אותה. במקום להרוס את האושר שלך, זה יעמיק בך את ההבנה של מה באמת נותן אושר.
  • · בבסיס ההבנה הזאת עומדת ההבנה של התלות ההדדית של כל הקיים. אפשר להבין זאת אם אנו, למשל, בוחנים בפשטות את סיפורו של דף הנייר הזה: היה מישהו שחתך את העץ. למישהו הזה היה מסור, שמישהו אחר ייצר. הוא היה לבוש בבגדים, הייתה לו משפחה וכו' וכו'.

למה לאמן את המחשבה?

  • · כמות הגירויים שאנו נחשפים אליהם מהרגע שאנו נולדים כבר מאמנים את המוח. אך במשחק הזה אנחנו רק משתתפים פאסיביים, במשחק הזה הכל קורה, אין לזה כיוון. זה כמו ספינה בלב ים הנתונה לחסדי הרוחות וללא קברניט.
  • · לאמן את המחשבה = לבדוק את מצבנו האמיתי בכנות: מה מצבי בחיים? האם אני היכן שהייתי רוצה להיות?
  • · רבים אומרים שצריך לקבל את עצמך עם כל המגרעות שלך. אבל לקבל את עצמך כמו שאתה זה כמו לוותר על המרוץ לפני שחצית את קו ההתחלה.
  • · 'אם אתה חושב ששום דבר לא צריך להשתנות בחייך, אז או אתה מואר או אתה טיפש' (אמר אחד המורים שלו). תמיד יש משהו לשפר.
  • · בצורה כזאת אנו מעריכים מעט מאד את כוח הטרנספורמציה של החיים: כשאתה פועל על משהו, אתה יכול לשנות אותו. לדוגמא: כשמישהו חולה, אנו דואגים לרפא אותו, כי אנו רואים את היתרון של השינוי במצבו. צריך לראות את היתרון גם בשינוי שלנו.
  • · המחשבה בנויה מזיכרונות עבר, תפיסת הווה, דמיון עתיד, רגש – הכל מבוסס על התנסות. כלומר, צריך להיות מודע לכך שזה קורה (גם אם לא לגמרי). ללא המודעות הזאת ('המחשבה המוארת') אין תפקודים קוגניטיביים ולכן אין שום תפיסה בעצם.
  • · מחשבה מוארת = לשפוך אור על סיטואציה ולכן לדעת שהיא קיימת, קוגניציה. האור אינו מותנה. בכדי להאיר את האספקטים השונים כמו אהבה ושנאה, למשל, הוא חייב להיות ניטרלי.
  • · קיים כמובן הקשר בין מצבנו הפנימי ומצבנו החיצוני. מצבנו החיצוני בודאי משפיע עלינו אם אנו עסוקים בלחפש אוכל, זה משאיר מעט זמן לעיסוק במצבנו הפנימי. אז אם האושר תלוי בכך שאנחנו מצליחים להביא את התנאים לכך שיהיו מספקים, לא נגיע לעולם לאושר, כי התנאים אף פעם לא יהיו מספקים.
  • · האושר אינו שורה אינסופית של מצבים מהנים. המצבים משתנים ולא יציבים. ההנאה עצמה יכולה לתרום, אך גם ליצור התנגדות. האושר צריך לתת לך את הכוח לעמוד במציאות המשתנה. אתה יכול להיות גם עצוב, אך עם כיוון ולכן זה לא הורס לך את כל החיים.

איך להתאמן?

  • · כמה מהטכניקות הן כמו נוגדנים לרעלים מסוימים שקיימים במחשבה – למשל, שנאה. אי אפשר בו זמנית לשנוא ולרצות לעשות טוב. אז ככל שאתה מביא בהתמדה למחשבה את ההיפך, לא יהיה שם מקום לשנאה או לרצון לפגוע.
  • · אימון של המחשבה דורש התמסרות ואימון. זה בדיוק כמו ללמוד פסנתר: בהתחלה אתה רק מוציא כמה תווים, אך יום אחד תוכל לנגן מוצארט. אך זה אבסורדי לחשוב שתוכל לנגן מוצארט ללא אימון. מוזר שדווקא בתחום הזה אנשים רוצים פיתרון בזק.

  • · יש נוגדנים ספציפיים לכל סוג של רעל. אם מטפחים אותם בתוכך על ידי אימון, הם יעבדו.
  • · סוג אחר של שיטות הוא יותר כוללני ומתאים לכל סוגי הרעלים. בבסיס יש את ההבנה של ההזדהות עם הרעל: אתה כועס, כולך כועס, אתה בתוך הכעס. צריך להתבונן בכעס כעל תופעה, כמו שמסתכלים על להבה של אש. צריך להתעלם מהגורם לכעס ולמקד את ההתבוננות על התופעה עצמה.

המחקר המדעי בו הוא השתתף

  • · משמעות המילה מדיטציה = לטפח, להכיר יכולת חדשה.
  • · 8 שנים של מחקר, החל משנת 2000 בין הדלאי למה למדעני מוח. ריקאר היה 'שפן הניסיונות' הראשון. עשרים נחקרים, חצי נשים וחצי גברים. המחקר החל עם מודטים 'מומחים' אבל המשיך עם קבוצות מתנדבים שרק למדו למדוט.
  • · המחקר הוכיח שב-8 שבועות בלבד, 30 דקות של מדיטציה ביום, כבר מגיעים לתוצאות מרשימות.
  • · בהתחלה חקרו מודטים ותיקים ובדקו במה שונה המוח שלהם. הצעד השני היה: איך מגיעים לזה?
  • · הבדיקות נעשו על ידי EEG ו-FMRI . הצמידו לו 256 אלקטרודות. כל אחד מהווה סוג שונה של מחקר: אחד יותר מדויק באשר למרחב והשני באשר לזמן.
  • · נבדקו שני מצבים שונים: 1. כשאתה מרוכז בכלום,  2. כשאתה מרוכז בחמלה. הגרף הראה שיא (peak) של 800% יותר בגלי הגאמה בזמן מחשבה על חמלה באזור של ה-Prefrontal center של האונה הקדמית בהמיספרה השמאלית. האזור הזה קשור גם לדיכאון.
  • · מבדקים שנעשו אחר כך בין המודטים מזה 8 שבועות לאנשים שאינם מודטים, הראו שהמודטים מסוגלים להישאר בקשב למשך 45 דקות ועוד שמי שלא מתאמן, עקומת הקשב שלו יורדת אחרי 10 דקות בלגד.
  • · האנשים שנבדקו עסקו במקצועות המערבים חרדה. אחרי 8 שבועות ראו שיש ירידה משמעותית ברמת החרדה (26%) וחיזוק של המערכת החיסונית. למשל, השפעת החיסון נגד שפעת הייתה הרבה יותר גבוהה בקבוצה שתרגלה מדיטציה מזה 8 שבועות.
  • · בדקו גם את האנשים לא רק במצב של מדיטציה, אלא גם תוך כדי עבודה (קדרות). היה ממש הבדל ברמת הכעס בקבוצה שתרגלה מדיטציה מזה 8 שבועות. זה גם הוריד את לחץ הדם שלהם.
  • · האושר מלהיות בעלי ממון מגיע רק אם הכסף הזה מבוזבז על אחרים.
  • · גם למודטים המתורגלים יש עליות ומורדות – זה לא שהכל קו ישר של אושר. אבל הקו הקבוע הבסיסי הוא יותר אופטימאלי.

בנוסף:

We must be the change we want to see in the world  (Gandhi)

  • · שני סוגים של עיסוק במחשבה: הכלב והאריה. הכלב, אם אתה זורק לו אבן, יביא אותה אליך שוב ושוב. האריה, אם אתה זורק אבן, לא יסתכל על האבן אלא על מי שזרק אותה ויבוא לטרוף אותו אחרי זריקה אחת.

על מתיה ריקאר, נזיר בודהיסטי המקדם את חקר המוח

יום ראשון, מאי 2nd, 2010

הנזיר שחקר את המוח שלו

מתייה ריקאר, הביולוג הצרפתי שהפך לנזיר בודהיסטי, מגיע להרצאה בישראל. ראיון על מדיטציה והמוח האנושי

אביטל להב

פורסםב-YNET: 26.07.08, 12:25

'אנשים שעוסקים במדיטציה הם נחקרים מאוד מועילים כאשר אנו מבקשים לברר מה קורה במוח כשאנשים מהרהרים בינם לבין עצמם, מפני שההתבוננות הפנימית שלהם מאוד שקיפה. במובן זה הם כמו טלסקופ-מוח', אומר הנזיר הבודהיסטי מתייה ריקאר, בראיון טלפוני מפאריס. ריקאר, צרפתי בן 62 החי במנזר שצ'ן שבהרי ההימלאיה, יגיע ב- 30 ביולי להרצאה אחת בארץ (19:00, תיאטרון 'גשר' ביפו). הסופר, הצלם והמתורגמן, יגיע כאורח מטעם עמותת 'ידידי הדהרמה' ונושא הרצאתו יהיה השפעתה של המדיטציה על המוח.

מתייה ריקאר, שלפני התנזרותו השלים דוקטורט בביולוגיה מולקולארית בהנחיית חתן פרס נובל פרנסואה ז'קוב, משמש עבור רבים גשר בין המרחבים דלילי החמצן של נזירי הבודהיזם בהרי ההימלאיה, לבין המעבדות, אולמות ההרצאה ומסיבות העיתונאים של ערי אירופה וצפון אמריקה. ריקאר משמש כמתורגמן עבור הלאמה שצ'ן רבג'ם רינפוצ'יה, נכדו של המורה הרוחני המנוח, דילגו קהיינצ'ה רינפוצ'יה. כמו כן הוא מתלווה תכופות למסעות ההסברה של הדאלי לאמה ועוסק בתרגום מאמרים וספרים, בארגון כנסים ובהרצאות.

הרקע החינוכי והתרבותי שלו, הפכו את ריקאר לדמות המגשרת בין פערים תרבותיים. כבנו של הפילוסוף הצרפתי הנודע ז'אן-פרנסואה רוול, גדל הנזיר בלב האליטה האינטלקטואלית והמדעית של פאריס. בגיל 26, לאחר סיום לימודיו במכון 'פסטר' היוקרתי, נסע לטייל בהודו והחל לתרגל מדיטציה. ב-1972, קבע את משכנו במנזר שצ'ן ומאז 1979 הוא נחשב לנזיר. שניים מספריו של ריקאר תורגמו לעברית: 'הנזיר והפילוסוף' ו'בזכות האושר'. 'הנזיר והפילוסוף' הוא ספר המבטא היטב את מעמדו המיוחד של המחבר, על התפר בין הציוויליזציה הנוצרית-יהודית לבין הציוויליזציה הבודהיסטית. הספר מקבץ שיחות בין פילוסוף מערבי, אותו מייצג אביו של ריקאר, לבין צעיר מערבי שהפך לנזיר בודהיסטי, אותו מייצג הבן ריקאר.

גולת הכותרת של עבודתו הציבורית, היא השתתפותו במספר פרויקטים מדעיים, שמעמידים את המדיטציה לרשות מדעי המוח. ריקאר סבור שעבודתם של המדענים בתחום זה היא פורצת דרך במובן שהיא הצליחה להעיר תחום שהיה רדום למשך כ- 100 שנים, חקר מצב המוח בזמן הרהור. 'הבעיה עם חקר האינטרוספקציה, שבגללה פחות או יותר נטשו את תחום המחקר הזה בסוף המאה ה- 19, הייתה שהיא נתפסה כמשהו מאוד בלתי יציב ולא אמין, כמו טלסקופ שרועד' מסביר ריקאר, 'אבל אם אתה עובד עם אנשים שמסוגלים להתרכז לאורך זמן, ומתאמנים באופן סדיר בהתבוננות פנימית, אתה מקבל תמונה הרבה יותר יציבה ואמינה'.

הקשר בין המדענים לבין הנזירים הבודהיסטיים התחיל בשנת 2000 כשבמעבדתו של פרופ' ריצ'רד דייווידסון באוניברסיטת ויסקונסין התקבל פקס ששלח הדאלי- לאמה, בו הזמין את דייווידסון לכנס בעיר דרהמסלה. דייווידסון, מתרגל אדוק של מדיטציה, ניאות כמובן להצטרף והעיר את תשומת ליבם של מדענים נוספים להזדמנות המחקרית הגדולה שנפלה בידם. 'בפגישה זו נכחו, חוץ מהדאלי- לאמה, ממני ומדייווידסון, חוקרים נוספים שהתעניינו בתחום כמו פרנסיס קוברל, פול אקמן ואחרים. במהלך השבוע הזה הוחלט לעשות מחקר רציני בנוגע למדיטציה והשפעתה ארוכת הטווח וקצרת הטווח על המוח. מכיוון שאני מדען בהכשרתי חשבתי שזה מאוד מעניין והתנדבתי לשמש כנחקר. מה שעניין אותי במיוחד היה המפגש בין החוויה האובייקטיבית של המדען, המתבונן במוחו של אדם אחר, לחוויה הסובייקטיבית של המתרגל, המביט אל תוך עצמו'.

מאז הועידה בדרהמסלה הלך והתהדק הקשר בין הנזירים למדענים. כ- 20 נזירים השתתפו עד כה במחקרים שנערכו באוניברסיטאות במדיסון, פרינסטון, ברקלי ועוד. 'המחקר התפתח מאוד בזמן הקצר שעבר ועכשיו חוקרים גם את ההשפעה קצרת הטווח על אנשים שלא עוסקים במדיטציה זמן רב. בוחנים גם שימושים קליניים למדיטציה ואנו נמצאים בתקופה שבה מחברים סוף סוף בין אובייקטיביות לסובייקטיביות'.

מה עושים במחקרים אלה?

'מדיטציה היא אימון של המוח. אפשר לאמן את המוח לכל מיני דברים, אפשר לאמן אותו לריכוז עמוק, לעבודה מרוכזת באזור מסוים או למיקוד במחשבה אחת. בפעם הראשונה בחנו כמה סוגים של מדיטציה והחלטנו להתרכז בשלושה סוגים: אימון לחמלה, אימון לריכוז עמוק ואימון 'נוכחות פתוחה', שנועד להביא למצב שבו אתה פחות רגיש לגירויים אבל עדיין מאוד מודע. עם שני האימונים הראשונים הגענו לתוצאות מאוד מעניינות. השוונו בין מצב רגיל בו הנחקר שוכב בבדיקת MRI לבין מצב של מדיטציה. השוונו גם בין אנשים שלא עושים מדיטציה לבין הנזירים. בכל פעם נבדקו הנחקרים לאורך פרקי זמן של כ-3 דקות ומערכת ה-MRI הראתה מה קורה במוח באותו זמן. הגענו בהדרגה לתמונה של התהליכים המתרחשים במוח כאשר שנזיר מאמן את עצמו לחשוב על חמלה, וכאשר נזיר מנסה להגיע למצב של ריכוז עמוק מאוד'.

תוצאות המחקר של פרופ' דייווידסון הצביעו על שלוש תופעות יוצאות דופן במוחם של הנזירים. כשהתבקשו הנזירים לאמן את מוחם לריכוז עמוק בחפץ מסוים או לחשיבה אודות מושג החמלה, נרשמה במוחם תנודה של גלי הגמא, שהייתה מהירה פי 30 מזו שנרשמה אצל קבוצת הביקורת. בנוסף, נרשמה פעילות מוגברת באונה הפרונטלית השמאלית של המוח. אזור זה נחשב לאזור האחראי לתחושת נועם ואושר. הפעילות באונה הפרונטלית השמאלית של ריקאר הייתה כה מוגברת, שמגזין ה'אינדפנדנט' כינה אותו 'האיש המאושר ביותר בעולם'. הממצא השלישי היה תנודות מסונכרנות באזורים שונים של המוח, תופעה המוכרת אצל אנשים הנמצאים תחת הרדמה כללית.

למה חשבתם דווקא על חמלה?

'יש שתי סיבות, למרות שלא בדקנו רק חמלה אלא גם ריכוז. מסתבר שהריכוז בחמלה הוא המצב המדיטטיבי המניב את עוצמת גלי הגמא הגבוהה ביותר'.

האם זה אומר שחמלה היא רגש חזק?

'לא. זה מדגים את היכולת שיש לאנשים שעוסקים במדיטציה לייצר מצב מוחי מאוד נקי ומדויק. בדרך כלל, כשמתבוננים בהדמיה של מוחו של אדם העוסק בהתבוננות פנימית, מקבלים תמונה מאוד מבולבלת ומפוצלת של עבודת המוח. אבל בזמן אימון המוח לחמלה, מקבלים שדרים מאוד נקיים וברורים וגלי מוח מאוד חזקים. אבל לא הייתי קורא לזה רגש חזק כי זה מצב קוגניטיבי שניתן לשמר אותו למשך 20 – 30 דקות. אני לא חושב שאפשר לשמר רגש כמו הפתעה או פחד למשך זמן כזה ארוך, בצורה יציבה וללא גירוי חיצוני'.

תוצאות המחקר עוררו עניין רב, כשפורסמו בשנת 2004. עם זאת הן עוררו ביקורת רבה מצד מדענים. בראש מחנה המתנגדים התייצב הנוירולוג יי ראו (Yi Rao), מדען ממוצא סיני העובד באוניברסיטת נורת'-ווסתרן שבארה'ב. ראו ותומכיו יצאו כנגד מחקריו של דייווידסון בטענה שהם מוטים, בשל העניין האישי של דייווידסון במדיטציה. הם טענו גם כי דייווידסון עושה שימוש פסול במדע, על מנת לקדם את מאמציו הדיפלומטיים של הדאלי- לאמה להביא לשחרור חבל טיבט מהשלטון הסיני. דייוידסון ותומכיו השיבו למבקריהם באותה מנה, וציינו כי מחצית מהחתומים על גילוי הדעת נגד המחקר, היו מדענים סינים

'יש לי שני דברים להגיד על הביקורת הזאת', אמר ריקאר, 'ראשית, זה פשוט לא נכון עובדתית. יש הרבה מעבדות שעוסקות בנושא, המנוהלות על ידי מדענים שלא עוסקים במדיטציה. למשל, ג'ונתן כהן בפרינסטון, שמאוד אוהב את האנשים שבאים להשתתף בניסויים ואין לו כמובן שום דבר נגד מדיטציה אבל הוא לא תרגל מדיטציה מעולם, הוא מעדיף לעשות ג'וגינג'.

'שנית, הטיעון שאדם שמתרגל מדיטציה לא יכול לחקור מדיטציה הוא ממש טיפשי. אם הוא נכון אז עלינו להסיק שאדם שאוהב אמנות לא יכול לחקור את הביטוי הנוירולוגי של יצירה אמנותית או כישרון לציור, אדם שעוסק בספורט לא יכול לחקור את ההשפעה של פעילות גופנית על המוח וכך הלאה. במצב כזה אדם יכול לחקור אך ורק נושאים שמשעממים אותו. המסקנות של דייווידסון הן תוצאה של מחקר מאוד מדוקדק וסקפטי. הוא הזמין את הנוירולוג וולף זינגר, מבכירי המדענים בתחום, לחוות את דעתו על התוצאות. מדובר במחקר יציב ואמין ודייווידסון הוזמן להציג את מסקנותיו לפני ועדת פרס נובל, הוא לא מדען מטורלל ויש לו שם עולמי מכובד'.

יצוין שדייווידסון אכן נחשב לחוקר פורה ומוערך בקהילה המדעית, לצד היותו אחד המדענים המתוקשרים ביותר בשנים האחרונות. עשרות כתבות הופיעו בעקבות מחקריו, במיוחד אלו שנגעו למדיטציה, ובשנת 2006 בחר בו מגזין 'טיים' לאחד מ- 100 האישים המשפיעים ביותר בעולם.

בפתח המאה ה- 21, נתפסת המדיטציה על ידי אנשים רבים כאמצעי יעיל להגעה אל האושר. החיבור בין מדיטציה למדעי המוח מעורר את השאלה האם ניתן לצפות באושר באמצעי ההדמיה הקיימים במעבדות היום. בנושא זה מתגלה ריקאר כתומך נלהב ביכולות המדע, ובהכלת מערכת המושגים המדעית על נושאים שמדענים רבים נרתעים מלעסוק בהם, ומעדיפים להשאיר אותם לטיפולם של האמנים וההוגים.

'זה תלוי איך אתה מגדיר אושר. אבל אחרי שהגדרת מה אתה מחפש אז למה לא? אם אנחנו מדברים על אושר כעל אלטרואיזם מוגבר, חמלה ויציבות רגשית, אז כן – אפשר בהחלט למדוד את העוצמות של המצבים הקוגניטיביים האלה ולהבין איך מגיעים למצב הזה. אם מדברים על אושר כעל איזה רגש מעורפל אז אני לא יודע אם זה אפשרי. אבל כמצב קוגניטיבי מוגדר זה בהחלט נושא למחקר'.

אמונתו של ריקאר ביכולתו של המדע לחקור את ביטויו ומקורותיו של האושר, מתבטאת גם בפעילותו הציבורית ובהשקפותיו הפוליטיות. הוא סבור שממשלות העולם אינן מחויבות לאושר של אזרחיהן מפני שהן מבינות את המושג רק בהיבט החומרי שלו. האיש שנחשב עבור רבים סמל לעניין הגובר של העולם המערבי בתורות המזרח, מאז סוף שנות ה- 60 של המאה הקודמת, ביקורתי מאוד כלפי הציוויליזציה בה גדל והתחנך. 'ממשלות המערב צריכות להשקיע יותר באיכות חיים. כיום הן עסוקות רק בהגדלת התוצר הלאומי הגולמי שלהן ובעשותן זאת הן נכשלות במטרה האמיתית שלהן, שהיא הבאת אושר לאזרחים. הן הפכו את התל'ג למדד האושר ואגב כך הרסו את הסביבה בה חיים האנשים ופגעו משמעותית באיכות חייהם. כל זה נובע מהבנה מוטעית לחלוטין של סדר העדיפויות הנכון ושל המצב המנטלי שנקרא 'אושר".

background