מאמר ראשון על זיכרון וקריאה מהירה | שולמית אסיף

בטכניקה של הקריאה התלת מימדית, אנו לומדים בעצם כיצד להטמין את הנתונים בתוך הזיכרון שלנו כדי לדלות אותם, מאוחר יותר, באופן רצוני. מדובר בפרוצדורה השונה מדרך הקריאה הרגילה שלנו ואשר עושה שימוש בחלקים אחרים של המוח מאלה המשתתפים בהבנת הנקרא בקריאה רגילה.

מארק רוזנצוויג, מדען מקליפורניה שחקר במשך שנים תאי מוח בודדים, הצהיר כבר ב-1974 שגם אם במשך כל חיינו היינו מזינים את המוח כל יום בעשרה דברים שעלינו לזכור, בתום חיינו עדיין לא היינו מצליחים למלא יותר ממחצית תכולת המוח שלנו. הוא הדגיש שבעיות של זיכרון אינן נובעות מיכולתו של המוח, אלא בחוסר היכולת לנהל אותה.
לפני כמה חודשים, התראיינתי ברדיו יחד עם פרופסור אלי וקיל מאוניברסיטת בר-אילן, שתחום מומחיותו הוא הזיכרון. גם פרופ’ וקיל התווה את מסלול הזיכרון בארבעה שלבים:
• שלב הקליטה
• שלב עיבוד המידע
• שלב אחסון המידע
• שלב דליית המידע

בואו, אם כן, נסקור ביחד כמה מהכללים אשר יכולים לעזור לנו לנהל טוב יותר את הזיכרון שלנו. במאמר הזה נתרכז בשלב הראשון לשיפור יכולת הניהול של הזיכרון:

הכלל הראשון: קליטה אקטיבית של הנתונים

כמו שכבר כתבתי במאמרים קודמים, המכונה האנושית בנויה קודם כל כדי לשמר את עצמה. המוחות האחראים על תפקודי ההישרדות שלנו (מחזור הדם, מערכת הנשימה, העיכול, ויסות טמפרטורה, חילוף חומרים וכו’), מוח הזוחלים, הבנוי מגזע המוח והמוחון והמערכת הלימבית, הם מוחות קדמונים וחזקים ביותר: כשהמוח מזהה סימני סכנה להישרדות, כל תפקוד אחר של המוח נעצר. אנו יכולים לראות דוגמה לכך כשאנו שוכבים במיטה, גם אם רק בשל חום קצת יותר גבוה. אנו מכינים שורה של ספרים לקריאה, אך מוצאים עצמנו ישנים רוב היום, שזה מה שנדרש למכונה שלנו כדי לאסוף כוחות ולהחלים.
עלינו, אם כך, לדאוג לתנאים הבסיסיים אם ברצוננו להפעיל יכולות נוספות:

• הכל מתחיל, כמו תמיד, מהנשימה: המוח הוא צרכן גדול של חמצן, זה הדלק שלו. כדאי, אם כן, לקחת מידי פעם נשימה עמוקה ולקוות שאנו נמצאים במקום בו האוויר הוא אוויר טוב לנשימה.

• ואז מגיע תורה של התזונה: עלינו לדאוג לספק לעצמנו מספיק מינרלים וויטמינים, שהם האחראים על התזוזה המהירה של המידע בתאי העצב.

• מצב הזיכרון תלוי גם בפעילות גופנית אירובית. מחקרים באונ’ אילינויז בארה’ב, בהם היה מעורב פרופ’ אלי וקיל, הראו בבירור שמי שמקיים פעילות אירובית אקטיבית מצליח לשמר את יכולות המוח והקוגניציה שלו טוב יותר. לא חייבים להיות ספורטאים, אך תנועה, אפילו למשך זמן קצר, עוזרת מאד.

• באופן כללי, ניתן לתחזק את העירנות ולחדד את יכולת הקליטה שלנו על ידי שימוש בחושים שלנו. עלינו לגרות כל הזמן את החושים שלנו, את כל החושים שלנו וניתן לעשות זאת בפשטות! למשל, בזמן שאנו אוכלים, אנו יכולים להתעכב ולנסות לראות את הצבעים של המזון, להקשיב לצליל הנובע מהמגע של המזון המסוים עם השיניים, להתעכב על הריח, על הטעם ואפילו על המרקם. אנו יכולים להפנות את תשומת ליבנו לרשמים המגיעים מהחושים בכל סביבה אליה אנו מגיעים ואף ליצור עבור עצמנו גירויים מכוונים: ללכת לגינה, למשתלה או לחנות פרחים ולהריח כל מיני פרחים, לדרוך על גרגירי שעועית, חומוס, עדשים, להקשיב במרוכז לציוץ של סוגי ציפורים שונים ועוד ועוד כל יד הדמיון הטובה עלינו.

איכות קליטת החומר תגדיר את יכולתנו בעתיד ליצור עימו מגע. ככל שאנו אקטיביים יותר בשלב קליטת החומר, כך יהיה לנו קל יותר לדלות אותו בעתיד.

תשומת הלב היא הכרחית לשם דלייה מהזיכרון ולשם קריאה, שהרי אין ספר בעולם שיכול להיקרא בלעדינו, אך מדובר בתשומת לב מסוג מסוים, תשומת לב ממוקדת. כשאנו רוצים לזכור משהו, עלינו להתעכב עליו לרגע, לסמן לעצמנו דברים שיוכלו לעזור לנו בעתיד, צבעים, קולות, לחזור עליו. כשאנו פוגשים מישהו, חשוב להתבונן בו, לחזור על שמו, אולי לתת לו יד. זה יקל עלינו בעתיד לזכור את שמו. כך גם כאשר אנו מחנים את המכונית, או שמים את המפתחות בכניסה לבית וכו’.
כדי לאמן את היכולת שלנו, עלינו לדאוג להתאמן בלמקד את תשומת הלב שלנו למשך רגעים יותר ויותר ארוכים. תרגול מדיטציה מסוג מסוים יכול בהחלט לעזור לכך, אך גם התנסויות פשוטות ויומיומיות כמו למשל לנסות להיות עם מחוג השניות של השעון למשך דקה שלמה, או לחלק את תשומת הלב ולנסות להתבונן במשהו כדי שאנו מבצעים תרגיל עם האצבעות ומקשיבים בו זמנית למוסיקה וכו’. תרגול מתמיד יעלה את יכולתנו להפנות תשומת לב ממוקדת ורצונית.

כאשר רוצים להתרכז, רצוי למנוע הסחות דעת. אם זה אפשרי, אם כן, עלינו להתרחק מהטלפון הנייד, מהמחשב ומכל אותם דברים אשר נוטים לשאוב את תשומת לבנו וליצור לעצמנו מרחב ניטרלי, בו אני יכולים להישאר עם המוח שלנו ועם מה שאנו מנסים לזכור.
אך עלינו לזכור שהסחות הדעת אינן תמיד חיצוניות, יש גם הסחות דעת פנימיות: כאשר, למשל, דעתי מוטרדת ממשהו, אני נמצאת עימו ולא עם מה שאני מנסה לזכור. עלינו, אם כן, לקרוא לעצמנו חזרה, להכריז מה כוונתנו, לקחת נשימה עמוקה, להירגע ולהתרכז.

•כדי לזכור משהו, רצוי לקשור בו רגש. את הדברים המודגשים רגשית אנו זוכרים טוב יותר. כולנו, לדוגמה, זוכרים היטב היכן היינו ב-11/9/2001, נכון? המנגנון הזה קשור למערכת הלימבית שלנו, להיפוקמפוס ולאמיגדלה. על חשיבותה של המערכת הלימבית בתהליך הקריאה והזיכרון ניתן לקרוא במאמר שכתב ד’ר רוני פז מהמחלקה לנוירו-ביולוגיה במכון וויצמן :’הזיכרונות שלנו ניתנים לזימון יותר בקלות כאשר הם קשורים לרגשות חזקים. … הניאו-קורטקס וההיפוקמפוס נמצאים במעין דיאלוג הכולל אותות הנעים מהניאו-קורטקס להיפוקמפוס וחזרה. אך כאשר המידע הזה קשור לרגש, האמיגדלה קופצת אל תוך התקשורת ומשפיעה על העברת האותות.’  (מתוך (Interface, Spring/Summer 2008.
אם כן, אם ברצוננו לזכור משהו, אפילו מדובר במשהו שאינו רגשי בעליל כמו חומר למבחן, אנו יכולים להדגיש אותו לעצמנו רגשית על ידי כך שנציין לעצמנו מדוע אנו לומדים כעת, מה יהיה לנו כשנצליח במבחן או – ויש מי שאצלו הכיוון הזה עובד אף טוב יותר – להזכיר לעצמנו מה נפסיד אם לא נצליח במבחן. זה יעזור לנו להיות עם יותר תשומת לב למה שאנו קוראים ולזכור אותו טוב יותר.

הנה כמה עקרונות בסיסיים, אם כן, עבור השלב הראשון בשיפור הזיכרון שלנו, שלב קליטת המידע.
במאמרים הבאים נדבר עם השלבים האחרים: העיבוד, האחסנה והשליפה של החומר.
בהצלחה לכולנו,
שולמית

פתגם החודש:
‘למידה ללא תשוקה מקלקלת את הזיכרון, ושום-דבר ממה שנספג בו אינו נשמר’.   – ליאונרדו דה וינצ’י