אינפורמה ישראל בע"מ
הזית 21 כרמי יוסף
טל. 08-9790871
פקס. 08-9790671
in-forma@in-forma.co.il

אנחנו מלמדים אותך להשתמש במוח שלך יותר טוב.
הכלים הטובים ביותר כדי לקרוא פי 5 מהר יותר, להבין יותר ולזכור יותר.

קריאה תלת מימדית – מיומנויות למידה וקריאה מהירה

קריאה מהירה, או ליתר דיוק יכולת קריאה מהירה, היא משאת נפשם של רבים מאלה אשר מתמודדים ברמה היומיומית עם חמרי קריאה רבים. בין המשתתפים בקורסים של קריאה תלת מימדית רב חלקם של הסטודנטים ואנשי האקדמיה, שכן אלה עומדים בפני הצורך הממשי למצוא פתרונות יעילים יותר לקליטת נתונים וסיווגם. בו זמנית, רב גם הצורך להיות מסוגלים לדלות את הנתונים הרלוונטיים כאשר אלה מתבקשים. כולם רוצים “טכניקה”, משהו “תכלס” אשר בהפעלתו כל המתואר מעלה יקרה באופן בלתי נמנע.

אין כזה דבר!

מאחורי כל טכניקה נמצא האדם שצריך להפעיל אותה, האדם עם כל המורכבויות שלו, עם הרגליו, שכנועיו, הדרך בה הוא תופס ורואה את העולם. במאמרים קודמים צוטטו מחקרים מדעיים המוכיחים זאת, אך אני בהחלט ממליצה להקשיב לפרופסור מייק גזניגה, נשיא ההתאחדות האמריקאית לחקר התודה, ולמסקנות מרחיקות הלכת אליהן הוא הגיע אחרי 30 שנה של מחקר מדעי. בהרצאה הוא מציין שבעוד שאנו בטוחים שאנחנו החלטנו והגבנו בהתאם למה שהאירוע דרש מאתנו, בעצם המוח שלנו החליט “לבדו”, וכבר פעל. מה שנותר לנו, אומר גזניגה, הוא לתת ל”פרשן” שלנו להסביר ולהצדיק מה עשינו.

כשאנו מודעים לפעולות שעושה המוח “בלעדינו”, אנו נעשים בו זמנית מודעים למה שאנו יכולים לתרום לתהליכי הלמידה והחשיבה. ולכן, כל טכניקה צריכה להתחיל מאתנו, מהיכולת שלנו לתפוס בעלות על תהליכים שמתרחשים בנו ולכוון אותם כמיטב יכולתנו.

נתחיל, אם כן, ממיומנויות הלמידה.

אדגר מורין, פילוסוף וסוציולוג צרפתי, מומחה באפיסטמולוגיה (ענף בפילוסופיה העוסק בידע האנושי ובמקורות וגבולות הידע) אשר חקר את המערכות המורכבות, במאמר “שבעה שיעורים מורכבים בחינוך עתידני” אמר: “כל מה שאנחנו יודעים עלול להיות תוצאה של טעות ו/או אשליה”. מורין מאבחן שבעה סוגים של טעויות המשפיעות על הלמידה. גישת החינוך היום היא לגרום לנו להתמחות בנושא מסוים אך אינה מאפשרת לנו לראות את השלם, את התמונה בכללותה. ולכן, הלמידה הטובה ביותר צריכה להיות זו שתתפוס את הנושאים הנדונים בהקשרם, באופן מלא. במילים פשוטות, אדגר מורין ממליץ ללמוד תחומים רבים ולהשיג ידע כללי אשר יוכל לעמוד לרשותנו גם כדי להבין נושאים מתחום ספציפי דרך היחסים וההשפעות ההדדיות. על החינוך לעודד את היכולת הטבעית של השכל האנושי להציב בעיות מהותיות ולפתור אותן, לסייע לתלמיד לממש את הפוטנציאל השכלי הכללי הטמון בו. כדי לעשות זאת, על החינוך להישען על הידע הקיים, אך להתעלם מפיצולו.

בהקשר של הקריאה התלת מימדית, במובן של לימוד דבר שאיננו מכירים ואשר דורש מאתנו להתנסות במציאות לא מוכרת לנו, יכולה לעניין מסקנה נוספת של אדגר מורין. לטעמו, יש לחנך לא רק לאי-וודאות במציאות ובהכרתנו את המציאות, אלא באי-וודאות אודות פעילותינו בעולם. “אף אחד מאתנו אינו מובטח כי פעולתו תביא לתוצאה המיוחלת. בכל פעולה יש מרכיב של הימור”.

מורין מתייחס לעקרונות של החינוך בכללותו, לגישה הכללית שצריך לנקוט. טכניקת הקריאה התלת מימדית מביאה בחשבון את הגישה הרב-תחומית בקליטת הנתונים ובהתנהלות עם החומר הכתוב.

כמה מנהגים פרקטיים

כפי שאמרנו, אין טכניקה בעולם שתוכל לקרוא את הספר במקומנו, שתוכל ללמוד במקומנו, שתוכל לחשוב במקומנו. אך לשפר את היכולת שלנו זה לא כל כך קשה, לפעמים מספיקות כמה פעולות פרקטיות פשוטות, שאחדות מהן כבר פורטו במאמרים קודמים.

כתב המדע של הניו-יורק טיימס, בנדיקט קאריי (Benedict Carey), במאמר “Forget What You Know About Good Study Habits” מספטמבר 2010 מסכם את מה שאסף ממאמרים מדעיים שונים אודות הפעולות הפרקטיות שכדאי היום לאמץ כדי ללמוד טוב יותר.

מילת המפתח היא, כמו תמיד, המוטיבציה. אי אפשר ללמוד אם לא רוצים ללמוד. אך לאלה בעלי המוטיבציה, מדעני הקוגניציה הוכיחו שכמה טכניקות פשוטות יכולות לשפר במידה רבה את העניינים. אך ממצאים אלה סותרים רבות מהאמונות השכיחות באשר להרגלי למידה.

בעוד שדבר ידוע הוא לאמץ מקום לימוד קבוע (הן אם מדובר בשולחן הכתיבה בבית והן אם מדובר בכתה בבית הספר), מחקרים הוכיחו ששינוי תכוף של המיקום הפיזי בו מתנהל הלימוד משפר את כמות הידע שנותר בתלמיד. ניסוי שנערך ב-1978 התגלה שסטודנטים שלמדו רשימה של 40 מונחים מהמילון בשני חדרים נפרדים ושונים זה מזה, הצליחו הרבה יותר בזכירת הביטויים מאשר אלה אשר למדו את המילים פעמיים באותו החדר. מחקרים מאוחרים יותר הוכיחו זאת ביחס לנושאים שונים.

גם לימוד של שתי יכולות שונות אך קשורות ביניהן בשיעור אחד משפר את כמות הידע הנשארת, יותר מאשר התמקדות אינטנסיבית בנושא אחד. כך, לפחות, טוען רוברט ביורק, פסיכולוג מאוניברסיטת קליפורניה, שלא מבין מדוע אנו דבקים באמונות הישנות שלנו לגבי לימוד גם אם הן הופרכו לגמרי. הוא מעודד עירוב בין לימוד מילים חדשות, קריאה ודיבר ושפה חדשה, מה שלטעמו ישאיר רושם עמוק יותר על המוח. דבר זה שכיח בקרב מוזיקאים ובקרב ספורטאים, אשר מערבים סוגי אימון שונים בכל שיעור.

נייט קורנל, פסיכולוג בוויליאמס קולג’ אשר ערך ניסוי בנושא טוען שמה שקורה במקרה זה הוא שהמוח תופס תבניות עמוקות יותר כשיש מגוון של דברים לקלוט ולא רק סוג אחד וזאת משום שעבודת ההפרדה, ההתאמה והסיווג מדגישים את החומר הנקלט, גם אם לעיתים קרובות בצורה לא מודעת.

המוח יוצר אסוציאציות בין מה שנלמד ובין התחושות הנמצאות ברקע בזמן הלימוד, וזאת גם מבלי שתחושות אלה תהיינה מודעות. ד”ר ביורק טוען ששינוי ההקשר החיצוני מעשיר את המידע הנקלט ומאט, כתוצאה מכך, את השכחה.

ד”ר קורנל גם ממליץ לא ללמוד למבחן שעות רבות בבת אחת. הוא ממליץ, לעומת זאת, ללמוד שעה אחת הערב, שעה נוספת בסוף השבוע ואחת בשבוע שלאחר מכן. אף אחד לא יודע להסביר בדיוק מדוע זה מצליח יותר, אך כנראה שהמוח, כשהוא עובר על חומר ברגע אחר, צריך ללמוד מחדש חלק ממה שהוא ספג לפני שנוסף חומר חדש וזה, כשלעצמו, מחזק את יעילות הלימוד.

זוהי אחת הסיבות שבשלה מדענים מתחום הקוגניציה ממליצים על תרגול מבחנים ושאלונים ככלי למידה כשלעצמו. תהליך דליית הרעיונות מהמקום בו אוכסנו גורם למידע הזה להיות יותר זמין בעתיד. למרות שמבחנים כאלה יוצרים קושי רגשי, ד”ר רודיגר מאוניברסיטת וושינגטון טוען שדווקא הקושי הזה הופך, באופן פרדוכסלי, את הלימוד לאפקטיבי יותר. ככל שקשה יותר להכניס משהו לזיכרון, כך יהיה קל יותר לזכור אותו בעתיד, ככל שיידרש יותר מאמץ לדוג את המידע מהזיכרון, כך המידע הזה יהיה מעוגן יותר בתוכנו.

אז הבה נסכם מה ממליצים לנו:

ללמוד במקומות פיזיים שונים, ללמוד תכנים מעורבים, להפריד בין מקטע לימוד לאחר ולבחון את עצמנו. בנוסף, לרכוש ידע נרחב, לקבל תמונה שלמה, לקשר בין דברים. כל אלה – שוב אני מדגישה – לא יעבדו בלעדינו, המוטיבציה היא חלק מהעניין, הרצון שלנו להפנים את המידע, תשומת הלב שלנו, המעורבות שלנו. על כל אלה כתבתי כבר במאמרים הקודמים שאני, כמו תמיד, מזמינה אתכם לקורא.

ואיך כל זה קשור לקריאה מהירה, או יותר נכון, לקריאה תלת מימדית? הטכניקה מביאה את כל אלה בחשבון, הם חלק ממנה ומהמתודולוגיה בה אנו מלמדים את הטכניקה. פשוט, לא?

בברכה, שולמית