אינפורמה ישראל בע"מ
הזית 21 כרמי יוסף
טל. 08-9790871
פקס. 08-9790671
in-forma@in-forma.co.il

אנחנו מלמדים אותך להשתמש במוח שלך יותר טוב.
הכלים הטובים ביותר כדי לקרוא פי 5 מהר יותר, להבין יותר ולזכור יותר.

אאוריקה – מה בין ההמיספרה הימנית והצלחה במבחנים (והארה)

כתבה שכתב ג’ונה לרר בעיתון גרדיאן והופיעה במוסף סוף השבוע של עיתון “הארץ” (25/5/12) גירתה בי את הרצון לכתוב את המאמר הזה.

 בקורסי קריאה תלת מימדית, בסדנאות הקריאה המהירה ובעיקר בסדנאות של “ללמוד איך ללמוד” אני מדברת על הנושא של שתי ההמיספרות של המוח והקשר הישיר.

 בואו נקדיש כמה מילים להכיר את שתי ההמיספרות של המוח.

הֵמי – חצי, ספֵירה – כדור.

מדובר, אם כן, באותם שני חצאי האגוז המאפיינות בעיקר את הקורטקס שלנו, המוח המייצג את מותר האדם מן הבהמה.

יש המבלבלים בין ההמיספרות ובין האונות, ויש הקוראים להן “מוח שמאלי” ו”מוח ימני”.

שתי ההמיספרות מייצגות שתי תפיסות עולם שונות המאפיינות את המוח שלנו.

ההמיספרה השמאלית אחראית על המחשבה האנאליטית והלוגית, כלומר היא תופסת את החלקים, משווה ביניהם ומחברת ביניהם. היא מושב השפה וגם מושב המדע והמתמטיקה.

ההמיספרה הימנית היא בעלת תפיסה הוליסטית, תפיסה של המכלול. היא אינטואיטיבית, יצירתית, יותר מוטורית ורגשית ושם נמצא, למשל, מושב המוזיקה והאמנות.

עד שנות ה-80 נהוג היה לחשוב שלהמיספרה הימנית אין כל חשיבות אמיתית בתפיסת העולם שלנו. מדען המוח רוג’ר ספרי (Sperry), אשר זכה בפרס נובל בשל מחקריו על מחלת האפילפסיה (נפילה), טען בהרצאתו בטקס קבלת פרס נובל ש”ההמיספרה הימנית היא לא רק אילמת ואגראפית (לא מסוגלת לכתוב), אלא גם דיסלקטית, לא מבינה מילים ואינה מסוגלת לתנועות מכוונות, ובאופן כללי נעדרת יכולת קוגניטיבית ברמה גבוהה”.

תלמידו, מייק גזניגה, ראש מכון SAGE לחקר התודעה באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה, הקדיש 30 שנה לחקר שתי ההמיספרות וגילה תופעות נפלאות בדיוק אצל חולי מחלת הנפילה שעברו ניתוח לובוקטומיה, כלומר חיתוך הקורפוס קאלוזום – מצבור העצבים המחבר בין שתי ההמיספרות – וההשפעה של חוסר התקשורת בין ההמיספרות.

ג’ונתן שולר, מדען נוסף באותה אוניברסיטה, ערך ניסוי מעניין: הוא איתגר סטודנטים בפיתרון בעיות יצירתיות שונות. למשל, הוא העמיד פירמידת פלדה ענקית מאוזנת על קודקודה ומתחתיה שם שטר של מאה דולר. כל תנועה מפילה את הפירמידה. האתגר היה לסלק את השטר מבלי להפיל את הפירמידה. כל הניסיונות הרגילים הולידו תחושות של כעס ותסכול אצל המשתתפים בניסוי. בשלב זה, שולר התחיל לתת לנבדקים רמזים וביניהם משפטים המכילים את המילה “אש”, או מבקש מהם לחשוב על משמעות המילה “לסלק”. בעזרת משקפיים מיוחדות, המדענים “שתלו” רמזים, לעיתים לעין הימנית, הקשורה להמיספרה השמאלית, ולעיתים לעין השמאלית, הקשורה להמיספרה הימנית. לדבריו “זה היה מבהיל לגלות שניתן להציג רמז ממש ברור לעין הימנית וזה לא ישנה כלום, הם עדיין לא יקלטו את זה. אבל אם מציגים את אותו ההבהוב של רמז לעין השניה, התובנה תפציע”.

 בלי להלאות בפרטים מיותרים, הניסויים של שולר וגם אלה של מארק בימן וג’ון קוניוס, הראו שכל רגעי התובנה, ה-insignt, כלומר אותם הרגעים הדומים לרגע בו ארכימדס, ערום בתוך האמבט שלו, הבין את האפשרות לחשב נפח על ידי עליית מפלס המים, או הרגע בו התפוח שנפל על ראשו של ניוטון גרם לו להבין את תורת הכבידה, נובעים מתוך ההמיספרה הימנית.

ההמיספרה הימנית, אם כן, היא זו המסוגלת למצוא פתרונות חדשים ושונים, להביא לידי תובנות והמצאות, להבין משלים ולעשות השלכה מתחום אחד למשנהו.

 אז מה יוצא לנו מזה?

מה זה קשור לכישורי למידה?

איך זה יכול לעזור לנו במבחן?

 כל מערכת החינוך שלנו מושתתת על יכולותיה של ההמיספרה השמאלית.

מלמדים אותנו לחבר אותיות למילים, מלמדים אותנו חיבור וחיסור, כפל וחילוק.

רק בשיעורי אמנות או מוזיקה מעודדים אותנו להשתמש ביכולת היצירתית שלנו, אך לעולם לא לשם הבנת טקסט או פתרון בעיות. ההמיספרה הימנית שלנו נותרת, אם כן, “מושבתת”, כאילו מיותרת. אך היא בהחלט לא מיותרת וניתן אף להשתמש ביכולותיה כדי להצליח עוד יותר בלימודים.

במאמר מה צריך בשביל לקרוא בקריאה מהירה? ובמאמר מוזיקה, מאסטרו! איך להעזר במוזיקה בזמן הקריאה  התייחסתי לשתי ההמיספרות ומה ניתן לעשות כדי להימנע מההפרעות וכדי לשתף את ההמיספרה הימנית בתהליך הקריאה, כך שיהיה לנו תהליך לימוד אפקטיבי יותר ואף נזכור טוב יותר.

אך יש אספקט נוסף, יכולת של ההמיספרה הימנית שיכולה דווקא לעזור לנו בעת צרה, לדוגמה כאשר אנו לא מוצאים את הפתרונות בנכונים במבחן או באתגר בתחום העבודה שלנו.

 מארק בימן וג’ון קוניוס ערכו מחקרים על רגעי ה”אאורקה” (וההארה) וגילו שאחרי המוח עורך חיפוש שכלי אינטנסיבי, כשההמיספרה השמאלית מחפשת את התשובות בכל המקומות המובנים מאליהם, ואחרי שהמוח מתעייף במהירות מהתהליך הזה ולא מוצא את התשובה, עולות תחושות שליליות. כל זה מוכר לנו מאד, נכון? כולנו התנסנו בתחושת התסכול הנובעת מלא למצוא תשובה ראויה.

ובכן, מסתבר שבדיוק התחושות השליליות האלה הן חלק חיוני בתהליך, כי הן מסמנות למוח שהגיע הזמן לחפש אסטרטגיות חיפוש חדשות.  ואז קורה משהו נפלא: מרכז הפעילות במוח עובר מההמיספרה השמאלית להמיספרה הימנית. שם, מושב המחשבה היצירתית, אנו יכולים לחוות נקודות מבט חדשות ושונות.

במעבדה של בימן גילו שכ-30 מילי-שניות לפני שהתשובה פורצת לתודעה, יש קפיצה בקצב גלי הגמא, התדר החשמלי הגבוה ביותר המיוצר במוח. כן, כן, ממש הארה, אאוריקה. המוח יוצר לעצמו סדרה של קישורים מרוחקים ומקוריים ופותר את הבעיה בדרך שונה.

מהיום, אם כן, אל לנו להתייאש. כנראה שהקלישאות על כך ש”צריך לגעת בתחתית כדי להתחיל לעלות” נולדו בדיוק משם.

יחי ההמיספרה הימנית וראיית המכלול שלה, היצירתיות שלה והיכולת שלה ליצור קישורים חדשים במוח.

השלב הבא הוא להתחקות אחרי התהליך. לשם מה? כדי שנוכל להפיקו באופן רצוני. זה דורש מודעות, יכולת התבוננות ותשומת לב. אבל רק תחשבו לו היינו יכולים לדלג על הייאוש ולהפעיל את התהליך הזה בכל פעם שנדרש לנו…. אותי הרעיון הזה מלהיב. ואתכם?