אינפורמה ישראל בע"מ
הזית 21 כרמי יוסף
טל. 08-9790871
פקס. 08-9790671
in-forma@in-forma.co.il

אנחנו מלמדים אותך להשתמש במוח שלך יותר טוב.
הכלים הטובים ביותר כדי לקרוא פי 5 מהר יותר, להבין יותר ולזכור יותר.

כוחו של אימון

מאמר ראשון על אימון, או “החזרה היא אם כל האמנויות”

מדוע צריך להתאמן ואיזה קשר יש לאימון עם הקריאה התלת מימדית, ואיתה גם הקריאה המהירה?

אתה מה שאתה עושה לעיתים קרובות“, אמר דקרט.

אם נתבונן בכל האנשים שהפכו למופת, לשם דבר בזכות יכולת מסוימת שלהם, נגלה שאותם אנשים, ויהא התחום בו עסקו מדע, ספרות, פילוסופיה או ספורט, לא התפרסמו בשל רגע אחד של הברקה, וגם אם היה רגע כזה, הוא היה תוצאה של שנים רבות של התמדה ואימון.

אינשטיין, גאון בפיזיקה ומתמטיקה מודרנית, לא נחשב גאון כי יום אחד, כרעם ביום בהיר, גילה נוסחה אחת, אלא כי כל חייו חיפש נוסחאות. היכולת לקחת פיסות ידע, גם אלה שמצאו אחרים, פורמולות מתמטיות, מסלולים, ולחבר אותם בצורה חדשה, זה מה שעשה אותו גאון. מילת הקסם היא המשכיות.

כולנו התרשמנו באולימפיאדת בייג’ין.מהשחיין המופלא מייקל פלפס, אשר זכה ב-8 מדליות זהב

בוב בומן – אני מתייחסת לכתבה בעיתון “מעריב” – שמאמן את פלפס ברציפות מאז 97′ מספר איך פעמים רבות חייב אותו לשחות יותר מפעם ביום, לעבוד באופן שיטתי על התנועות שלו, על הסיבולת ועל כוחו. הוא זיהה את יכולתו של פלפס לפתח יכולת אירובית אדירה וניצל זאת, כשבסופו של דבר דחף אותו לשחות לפחות 80 (!) קילומטר בשבוע. הוא ידע שילדים לפני גיל ההתבגרות מסוגלים, בעזרת אימונים, להגדיל את לבם וריאותיהם במידה שלא תתאפשר מאוחר יותר. “ככל שהלב והריאות גדולים יותר”, הוא ציין, “כך גדל המנוע האירובי”.
כשמלאו לפלפס 12, התחיל בומן לאמן אותו שבעה ימים בשבוע, בהנחה שכושרם של מתחרים שנחו בימי ראשון יהיה נחות לפחות בשביעית משלו. “למייקל היו חיים קלים למדי”, הוא נהג להתבדח, “אם לא מתייחסים לחמש שעות העינויים שהייתי מענה אותו כל יום”.
ההצלחה של פלפס, אם כן, לא הייתה תוצאה של “יום מוצלח”, אלא תוצאה של שנים של התמדה, אימון, נחישות, דבקות במטרה ומוטיבציה. כמו שאומר פלפס עצמו: “אני לא עושה את זה בשביל הכסף. אני עושה את זה מתוך אהבה. החלום שלי תמיד היה לזכות במדליות אולימפיות”.
אוליבר גולדסמית’, מחזאי בריטי מהמאה ה-18, אמר משפט שמעורר  בי השראה: “הצלחה פירושה לקום פעם אחת יותר ממספר הפעמים שאתה נופל“.

אני בטוחה שגם מייקל פלפס – שאובחן בגיל 9 כלוקה בהפרעת קשב וריכוז – נפל פעמים רבות בדרך למטרה שלו, אך תמיד הצליח לקום על רגליו ולהמשיך לנסות, וזה מה שסלל את ההצלחה שלו.

“מטרתו של האימון ליצור הרגל”פ. פאולטי

חלק מאתנו בטח אומרים לעצמם שהם אינם מייקל פלפס, שאין להם כוונה לשחות כל החיים שלהם ולא אכפת להם מהמדליה באולימפיאדה. אבל גם במטרות הקטנות יותר שלנו – בודאי אם מדובר בפיתוח יכולת קריאה מהירה, תוך פיתוח הבנה עמוקה יותר של הטקסט- נדרש אימון רב כדי ליצור הרגל, הרגל חדש שיוכל לשמש כאלטרנטיבה להרגלים הישנים שלנו. מה שעומד בדרכנו להצלחה הוא תמיד ההרגל הישן, נקודת ההתייחסות שלנו לגבי “איך הדברים קורים”, הדרך היחידה שאנו מכירים.

בקריאה, למשל, יש לנו אך נקודת התייחסות אחת לגבי התחושה או ההרגשה שהבנו את הספר – רק כשיש לנו את התחושה הזאת, אנו יודעים לציין לעצמנו שאכן קראנו את הספר. לצערנו, תחושה זו קשורה ישירות למהירות ואיכות הקריאה שיש בידנו עכשיו, זו שאנו רוצים לשפר… אך העובדה שאנו רגילים לתחושה מסוימת אין משמעה שלא קיימת עבורנו אפשרות אחרת, תחושה שונה מזו המוכרת, שגם לגביה נוכל בעתיד להגיד ש”הנה, קראתי את הספר”. איך תיווצר, אם כן, התחושה החדשה הזאת?

בקורסים שלנו אני אוהבת להשתמש בהדמיה של כביש באמצע היער. נניח שיש ביער העבות כביש שחוצה אותו ובו ניתן לנסוע בנוחות. נניח גם, שהחלטנו לסלול לעצמנו כביש חדש ביער ואנחנו כעת עמלים עם מצ’טה בכדי לפלס לעצמנו דרך בין הענפים והשורשים הרבים. אחרי שגמרנו לפלס את הדרך בעזרת המצ’טה, הדרך עדיין מלאת מהמורות ולמכונית קשה לנסוע בה, ולכן, באופן טבעי, נהג המכונית תמיד יבחר להמשיך לנסוע בכביש המוכר והנוח. אך אם תופסק למשך זמן מה תנועת המכוניות בכביש הישן והיא תוסט תמידית אל עבר השביל החדש שאך נכבש, הרי שעם הזמן השביל החדש ייכבש יותר ויותר ויהפוך לכביש, והכביש הישן, לעומת זאת, יתכסה שוב בענפים ושורשים. כלומר, ככל שניסע יותר בכביש החדש, כך הוא יהפוך עבורנו לאלטרנטיבה נוחה ושימושית.

המוח ניתן לעיצוב (Neuroplasticity)

מחקרים שנעשים בשנים האחרונות על ידי פרופ’ ריצ’ארד דוידסון וצוות חוקרים באוניברסיטת וויסקונסין בארה”ב, מוכיחים את העובדה שהמוח ניתן לעיצוב, הווה אומר שהאימון של המחשבה יכול ליצור שינוי פיזי ארוך טווח במבנה המוח. אמצעי ההמחשה המודרניים, כמו ה-FMRI וה-EEG, עומדים היום לרשות חוקרי המוח בכדי להדמות את פעילות המוח ולוודא את השינויים החלים בו.

המחקר, אשר נעשה בשיתוף פעולה עם הדלאי לאמה  – העוסק מזה שנים בחקר הקשר בין העולם הרוחני והעולם המדעי – כשנזירים בודהיסטים משמשים כשפני ניסיונות, הראה, למשל, שאותו האזור במוח (האונה הפרה-פרונטאלית) המעורב במדיטציה הבודהיסטית המתרכזת בחמלה, מפותח אצל הנזירים, אשר מתאמנים כבר שנים רבות במדיטציה, באופן ניכר יותר מסטודנטים שאך התחילו להתנסות במדיטציה.

מתיה ריקאר, נזיר בודהיסטי מזה 30 שנה ו”שפן הניסיונות” הראשון בניסוי (ראה תמונה), שלפני התנזרותו השלים דוקטורט בביולוגיה מולקולארית בהנחיית חתן פרס נובל פרנסואה ז’קוב במכון פסטר בפריס, אמר בהרצאה שקיים בארץ לפני כמה חודשים שבה נכחתי: כמות הגירויים שאנו נחשפים אליהם מהרגע שאנו נולדים כבר מאמנים את המוח. אך במשחק הזה אנחנו רק משתתפים פאסיביים, במשחק הזה הכל קורה, אין לזה כיוון. זה כמו ספינה בלב ים הנתונה לחסדי הרוחות וללא קברניט”.

ועוד הוסיף ריקאר: “אימון של המחשבה דורש התמסרות ואימון. זה בדיוק כמו ללמוד פסנתר: בהתחלה אתה מצליח לנגן רק כמה תווים, אך יום אחד תוכל לנגן מוצארט. אך זה אבסורדי לחשוב שתוכל לנגן מוצארט ללא אימון. מוזר שדווקא בתחום הזה אנשים רוצים פיתרון בזק.”

אך מדיטציה אינה הגורם היחיד לאפשרות לעצב ולשנות את המוח. לאחרונה נעשו מחקרים באנגליה על נהגי מוניות בלונדון. כל מי שרוצה להיות נהג מונית בלונדון, צריך לעבור מבחן ובו הוא מוכיח את בקיאותו ברחובות, בסמטאות ובאתרים השונים בעיר. ההכנה למבחן הזה אורכת לעיתים שנתיים. המדענים של אוניברסיטת לונדון בדקו וראו שההיפוקמפוס, האזור האחראי על הזיכרון הוויזואלי במוח, גדול פיזית אצל נהגי המוניות באופן משמעותי מזה של אדם ממוצע. התוצאות היו ניכרות יותר ככל שהוותק של הנהג היה גדול יותר. החזרה, אם כן, השפיעה על מבנה המוח.

אנו למדים, אם כן, שההרגל יוצר ממש שינוי פיזי במוח – החזרה היא אכן אם כל האמנויות.

מחקרים הראו, שאם חוזרים על פעולה מסוימת במשך 21 יום רצופים, הרצף הנוירונאלי מתקבע, או אם להגיד זאת במילים פשוטות ולהשתמש באנלוגיה של הכביש ביער: אחרי 21 יום השביל הופך לכביש בו ניתן לנסוע. באתר שלנו נמצא המאמר המדעי המסביר זאת.

משמעת – “החזרה היא אם כל האמנויות”

מה נדרש, אם כן, בכדי שנוכל לפתח הרגל חדש? כמו תמיד, לצערי, נדרשת משמעת.

הכל תלוי בלהגיד לעצמנו בדיוק מה אנו מסוגלים לעשות ומה אנו לא מסוגלים לעשות, למשך כמה זמן, באיזו אינטנסיביות. זה מה שיקבע את רמת האימון שלנו, מכיוון שרק אם נתאמן בהתמדה ובמשמעת נגיע לתוצאות.

נצטרך לשאול את עצמנו בכנות האם אנו אנשים ממושמעים או לא כל כך? בסולם מ 1 עד 10 כמה? תגידו לעצמכם כמה משמעת יש לכם. מדובר בדברים פשוטים: אתה מחליט ללמוד ספר מסוים אתה, מתחיל אותו ומסיים אותו, או האם אחרי 10 עמודים עזבת?

בכדי להצליח ולפתח הרגל חדש המסוגל לשנות את כל התפקוד שלנו בחיים, נדרש אימון, נדרשת הקדשה. אין קיצורי דרך, לצערי. אך בואו נראה זאת מנקודת מבט חיובית יותר: 21 יום בלבד של אימון, שעה אחת בלבד ביום, יכולים לקבע בתוכנו יכולת מופלאה. ברגע שהיכולת תעמוד לרשותנו, נוכל לעשות דברים שבעבר היו עבורנו בגדר חלום. בין החלום למציאות, אם כן, מפרידים 21 יום בלבד! האין זה נפלא?

אין כל תחרות עם מישהו אחר, התחרות היחידה היא עם עצמך. המלחמה צריכה להפוך לתחרות, התחרות לאימון והאימון לניצחון. – פ. פאולטי