אינפורמה ישראל בע"מ
הזית 21 כרמי יוסף
טל. 08-9790871
פקס. 08-9790671
in-forma@in-forma.co.il

אנחנו מלמדים אותך להשתמש במוח שלך יותר טוב.
הכלים הטובים ביותר כדי לקרוא פי 5 מהר יותר, להבין יותר ולזכור יותר.

מה צריך כדי לקרוא בקריאה מהירה?

אותיות, שהופכות למילים, שיוצרות משפטים ולהם משמעות ותוכן – כך אנו קוראים, או יותר נכון, כך אנו מבינים את הנקרא בקריאה רגילה.

הרבה ניתן היה כבר לומר על העובדה שאנו רואים את הנקרא באזור אחר לגמרי במוח מזה שבו אנו מבינים את הנקרא – אך לזה אולי נייחד מאמר נוסף בעתיד. נכון להיום נהוג למקם את הבנת הנקרא בהמיספרה השמאלית באונה הפרונטאלית, כלומר – בצורה גסה מאד – בחלק השמאלי של המצח שלנו, שם מושב הלוגיקה הפשוטה שלנו.

המחשבה הלוגית שלנו פועלת על ידי אסוציאציות, ממש כמו מעין רכבת שבה מילה אחת מתחברת למילה אחרת, רעיון מתחבר לרעיון ממש כקרון אל קרון. דרך האסוציאציות אנו גם דולים מהזיכרון את המידע, לפעמים באופן רצוני ולפעמים באופן מקרי. ובנוסף, דרך האסוציאציות אנו גם מקטלגים את המידע שמגיע אלינו ונותנים בו סימן (וגם כאן קצרה היריעה ונאלץ לייחד לנושא מאמר נוסף), כלומר, אנו נוטים לאסוף ולקבל מידע שנתפס על ידנו כחיובי ונעים ולדחות את כל מה שמזכיר לנו, במודע או שלא במודע, אירוע לא נעים בעברנו.

כמה מהירה, אם כן, יכולה להיות הקריאה שלנו כשמוחנו – או יותר נכון החלק הזה של המוח שלנו – עסוק כל הזמן בסינון המידע וסיווגו? אמנם, כל זה קורה במהירות גבוהה מאד ואנו בדרך כלל איננו מודעים לכך שכל התנועה הזאת מתרחשת בתוכנו, אך בעקבות הפעילות הזאת, אנו מצליחים להפנים את הנקרא במהירות איטית ביותר.

הקריאה שלנו היא כה איטית לעיתים מכיוון שאותו חלק קטן של מוחנו עסוק בלקטלג תחושות, לקטלג רגשות, לקטלג מחשבות, לזכור מה אני צריך להביא, מה אני צריך להגיד, מה אני צריך לחשוב, מה אני צריך לעשות, מה אני צריך לזכור. ואם לא די בכך, אז גם מה אני חושב על מה שעשיתי, אמרתי, חשבתי, זכרתי, מה אני חושב על האחרים ומה אני חושב שאותם אחרים חושבים עלי…. מרגישים את העומס? מה הפלא, אם כן, שהקריאה שלי אינה מהירה?

אך בואו נכיר עוד אספקט שמתרחש באזור אחר לגמרי במוח: במערכת הלימבית, – אותו מוח בצורת שקד אשר נהוג לכנות כ”מוח היונקים הקדום”.

תוך כדי שהמחשבה הלוגית שלי מחפשת למה לקשר את הגירויים שמגיעים אליה, היא פונה אל “הארכיון”, אל מאגר הזיכרונות שלנו. נהוג לשייך את הזיכרון הוויזואלי לאותו חלק במוח הנמצא במערכת הלימבית ושמו היפוקמפוס. ההיפוקמפוס מקושר ישירות לאזור אחר במוח (ראו תרשים): האמיגדלה. האמיגדלה אחראית לסיווג הרגשות הבסיסי: אוהב – לא אוהב, מוצא חן בעיני – לא מוצא חן בעיני, נעים – לא נעים. היינו יכולים, כמובן, להרחיב רבות על תפקידה של האמיגדלה במוח ובחיינו, אך בהתחשב בכך שאנו בכל זאת רוצים לדבר על קריאה מהירה, נציין רק שמחקרים שנעשו לאחרונה במכון וויצמן למדע, הראו את ההפרעות שיוצרת האמיגדלה בתקשורת שבין ההיפוקמפוס לקורטקס, כלומר בין הזיכרון למחשבה הלוגית שלנו.

מה זה אומר ואיך זה משפיע על מהירות הקריאה שלנו?

האמיגדלה נותנות סימן רגשי לזיכרונות שלנו: סימן של כאב לאחד, סימן של הנאה לאחר. מכיוון שהמוח שלנו מחפש בקדחתנות למה לשייך ואיך לקטלג את כל מה שמגיע ואנו משווים כל הזמן את המידע החדש עם המידע שכבר ברשותנו, ברגע שאנו מחפשים זיכרון שהאמיגדלה תייקה כ”לא נעים”, קשה לנו יותר לדלות אותו. אז הנה אנחנו לכאורה קוראים, המחשבה נתקלת במשהו בספר שמזכיר לי משהו… החיפוש יוצא לדרך ומכיוון שנתקל בזיכרון שלא כל כך נעים לו לזכור, או אולי סתם אירוע שהיה חסר משמעות רגשית עבורנו, והנה תשומת הלב שלנו כבר מזמן אינה בספר, אלא נודדת לה בחיפוש נואש אחר הזיכרון האבוד…  כל זה קורה, כמובן, כשאנו בעצם רוצים להיות ממוקדים בספר ולכן איננו מיישמים באותו זמן קריאה מהירה.

הנה מניתי כבר שני גורמים המעכבים את הקריאה המהירה שלנו: העומס במחשבה הלוגית שלנו מחד והרגשות שלנו שסוחפים את תשומת ליבנו.

ההפרעות הרגשיות שמספקת האמיגדלה יכולות גם לא להיות קשורות כלל לספר שאנו קוראים: הן יכולות להיות קשורות לטראומות עבר הנוגעות לקריאה עצמה ואשר יצרו בנו פרדיגמה, שכנוע, באשר ליכולתנו לקרוא. ואז אנו מתעכבים על כל אות, על כל מילה, משוכנעים שאם לא נקרא כל אחת ואחת מהן, לא נבין את הנקרא. אך אז המחשבה נודדת לה, והנה מעגל קסמים שלילי אשר מונע מאיתנו קריאה מהירה וזורמת.

אצל רבים, הקריאה האיטית נובעת גם מסיבה פיזיולוגית גרידא. אין בכוונתי להתייחס כאן להפרעות הקשב והריכוז ברמה פתולוגית, אלא לעובדה הפשוטה שהמוח שלנו בנוי משתי המיספרות: ההמיספרה השמאלית היא יותר לוגית, רואה את הפרטים, מחשבת ומשווה. המחשבה הלוגית, כפי שציינו כבר קודם במאמר הזה, נמצאת בהמיספרה השמאלית שלנו. כך גם הדקדוק של השפה, כך גם החישוב של המספרים. ההמיספרה הימנית, לעומת זאת, היא יותר רגשית, אינטואיטיבית, מוטורית. בהמיספרה הימנית אנו רואים את המכלול. בחברה המערבית, ובעיקר בעידן המחשב, אנו משתמשים יותר ביכולותיה של ההמיספרה השמאלית לשם לימוד ולשם הבנה ושינון. אך מה קורה לנו אם זה אינו החלק הדומיננטי שלנו? מתחילות ההפרעות: “אוי, זה משעמם”, “אוי, מגרד לי”, “אוי, אני חייב לזוז”, “הי, תראה מה משמיעים עכשיו ברדיו”, הרגל מתחילה לקפץ לה, אני מרגיש צורך ללעוס משהו וכו’, וכו’, וכו’. מוכר?

עד עכשיו מנינו את ההפרעות העיקריות המונעות מאתנו קריאה מהירה. מה, אם כן הפתרון?

אסייג מיד ואומר שאין תרופת פלא, שיקוי, לחש או מישהו שיכול לבוא ולגרום לכל זה להיעלם. התרופה העיקרית, אם כל האמנויות – כמו שאומר הפתגם – היא החזרה, האימון. אי אפשר לפוגג את כל מה שהתרגלנו אליו במשך חיים שלמים ברגע אחד. אבל כן אפשר לשנות, אפשר ליצור הרגל חדש, וזאת אם יש בנו את הסבלנות להתעקש למשך תקופת מה, עד שההרגל החדש והבריא יותר ייווצר.

נתחיל עם ההפרעה הפשוטה יותר: צרכיה של ההמיספרה הימנית.

אמרנו קודם שמה שמאפיין את החלק הזה של המוח שלנו הוא שהוא יותר מוטורי, יצירתי, אינטואיטיבי. אם נסתכל על הדברים שלמדנו בעבר ושאנו זוכרים יותר, נגלה שהם ערבו את שתי ההמיספרות יחדיו. אתן דוגמא: כשלמדנו את ה-ABC באנגלית, רבים מאתנו למדו את זה יחד עם הלחן שבו, כשמגיעים למקבץ LMNOP, יש עליו חזרה, נכון? זוכרים? במשך שנים, בכל פעם שרציתי להיזכר בדיוק מה בא קודם, N או M וכו’, הייתי שרה לעצמי את השיר הזה. גם אתם? הלחן, המוזיקה, שייכים להמיספרה הימנית. לא לחינם התורה הולחנה בטעמים וקראו אותה בשירה. אז במקום לשנן סתם כך קטע שאני רוצה ללמוד למבחן, למשל, אפשר לחבר אותו ללחן ידוע, ללמוד אותו בליווי מוזיקה קצבית (אבל לא רועשת מידי), לקרוא אותו במקצב מלעייל כמו השירה של טשרניחובסקי וכו’, וכו’.  כל זה יעזור לנו להישאר ממוקדים בטכסט עצמו ולזכור אותו טוב יותר.

את המוטוריות קל לפתור: בזמנו לימדתי עברית באיטליה ועשינו ניסוי: לימדתי את הדיבור בעברית תוך כדי שאנו לומדים ג’אגלינג (הקפצת כדורים, בדרך כלל שלושה). עקומת הלימוד עלתה ביחס לשנה שלפני כן באופן ניכר. מדוע? כי הג’אגלינג העסיק את ההמיספרה הימנית. מלבד היותו אמנות מוטורית, הג’אגלינג, אמנות עתיקה מאד שתמיד התקשרה לליצני החצר – היחידים, אגב, שיכלו ללעוג למלך מבלי לאבד את ראשם – בשל התנועה האלכסונית בין הכדורים בזמן שהם מועברים מיד ליד, עוזר ליצור קישורים חדשים במוח, הבנות חדשות. אז אם אתם יודעים ג’אגלינג או יכולים ללמוד איך לעשותו, יכול להיות מועיל לקרוא או ללמוד למבחן תוך כדי ג’אגלינג, אך אם ג’אגלינג קשה מידי, כל תנועה מוטורית שהיא תוכל לעזור: אותם כדורי מעיכה, או הכדורים הסינים שמגלגלים ביד, או אפילו כדור כדורסל שאפשר להקפיץ תוך כדי שאנו קוראים. לכו תוך כדי שאתם קוראים, שירו – בקיצור, חפשו את הפעילות המוטורית שיכולה לעזור לכם לפנות את המוח שלכם לקריאה מהירה ללא הפרעות.

ואחרי שפתרנו את ההפרעה הראשונה, נתייחס לרגע להפרעות של האמיגדלה. אם אכן כל פיסת מידע שנכנסת לזיכרון מקבלת סימן חיובי או שלילי וזה משפיע על יכולתי לדלות את אותו המידע בעתיד, הרי שאם אקשר למידע שאני רוצה לזכור ערך חיובי של הנאה, יש סיכוי שאזכור אותו יותר. זוהי הסיבה, למשל, שהמתודולוגיה העיקרית שלנו בקורסים היא “לימוד תוך כדי הנאה”.

איך מדגישים רגשית חומר לימוד? יוצרים, קודם כל, אווירה נעימה ללימוד: מקום נוח, אור נעים, משהו לשתות. אם, למשל, יותר קל לנו ללמוד בחברותא, אז מזמנים לנו את החברותא הנעימה לנו ביותר. אלה כמובן רק אחדות מהאפשרויות הרבות. צאו למסע תגלית של מה שיותר מועיל לכם אישית.

אך מה שיותר מכל דבר אחר מפעיל את הרגש שלנו ורותם אותו לפעולה, זוהי ההבנה של ה”למה”: למה אני רוצה לקרוא את הספר? מה המטרה שלי? (המאמר הראשון שלי על המטרה יכול לעזור בכך). המטרה היא כמו מרקר אשר מדגיש את החלקים העיקריים בספר. תגלו שהקריאה שלכם נעשית באופן אוטומאטי קריאה מהירה יותר כאשר אתם ממוקדים במטרה.

ובאשר לבעיה העיקרית, העומס באותו החלק במוח העוסק בהבנת הנקרא, יש הרבה טכניקות של קריאה מהירה אשר עוזרות לדלות את העיקר מהטפל, לדלג על קטעים ועוד. קצרה כאן היריעה מלהסביר את כולן והן כולן זמינות ברשת ובמקורות מידע אחרים. אך חשוב להבין שהנוגדן העיקרי לעומס הוא ההרגעות. צריך לדעת לעשות שקט במחשבה, לפנות אותה מכל הגורמים המפריעים. תרגול מתמיד של מדיטציה יכול לעזור, אך גם טכניקות פשוטות יותר עומדות לרשותנו. בקורס אנו מלמדים טכניקה של 9 נשימות ו-3 אסוציאציות בכדי להגיע למצב הרוגע הרצוי, אבל חשוב להבין שכבר כמה נשימות עמוקות והרגעה של השרירים המתוחים שלנו, בעיקר אלה של העורף והכתפיים, יכול לעזור לעשות שקט. תתפלאו לגלות כמה מהמחשבות שלנו נוצרות בפשטות בשל מתח שרירים… (כדאי לוודא כדי להיווכח).

אז הנה: נשימה עמוקה, הרגעת השרירים, מקום נוח ונעים, אולי בחברותא, מוזיקה ו/או תנועה: כל אלה יכולים כבר באופן מיידי ובפשטות לעזור לכם לקרוא הרבה יותר מהר והרבה יותר יעיל.

בהצלחה!