אינפורמה ישראל בע"מ
הזית 21 כרמי יוסף
טל. 08-9790871
פקס. 08-9790671
in-forma@in-forma.co.il

אנחנו מלמדים אותך להשתמש במוח שלך יותר טוב.
הכלים הטובים ביותר כדי לקרוא פי 5 מהר יותר, להבין יותר ולזכור יותר.

למצוא את הנתונים – מאמר רביעי על זיכרון

רבים חוששים שהם "צריכים לזכור יותר מידי דברים", אך מארק רוזנצוויג, מדען מקליפורניה שחקר במשך שנים תאי מוח בודדים, הצהיר כבר ב-1974 שגם אם במשך כל חיינו היינו מזינים את המוח כל יום בעשרה דברים שעלינו לזכור, בתום חיינו עדיין לא היינו מצליחים למלא יותר ממחצית תכולת המוח שלנו. הוא הדגיש שבעיות של זיכרון אינן נובעות מיכולתו של המוח, אלא בחוסר היכולת לנהל אותו.

נהוג לייחס לזיכרון לטווח הקצר את היכולת לזכור 7 +/- 2 נתונים לא מקושרים ביניהם בו זמנית. פרמטר נוסף שקשור לזיכרון לטווח הקצר הוא הקשב: כמה נתונים שאינם מקושרים ביניהם אנחנו מסוגלים לקלוט בו זמנית. אך במיכל הקטן הזה, פריט מידע אחד בא על חשבון פריט שני: כלומר, אני זוכרת משהו כל עוד אין עלי לזכור משהו חדש…. כל מי שאי פעם למד בשקידה למבחן, מכיר את התופעה שבה יום או יומיים לאחר המבחן אנחנו לא זוכרים יותר דבר מכל החומר, הוא כאילו "נמחק" מהזיכרון.

אם עלינו להישען אך ורק על הזיכרון לטווח קצר, אם כן, אנחנו בצרות, היות והאזור במוח המנהל את הזיכרון הזה מנהל בו זמנית גם את כל מטלות היומיום שלנו ולכן, תופעות של שכחה הן נפוצות ביותר.

אך המידע לא ממש הולך לאיבוד, הוא נמצא שם איפה שהוא במוח, רק שלנו אין אליו גישה ולכן, עבורנו, הוא כאילו נמחק. אפשר להשתמש באנלוגיה מעולם המחשב הביתי שלנו: אנו כותבים מסמך ושומרים אותו בהיסח דעת. אך בשל אותו היסח הדעת, שמרנו את המסמך במקום לא צפוי ואין לנו מושג היכן הוא נמצא. למזלנו, המחשבים היום מצוידים במנוע חיפוש פנימי (Ctrl F) שבו מספיק לתקתק את שם המסמך והמחשב מוצא אותו עבורנו.

המחשב, אם כן, נבנה עם מנגנונים תומכי זיכרון אשר מאפשרים לנו למצוא גם את מה שאיבדנו.

אנו זקוקים, אם כך, בדיוק למנוע חיפוש פנימי, מעין גוגל במוח שיעזור לנו לאתר את המידע. אך כפי שאמרנו במאמרים הקודמים, איכות השליפה תלויה באיכות העיבוד. אם השתמשנו בהקשרים רצוניים, הדלייה תעבור דרך השימוש בהקשרים אלה. כמו בחיפוש במנועי החיפוש במוח, גם כאן נצטרך לספק למוח מילות מפתח, תגיות. אם  אנו יודעים היכן אחסנו את המידע, באיזו תיקיה, אזכור התיקייה יביא עימו את כל תכניה.

פעמים רבות, אנו לא מצליחים להיזכר בפריט מידע, כמו שם למשל, מכיוון שהנתונים שאנו מספקים ל"מנוע החיפוש הפנימי" שלנו לא מספיקים. בקורסים של הקריאה התלת מימדית, אני נוהגת לעיתים לספר אנקדוטה שמבהירה היטב את העיקרון הזה.

אני אוהבת מוזיקה ואף שרה במקהלה. יום אחד שוחחתי עם חברה למקהלה על יצירה שאנו אוהבת שחיבור וביצע פרדי מרקיורי, הסולן המנוח של להקת "קווין", יחד עם זמרת אופרה ספרדייה. ובכן, בעודי מנסה להיזכר בשמה של הזמרת, עלו בי הנתונים הבאים: זמרת, ספרדית, שמה מתחיל ב-M. אבל מה לעשות, באותה תקופה ביקרה בארץ מרסדס סוסה, הזמרת הארגנטינאית המנוחה וגם היא: זמרת, ספרדית, M. הנתונים חפפו, ומרסדס סוסה גברה, רק שאני ידעתי שלא בה היה מדובר ולא הצלחתי להעלות את שמה של הזמרת המדוברת. רק כשעצרתי וסיפקתי למוח שלי נתונים נוספים: עצמתי את העיניים, ראיתי מול עיני את העטיפה של התקליטור, היא מופיעה שם בשמלה לבנה מתנפנפת ושערותיה אסופות בתסרוקת מפוארת…. מונסראט קבייה. מספיק היה לתת למוח נתונים ויזואליים על מנת שמייד יאתר את פריט המידע. ככה זה עובד.

רבים מאתנו התנסו בוודאי שכאשר הם יוצאים מסרט או הרצאה, לשאלה: "מה היה שם?" קשה לתת תשובה. בו זמנית, רבים מאתנו חוו לפחות פעם אחת בה פריט מידע, שלא היינו כלל מודעים לכך שהוא נמצא ברשותנו, פתאום, בשל גירוי מתאים ומקרי, מופיע לו ואנחנו "לא ידענו כלל שאנו יודעים": מספר טלפון, מספר סידורי כלשהו, לוחית של מכונית, שם של סרט וכו'.

אך כולנו חווינו שברגע שאנו מוצאים פריט מידע מסוים ומתחילים לדבר עליו, שאר המידע פשוט יוצא מאליו, תוך כדי דיבור אנו נזכרים יותר ויותר בפרטים. כך זה עובד. אך לשם כך נדרש מצב בסיסי: רוגע!

אין כל טעם להתענות ולהתאמץ לזכור, זה אך יוסיף לחץ וימנע מהמוח שלנו לספק לנו את התשובה. צריך פשוט להירגע ולספק למוח נתונים שיאפשרו לו לאתר את המידע. חשוב כאן להדגיש שהנתונים שאנו מספקים אינם רק מילים: ככל שנערב יותר חושים, כך המוח יוכל לשחזר את הזיכרון.

אם אני לא מצליחה, אם כן, למצוא את שם האדם המסוים, אני יכולה לנסות לחוות מחדש כמה חוויות משותפות: איך הוא נראה, מה הוא לבש, איזו מוזיקה הייתה ברקע, אילו ריחות, טמפרטורה וכו'. כאשר ננהג כך, השם יעלה מאליו. לא כשנתאמץ לזכור, אלא כשפשוט נספק למוח עוד נתונים.

יכול להיות מועיל לשחזר את הזיכרון באותו הקשר בו הוא קרה, למשל לשבת באותו חדר בו התקיימה הפגישה כדי לשחזר אותה. בטכניקה הזו משתמשים כאשר רוצים לשחזר פשעים, למשל: מביאים את הנאשם או העד לאותו מקום בו התרחש המקרה כדי לרענן את זכרונו.

הדלייה, אם כן, קשורה ברוגע ואספקת נקודות התייחסות. כשהמוח שלנו ילמד שאנו רוצים לתקשר עימו בצורה כזאת, הוא יתחיל לעשות זאת באופן טבעי וסדיר.

ולא אוכל אלא לסיים במשפט של איש חכם מאד:

"למידה ללא תשוקה מקלקלת את הזיכרון, ושום-דבר ממה שנספג בו אינו נשמר".ליאונרדו דה וינצ'י